כמה בוחרים בחרו בראש מחלקת לב באיכילוב?
כמה בחרו במנכ"ל חברת חשמל?
כמה בחרו בשוטר בשכונה שלהם?
מה הקשר בין חור לקוף?
אתה מהדהד פה את עמדתו של אפלטון.
אפלטון, אם לנסח אותו מחדש, אומר כך:
אם אדם מגיע לסנדלר ומבקש שיתקן את נעליו, האם יעלה על הדעת שהסנדלר יכנס את האגורה, יפתח דיון באשר לדרך הנכונה לתקן את הנעליים ולבסוף תערך הצבעה? כמובן שלא. הסנדלר הוא מומחה (בעל הבנה מעמיקה ונסיון), ומתוך המומחיות שלו הוא הסמכות האחרונה ונכון להפקיד את ההחלטה בדבר דרך התיקון בידיו.
כך גם באשר למנהל מחלקה בבית חולים. הוא נבחר בשל המומחיות שלו (הבנה מעמיקה ונסיון) ומכאן ואילך הוא הסמכות הקובעת בתחומו.
וכך, אפלטון קובע, גם המלך-הפילוסוף. המלך-הפילוסוף הוא מומחה בענייני ניהול המדינה - ומכאן שיש להפקיד בידו סמכות מלאה. אין צורך בבחירות (התושבים לא מבינים בניהול מדינה, כשם שהם אינם מבינים בסנדלרות ורפואה).
בשל עמדתו זו, אפלטון נחשב לאבי המשטרים הסמכותניים, וכאן מצויים שורשי הדיקטטורות הקומוניסטיות, שגעונות המהפיכה הצרפתית ועוד ועוד.
ואף על פי כן (ואולי דווקא מתוך כך) אפלטון הוא חביב השמאל.
במדינות דמוקרטיות, לעומת זאת, העם הוא הריבון, הוא הסמכות.
מכאן שרשויות הממשל - ובהן הרשות השופטת - כפופות לו ושואבות את סמכותן ממנו.
ואם הרשויות כפופות לו - איך הדבר מתבטא אם לא ביכולתו של הריבון להשפיע על הרכבן (ובמילים אחרות, על הערכים שיובילו את שיקוליהן)?
השאלה מדוע העם צריך להיות מעורב בבחירת השופטים כמוה כשאלה מדוע העם צריך להיות מעורב בבחירת הפרלמנט.
האם יעלה על הדעת שחברי הפרלמנט יבחרו את עצמם? וודאי שלא.
השינוי המוצע ברפורמה מכוון להגדיל את מידת ההשפעה של הריבון על הרשות השופטת, תוך הפחתת השפעת גורמים אחרים.
אפשר לדון ברצינות ובפתיחות כמה נציגים בוועדה ראוי שיהיה לעם וכמה לשופטים עצמם וכמה לגורמים אחרים. אבל מכאן ועד סוף הדמוקרטיה הדרך ארוכה מאד מאד.
ההרגשה שלי שיש כאן דווקא אי קבלה של יסודות הדמוקרטיה בשם הערכים הליברליים (ושוב המשנה של אפלטון עולה).
