מה צריך לקרות כדי שתירצו לעבוד עד גיל פרישה?

[אנונימית]

מאחר ורב קוראי הפורום הם הייטקיסטים ששואפים לפרישה מוקדמת רציתי לשאול אתכם מה צריך לקרות כדי שתסכימו לעבוד בעבודה הנוכחית שלכם או בעבודה אחרת כלשהי עד גיל פרישה ?

אני למשל מאד אוהבת לישון בבוקר, אם הייתי יכולה להתעורר ביקיצה טבעית ולא להתייצב במשרד כל יום ב-8 או 9 זה היה מאד מוסיף לאיכות החיים שלי.

 

[adamshalev]

בהייטק אין שום בעיה להתעורר ביקיצה טבעית.
מה שדופק את היקיצה זה הילדים

מה שאת שואלת לדעתי משתנה עם הגיל והמצב הכלכלי. ככל שיותר צעירים תנאים ושכר בפרט הם שיקול מכריע. ככל שיותר מתקרבים לעצמאות כלכלית עניין תופס יותר משקל. מהנדסים הם לרוב סקרנים מטבעם, הם מונעים מעניין וכאשר שאר הדברים מסופקים זה הופך לשיקול העיקרי.

פייסבוק עשו ופרסמו מחקר לא מזמן שהגורם מספר אחד שעוזר להם לשמר עובדים זה לתפור את התפקיד סביב החוזקות ותחומי העניין של העובד.

 

[Res Cogitans]

מהנדסים הם לרוב סקרנים מטבעם, הם מונעים מעניין וכאשר שאר הדברים מסופקים זה הופך לשיקול העיקרי.

1+

 

[רוני]

כאשר מתעסקים בתחום המעניין אותנו, שיש לנו תשוקה אליו, המחשבות על פרישה נדחקות הצידה.

 

[חסכונית]

מבחינתי המשרה צריכה להיות חלקית ולאפשר עיסוק בעניינים נוספים במקביל. סביבת עבודה- נעימה כמה שיותר.
במהות, כנראה בנושאים שבהם אני מתעניינת בשעות הפנאי כמו השקעות/ פנסיה/ גמל/ מסים/ כושר.
אם יהיה ערך מוסף רגשי, למשל ייעוץ למי שבאמת צריך, או הקלה רגשית כלשהי על מישהו שעובר משהו, אפשר לסמוך עליי שאתייצב למשרה גם אחרי הפרישה

 

[מרק עוגיות]

מה צריך לקרות כדי שתסכימו לעבוד בעבודה הנוכחית שלכם או בעבודה אחרת כלשהי עד גיל פרישה ?

מבחינתי הבעיה העיקרית בכל סוג של עבודה, גם כזאת שאני נהנית ממנה, היא המחויבות. היכולת להגיד: עכשיו מתחשק לי לעזוב לחודש כדי לטייל/לטפל בהורה חולה/להיות עם הילדים שלי/מחקי את המיותר, לא קיימת בשום עבודה שיש בה אחריות אמיתית.

 

[roneng]

יכולת להגיד: עכשיו מתחשק לי לעזוב לחודש כדי לטייל/לטפל בהורה חולה/להיות עם הילדים שלי/מחקי את המיותר, לא קיימת בשום עבודה שיש בה אחריות אמיתית.

אני מניח שזה תלוי איך את מגדירה "אחריות אמיתית", אבל כבר יצא לי לעבוד בכמה עבודות (שמאוד נהנית לעבוד בהם) עם אחריות לא קטנה שלא היה קורה בהם כלום אם הייתי מודיע שאני לוקח חופש לחודש-חודשיים. בחלקם אפילו יכולתי לעשות את זה בהתראה של יום מראש.

 

[מרק עוגיות]

לא היה קורה בהם כלום אם הייתי מודיע שאני לוקח חופש לחודש-חודשיים.

אני מתארת לעצמי שזה יכול להיות נכון בעבודת משמרות למשל, שבה יש לך תחליף בדמות אנשים נוספים שיכולים לעשות בדיוק אותו דבר. אבל זה בערך ההפך מאחריות אמיתית מבחינתי - כלומר זו אחריות שנמשכת רק כל עוד אתה במשמרת ולא מעבר. בעבודות שבהם עובדים עם אנשים, או נותנים להם שירות, או צריכים לספק משהו תוך זמן מסוים, אני לא רואה איך זה אפשרי. אתה יכול לפרט יותר באיזה סוג של עבודות לא היה לך בעיה לקחת חופש כזה ארוך בלי שום התראה?

 

[roneng]

אני מתארת לעצמי שזה יכול להיות נכון בעבודת משמרות למשל, שבה יש לך תחליף בדמות אנשים נוספים שיכולים לעשות בדיוק אותו דבר

אכן זה בעיקר בתפקידים שהאחריות (והמשימות) היא לטווח קצר יחסית ושאין בעיה להחליף אותך כי יש עוד מספיק אנשים אחרים באותו תפקיד. אבל זה לא בהכרח אומר משמרות.

אני למשל עבדתי תקופה כמדריך צניחה, שזה תפקיד עם לא מעט אחריות על הבנאדם שצונח איתך.
אצלינו בבי"ס היו הרבה מדריכים שעבדו כפרילנסרים - הודיעו עבור כל שבוע באיזה ימים הם פנויים ושובצו לימי עבודה לפי זה.
עבור טייסים למשל אני מניח שהמצב דומה - כל עוד יש מספיק טייסים בחברה אפשר לשבץ טייס אחר במקומך בהתראה קצרה יחסית.
ואני מניח שיש עוד הרבה מקצועות בסגנון הזה (למשל מדריכי טיולים)
גם בחברות הייטק יש תפקידים שבהם זה אפשרי (אם כי לרוב בהתראה קצת יותר ארוכה).
למשל FAE/support בחברות גדולות הרבה פעמיים בנויים מצותים גדולים שנותנים שרות לאותו מוצר כך שכל מי שבצוות יכול להחליף מישהו אחר.
עבדתי פעם בתפקיד כזה כאשר רוב העבודה הייתה לטוס ללקוחות בחו"ל ולהחזיק להם את היד. בתפקיד כזה, אם יש מספיק אנשים בצוות, אין בעיה לקחת חופש בהתראה קצרה (בתנאי שאתה לא בדיוק אצל לקוח בחו"ל )
אפילו בצוותי פיתוח, במיוחד כאלה שעובדים ב scrum שמראש דואג שלא יהיו משימות ארוכות יותר מכמה ימים ושלאף חבר צוות לא יהיה ידע "יחודי", לא צריכה להיות בעיה

 

[מרק עוגיות]

ושלאף חבר צוות לא יהיה ידע "יחודי"

זה בדיוק מה שלא התכוונתי אליו באחריות אמיתית: אחריות שמוגבלת רק לזמן שאתה נמצא בעבודה. אני לא אומרת שיש משהו רע בסוג כזה של עבודה, אבל בכל העבודות שנתנו לי באופן אישי סיפוק, האחריות היתה (והינה כיום) כזאת שבה אין לי תחליף מיידי, וגם החלפה בטווח ארוך יותר היא לא פשוטה (אם כי כמובן אפשרית). זה הולך ביחד עם יכולת לשלוט באופן משמעותי במה שאני עושה, איך שאני עושה את זה, והתוצאות של העבודה שלי. במיוחד אני בחיים לא הייתי מסתדרת עם שיטת הscrum שבה כל משימה היא כמה ימים, זה לא מתאים לאופי שלי.
אגב, נשמע לי שבאופן מובנה, אם כל כך קל להחליף אותך זה אומר שהמשכורת שלך לא יכולה להיות גבוהה מדי. היצע וביקוש וכו.

 

[roneng]

זה בדיוק מה שלא התכוונתי אליו באחריות אמיתית: אחריות שמוגבלת רק לזמן שאתה נמצא בעבודה.

בגלל זה אמרתי שהשאלה איך את מגדירה "אחריות אמיתית". טייס למשל אחרי בצורה אמיתית וישירה לחיים של עשרות (ומאות) אנשים במטוס שלו, אבל ברגע שהוא נוחת והאנשים יצאו מהמטוס האחריות הזאת נגמרת.

בכל העבודות שנתנו לי באופן אישי סיפוק, האחריות היתה (והינה כיום) כזאת שבה אין לי תחליף מיידי

זה כבר עניין של העדפה אישית. אבל אין ספק שבסוג כזה של עבודה יש הרבה פחות גמישות "להעילם" לחופשה.

אגב, נשמע לי שבאופן מובנה, אם כל כך קל להחליף אותך זה אומר שהמשכורת שלך לא יכולה להיות גבוהה מדי. היצע וביקוש וכו.

מסתבר שזה לא ממש נכון. בטח לא בתחום ההיטק עם המשכורות הגבוהות.
אם כבר להיפך - בגלל שיש ביקוש כזה גדול והיצע נורא קטן, קל יחסית לשכנע מעסיק לקחת אותך למרות שאתה בא רק למשרה חלקית/נעלם מידי פעם וכו'
יש לי כמה חברים שעברו לעבוד במשרה חלקית בצורה כזאת או אחרת, בין אם כפרילנסים או כשכירים, בעיקר בגלל הגמישות בשעות והקלות בלקיחת חופש. כל זה בלי פגיעה גדולה מידי בשכר

 

[קפבלנקה]

מה צריך לקרות כדי שתסכימו לעבוד בעבודה הנוכחית שלכם או בעבודה אחרת כלשהי עד גיל פרישה ?

שהכסף לא יהיה סיבה שבגללה אני עובד. כלומר, בהנחה שיש לי די הון, שארצה תיאורטית להמשיך ולעבוד שם גם בחינם. ובמינונים המתאימים.

 

[גרהם]

עניין בעבודה ותחושת שליחות או לפחות הרגשה שאני עושה משהו מעבר לסיוע לאנשים מאד עשירים להיות עוד יותר עשירים.

 

[MMM]

צריך לשאול את האחים יהודה וזוהר זיסאפל. האנשים עובדים בלי הפסקה והם כבר שנים רבות אחרי גיל פרישה. ולא שחסר להם כסף: האנשים מיליונרים כבדים כבר עשרות שנים ויכולים לעשות מה שבא להם, ומה שבא להם לעשות זה להמשיך ולעבוד. מספרים שהאנשים ממש שרופים על טכנולוגיות חדשות. הם יזמים סידרתיים שהשקיעו לאורך השנים מיליונים רבים באנשים שבאו עם רעיון טכנולוגי. מעבר לכסף הם נתנו להם תמיכה עסקית והיו מעורבים ברמה יומית בעשרות חברות שהקימו.

 

[Waler]

מצטרף למקהלת ה״עניין״ שאנשים אחרים כבר ציינו.
מעבר לזה, אני חושב שהיה עוזר מאוד להרגיש שמה שאני עושה חשוב. לא במובן הצר של העיסוק שלי באבטחת מידע (כי כן, חשוב להגן על הפרטיות של הלקוחות שלנו ועל פרטי התשלום שלהם וכו׳), אלא במובן הרחב. אני מאמין שאם (כש?) אמצא תפקיד שבו אני ארגיש שהאנושות מרוויחה ממה שאני עושה, כנראה שאשמח מאוד להגיע כל יום לעבודה. כי זה מה שארצה לעשות בין אם משלמים לי ובין אם לא.

 

[האופטימית]

הדבר העיקרי שצריך לקרות כדי שאשאר לעבוד הוא בעלות על הזמן שלי.
אל תכריחו אותי לשבת במשרד אם סיימתי את המשימות שלי מהר יותר מאחרים.
אל תכריחו אותי להגיע כל יום אם אני יכולה לעשות את אותה העבודה אפילו יותר טוב בשקט מהבית
אל תכריחו אותי לעבוד שנה שלמה עם יום חופש וחג פה ושם, תנו לי לקחת חופשים ארוכים מדי פעם להתאוורר ולחזור עם מצברים נקיים

אם אפשר יהיה להוריד באחוזי משרה לחצי משרה או פחות יש סיכוי שהייתי נשארת. הקונספט של לבלות את רוב שעות הערות שלי בשבוע בתוך משרד זה מה שמטריד אותי.

 

[Belinda Blumenthal]

אני שונאת את העבודה שלי (ושנאתי גם את העבודות הקודמות) למרות שאני לא עובדת קשה, משלמים לי מצויין ואפילו העבודה עצמה לא משעממת מידי.
אני עושה את זה רק בשביל הכסף. לא יכולה לחשוב על שום דבר שיגרום לי להמשיך גם כשלא אהיה חייבת.