1. לפני שנה ומשהו תיקנתי בעצמי מכשיר דאמבפון שהתקלקל לי מסוג Sony ericsson C905 (סליידר).
לא יודע איך אבל הבנתי בעצמי שהמסך שעובד ונדלק אבל מראה רק "שלג" כנראה שלא התקלקל באמת ויש בעיה עם איזשהוא חיבור או קונקטור... בעצם בעיה בחיבור של המסך למכשיר. ניחוש מושכל.
קצת גוגל וחציבת מידע באנגלית... קצת יוטיוב כי היו שם סרטוני הדרכה על איך לפרק את המכשיר וכו'... ניגשתי אל אלוהי העי-ביי והזמנתי קונקטור ספציפי "על עיוור" וסט מברגים עדין ומהודר... הגיעו אחרי שבועיים-שלושה בערך, פירקתי את המכשיר בעזרת סרטון מהיו-טיוב, החלפתי את הקונקטור והפלא ופלא המכשיר עבד!.
הייתי כל כך גאה בעצמי שניחשתי איכשהוא את התקלה במכשיר ושהצלחתי לתקן אותה בעצמי. הפירוק וההרכבה היו די מסובכים יחסית בגלל שהמכשיר הוא סליידר ומורכב מ- 2 חלקים בעצם.
ועדיין, בעצמי!... הוא שימש אותי עוד כמה חודשים עד שהתנפץ לרסיסים.
2. בשבוע האחרון ממש, רחמנא צלופן, למדתי לללטף מסך ולהשתמש בסמארטפון (עייפון 4 של אבא שלי, הוא כבר עבר לעייפון 5).
עד לפני שבוע היה לי דאמבון מדגם Sony ericsson J108 שהתקלקל (בעיית תוכנה לצערי). נאלצתי בעל כורחי להשתמש בסמארטפון כמכשיר תחליפי.
עשיתי אינסוף טלפונים בחיפושי הקדחתניים אחרי מכשיר דאמבפון אחר של Sony ericsson, אבל לא מוצא... חנויות פשוט לא מעדכנות את אתרי האינטרנט שלהם ומה שמופיע שם עם מחיר בעצם לא קיים במלאי.
3. לא מזמן למדתי להחליף תקר לבד לאופני ההרים הלא משוכללות שלי בעזרת סרטון ביו-טיוב... הפעם האחרונה שהתעסקתי עם אופניים הייתה בגיל 13 בתקופת ה- Raleigh Chopper עם כיסא הבננה!

את הפנימית קניתי בחנות בארץ, את כפות החליצה וכל המולטי-טולז לסוגיהם (ממליץ על חברה אמריקאית בשם ParkTool או חברה קוריאנית בשם ToPeak) מאלוהי העי-ביי.
גם את הבלמים הפשוטים (V-Brake) כיווננתי והחלפתי לבד וגם את כל האביזרים - מתקן נשיאה לבקבוק, רגלית, פנסים וכו'.
תחזוקה פשוטה גם למדתי, כלומר דה-גריזר ושימון של השרשרת.
4. לאחרונה ממש לימדתי את עצמי להסתדר בלי מחשב בדירה, בלי סרטים ובלי תוכניות טלוויזיה. לשנות את אמצעי הבידור היומיומיים שלי לשיחות טלפוניות עם חברים (תקשורת בלתי אמצעית) ובעיקר לקרוא יותר ספרים ולשמוע יותר מוזיקה... פחות להתבדר אוטומטית.
5. לימדתי את עצמי להתראיין ולהתקבל למשרות בתחום שלי. תירגלתי את זה
בפועל ברצינות גמורה.
בלי סימולציות, בלי ראיונות הכנה ובלי סדנאות. אחד על אחד, כולל הזעה, הילחצות, גמגום ברור וכו'.
תוך כדי עבודה במקום העבודה הנוכחי, שלחתי קורות חיים לשלל משרות שעניינו אותי. הגעתי לראיונות על חשבון הזמן (והכסף) הפנוי שלי, הצגתי את עצמי, דיבררתי והסברתי את עצמי וכל התהליך... כולל דינמיקה קבוצתית, כולל עמידה (ישיבה) מול מראיינים. סוג של התנצחות פסיכולוגית ומבט על הסיטואציה מלמעלה תוך כדי הפקת לקחים. פשוט למדתי Hands on איך להתראיין וגם
להתקבל למקומות עבודה.
לקחתי את זה כפרוייקט, ולא כסוג של תהליך חיפוש של "עד שאמצא את מה שאני מחפש" - אבל כמובן שגם זה... הגעתי למצב שהתקבלתי להמון מקומות עבודה (התקבלתי בטווח זמן של שנה בערך ל- 7 מקומות עבודה, אבל זו לא חוכמה גדולה כי לא מדובר במשרות ניהול וכו') וסירבתי כי הייתה לי את האפשרות (אני עובד במקום עבודה מאוד נוח ולא בער לי לעזוב).
התפטרתי לפני שבועיים, אני עובר מקום עבודה ומקום מגורים כי התקבלתי למשהו שמאוד מעניין אותי (שלא כתלות בשכר).
6. בעבר - למדתי להקשיב למוזיקה שאני ממש לא אוהב ולהתחבר אליה. להבין את האיכויות שלה. לנסות להבין למה אחרים כל כך אוהבים אותה ומתחברים אליה... ככה למדתי לאהוב שלל סוגות מוזיקה שבעבר לא התחברתי אליהם כי לא התעניינתי - רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק, גראנג', אלקטרוניקה, אינדי לסוגיו, קאנטרי, ג'אז וכו'... הקשבתי, סבלתי, צרמו לי האוזניים, ושוב הקשבתי, ושוב ולא וויתרתי לעצמי. פשוט רציתי לדעת על מה כולם מדברים אפילו שלא סבלתי גיטרה חשמלית, אילתורים כמו בג'אז ועוד ועוד. עבדתי בצורה מודעת על מנגנון של טעם נרכש.
7. מידי פעם לא מוותר ומלמד את עצמי בזמני הפנוי על גיטרה (כבר בקושי), דיג'ירידו ומפוחית.
לנהל את כספי בעצמי בתבונה - בזכות הסולידית והאנשים הנפלאים כאן . . .
1X10^23+
לגמרי. לגמרי. ועוד איך לגמרי.
שמח שאני פה בפורום, רואה אותו כ"מוצר משלים" לבלוג עצמו עם בונוס אדיר של האנשים שנמצאים כאן שהם אדירים (ואדירות!).
הסולידית באמת ששינתה לי את החיים. מקצה לקצה. לפני 3 שנים ובזכותה היום חשבון הבנק, קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות כול שאר ענייני הפיננסים שלי נראים אחרת (בזכותה ובזכות הבלוג של תנועת ההאטה).
לא רק פיננסית, אלא שגם צורת המחשבה שלי השתנתה מבלי היכר.