לא נכון. תמיד התעניינתי באיך לחסוך ואיך לייצר יותר כסף. יש לי מעין תמריץ טבעי.
תשובה של צעיר. לי היה יותר ממך. אבל היה היה פעם.. תגיע לגיל 33+ ובוא נדבר שוב.
בכל אופן, אם אהיה לרגע רציני אומר שאין הכוונה לתמריץ או הרעיונות הכלליים כיצד לעשות עוד כסף או להשתדרג בשכר וכן הלאה, אני מדבר על היבטים יותר פרטיקולרים ברמה של האם לנסות מוצר גרוע אך זול יותר, לאחר כמה שנים של השקעה סולידית האם יש לי זמן, אנרגיה וכוח ללמוד את תחום מסחר סווינג או מסחר יומי אחרי שהוכחתי לעצמי שיש לי קיבולת בשוק ההון וכן הלאה. ככל שאתה עולה בגיל וצריך להגביל את עצמך בהתאם לרצון ההורים או להרגלי המחייה שלהם, אתה פשוט נשחק. אין מנוס מזה.
הבית שלנו הוא בית בריאותי. האוכל הוא אוכל בריא ואני עושה ספורט כל יום, ככה שזו לא דאגה. אצחנו החיטוב תמידי
שמח לשמוע. מעלה תהיות אז על חשבון מה כל הבריאות והחיטוב הללו באים ואיפה זה "יתנגש" לך בהמשך. אין ארוחות חינם, כל יתרון בא על חשבון משהו אחר ויוצר חיסרון. למשל, הורים שלא מרבים לאכול בריא או לקנות סחורה איכותית, נהנים מיתרון של חיסכון בכסף ומכאן הרבה פעמים נובעת האפשרות להחזיק אצלם ילדים עד גיל מאוחר.
אני גר רק עם אמא בבית ענק ואנחנו חולקים רכב ומסתדרים סה"כ. אחותי כבר נשואה.
אז יתכן שבאמת מדובר במקרה מיוחד, חריג ולא משקף. האם כשתעזוב את הבית אמא שלך לא תתבאס?
בזה אתה צודק, אבל זה מחיר לא גבוה לטעמי.
לי המחיר היה גבוה. מתחרט עליו אך לא מאשים את עצמי מכיוון שאני חסיד גדול של דטרמניזם ובז לחשיבות של רעיון ה-"רצון חופשי". אבל זה לדיון אחר.
כמו מה? אני מתמיה בראיית חשבון, כמה הרפתקאות אני כבר יכול לחפש?
לא רק במובן של הרפתקאות. תנסה להרחיב את רפרטואר המחשבה שלך לדברים כמו:
- צעירים שרצו להקים עסק בסלון אבל לא עשו זאת בגלל ההורים ובגיל 30 זה הרבה יותר קשה.
- צעירים שרצו להתנסות בהרבה קשרים רומנטיים אבל וויתרו על זה על-מנת ליהנות מהפריוולגיה של מגורים אצל ההורים ובהמשך החיים יתחרטו על זה שלא "טעמו" יותר מידי סוגים של פרטנרים רומנטיים על-מנת להתמסד עם הפרטנר שבאמת יתאים להם.
- חבר'ה שהתחסנו במהלך הקורונה והתחרטו על כך, אבל עשו זאת רק בגלל שהוריהם נחשבים לקבוצה "בסיכון" או סתם כי ההורים דחקו בהם לעשות זאת. בדירת שותפים סיכוי סביר שהיה להם יותר חופש בחירה בעניין הזה.
תהיה בטוח שיש המון מקרים ספציפיים שאתה לא מסוגל לחשוב עליהם כרגע אבל אם תשאל אנשים בני 30+ שעדיין גרים אצל ההורים, כמה מהם כנראה ישמחו לחלוק איתך את החרטות שלהם.
את זה אני לא מכיר, אולי עם השנים אבין על מה אתה מדבר.
דוגמאות:
- ארון מתפורר בן מעל 20 שנה בחדר שלי, גורם לי לרגישויות שונות וגם לא עונה על הצרכים שלי מבחינת הלבוש ואף תופס מקום רב ומיותר בחדר שהיה יכול להיות מוקדש לדברים אחרים (כמו ספסל משקולות לדוגמה). אני לא יכול להעיף אותו כי המעילים, הג'קטים של אמא והציוד של הבית מאוחסנים בו.
- בשלב כלשהו התחילה לקפוץ לי בחדר קרינה דיי גבוהה ממקור חיצוני, חיפשתי לעבור חדר אבל ההורים ייעדו את החדר הנוסף לאחיינים. אז קניתי טפטים בולמי קרינה אבל ההורים לא מוכנים שאדביק אותם.
- לפני כמה שנים התחילו להבעיר באופן קבוע בסביבות 2-3 בשבוע מוקדם בבוקר והריחות הלא נעימים מגיעים לחלון שלי (ובערך לכל השכונה). אם אני לא עובר לגור לבד אני כנראה מזיק מאוד לבריאות שלי, אבל אם אעבור לגור לבד אני אזיק מאוד לכיס שלי וגם הבריאות תושפע מכך. אני מסונדל.
- וכמובן שיש עוד דוגמאות קטנות יותר מהיומיום, בין איך שהכלים במטבח מסודרים ולכל אחד מבני הבית יש מה להעיר וזה לא מתאים לו. כאשר שניים בני 50+, אחד בן 30+ והשני בן 30-, זה טבעי שלכל אחד מהשחקנים הללו יהיו צרכים לגמרי שונים זה מזה ואף
מתנגשים. זה מתכון להרבה צרות ועוגמת נפש.
זאת הבעיה העיקרית - רומנטיקה. זה קצת בעייתי מעבר לגיל מסוים וזה אחד השיקולים המרכזיים שלי במעבר.
דווקא לי היה קל יותר "לוותר" עליה במובן מסוים. המנטאליות של נשים ישראליות באופן כללי דיי מורידה לי, אין לי יותר מידי רצון להביא ילדים בגיל רלוונטי (או בכלל) כאשר המדיניות ותנאי המשחק במדינה ממש פועלים לרעתנו ואף המדינה מבורכת בקבוצות אינטרס (שאולי אני מצוי בתוכן ואין לי מושג) ובמנטאליות מאוד לא בריאה של "מי הולך לדפוק אותי היום?". תוסיף לזה את המחדלים הקולקטיביים שמתרחשים פה מפעם לפעם (באופן טבעי ומתבקש, כאשר המון אנשים איכותיים פשוט מרימים ידיים ולא מוכנים לשחק את המשחק) והמסקנה המתבקשת היא שאנשים שמביאים ילדים בארץ הם ממש אמיצים ואולי אף פזיזים. כמו כן, נשים עם מנטאליות חו"לניקית ועם תפיסה רומנטית הרבה יותר בריאה תמיד זמינות עבורי. תוסיף גם בונוס קטן שאומר שבזמן שנשים מרגישות "הכי אטרקטיביות" איפשהו בין גיל 16-30, גברים רק מתחילים להרגיש ככה בגיל 30 ומסיימים איפשהו באזור גיל 48 (תחפש Peack SMV). ככה שבהיבט הרומנטי אני נמצא בתחילתה של התקופה הכי טובה בחיי ואני לא מתכוון להתמסד ולוותר עליה :]
א חושב שאתה חייב נוירונים חדים כדי להיכנס להייטק, מכיר כמה כאלה שהם לא ממש חכמים ומרוויחים מאוד יפה שם. אולי היום בגלל ההצפה והמשבר זה יותר הכרחי בעצמם. לדעתי פשוט צריך לאהוב את זה, אבל בכל מקרה זה דיון אחר. זה גם לא בהכרח עניין של תבונה של ההורים, כי החיים קורים בדרך ויש אירועים לא צפויים.
לא יודע מה לאחל לך עם הטיית אופטימיות כזאת מובהקת. האם לאחל לך שההטיה הזאת תמשיך ותצמח כי הרי אז כנראה שהסתדרת בחיים בגלל משתנים שלא באמת תלויים בך, או שדווקא בוחן המציאות שלך ישתפר אבל אז סביר שאיכות החיים או הסיפוק שלך מהחיים ירדו בגלל משתנים שלא תלויים בך. בישראל העניין הזה פשוט עובד הפוך. בכל מקרה, רק שתצליח ותהיה מאושר ומסופק מכל דרך שתבחר ללכת בה.
עשיתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות. וויתרתי על התואר השני ועל המבחן לאחר שהשלמתי את כל חובותיי על-מנת להתקבל אליו (כולל התנדבויות, המלצות וממוצע גבוה בתואר ראשון). גם בגלל ששוק העבודה השתנה ובוגרי תארים לא כישרוניים במיוחד לא עומדים לעשות הרבה כסף, גם בגלל שהסביבה שלי מאוד לא תמכה בהחלטה ואף הפריעה באופן אקטיבי, אבל בעיקר בגלל שהבנתי בשדה שאין לי קיבולת פסיכולוגית להחזיק קייסים קשים (למרות שהמלצות אנשי המקצוע היו מצוינות ואף ביקשו שאתקדם בתפקידיי או ארוץ מהר לתואר שני).
הייתי שמח לשמוע מכם שורה תחתונה: במצבי הייתם נשארים אצל ההורים או עוברים? נכון שזה מורכב ויש שיקולים כמו שפירטתם יפה מאוד, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים בסוף.
תלוי מאוד בטמפרמנט שלך, בתחום אותו בחרת ללמוד, ביכולת שלך להגמיש את המוח ולבצע מניפולציות כלכליות על עצמך ועל אחרים וביכולת העמידות שלך מול הורים ומול שותפים. אני למשל גרוע בכולם. אם אתה נע סביב המקרה הממוצע, אז לגור אצל ההורים עד אזור גיל 28 (בהנחה שבתקופה הזאת אתה עושה כמה שיותר כסף ולא שורף אותו) ואחרי זה לצאת.
השאלה בסוף זה מה הצרכים שלך, מי ההורים שלך ומה היתרונות והחסרונות אצל ההורים. יש למשל בת יחידה לשושלת מליונרים שגרה עם ההורים בארמון ויש את הילד ה-15 להורים נרקומנים מובטלים שצריך כך היום לקבץ נדבות, אלו סיטואציות שונות.
דוגמאות יותר מידי "קיצוניות". איך הייתה מאבחן בחור בן 15 שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע הוא אח אמצעי לאחות גודלה ואח קטן ולבחור שלנו יש ביטחון עצמי גבוה והוא מוחצן יחסית, ומשפחתו בעלת מודעות כלכלית רבה וייחס שוויוני כלפי כל הילדים, לבין בחור בן 15 אחר שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע, אח סנדוויץ לאחות גדולה ואח קטן, הבחור אינטרוברט ואף סובל מחרדות קלות (מאובחן) ומשפחתו בעלת מנטאליות
שלא מעניקה ייחס שווה בין האחים?
שתי המשפחות נולדו והתגוררו באותה עיר, בעלת מעמד סוציואקונומי ממוצע, במרכז הארץ.
לא תל-אביב/הוד השרון/גבעתיים/רמת-גן/חולון/כפר-סבא (גם לא הירוקה)/רעננה.
זאת כבר השוואה הרבה יותר ריאליסטית שהולמת את מה שמתחולל בארץ. כמובן שגם היא לא מספיק מדויקת וצריך לרדת לרזולוציות קטנות אף יותר.
. זה עניין של חוסר יכולת לעשות ויתורים
הפוך גוטה, לצאת מההורים בגיל יחסית צעיר מבטא חוסר יכולת לעשות וויתורים משמעותיים. האם אתה לא מכיר צעירים שגרים לבד מהשנייה שהשתחררו מהצבא, למרות שאין להם הרבה כסף בחשבון הבנק או יציבות תעסוקתית או זוגית? אני מכיר הרבה כאלו. מוזמן להיכנס לטוויטר ולהתחיל לעקוב צעירים (בדר"כ נשים) שחוו סיפור דומה ושהעוגן הנפשי שלהם אלו שיתופים "אינטימיים" בטוויטר של המצב הפסיכולוגי-חברתי-כלכלי הגרוע כלכך שלהם, ובכל זאת הם לא מעזים לחשוב על הרעיון לחזור להורים ואף מתייחסים אליו כבדיחות הדעת או איזשהו איחול גנאי לאנשים אחרים (היו כמה יוצאות מן הכלל שחזרו להורים בגלל המצב הביטחוני הנוכחי).
מה גם שבזכות ערך הנדלן להרבה צעירים מחכה כנראה ירושה יותר גדולה כי להורים פחות קל למכור את הדירה ולממש את הכסף "לחופשה חלומית" והם "תוקעים את הכסף בקירות".
טוב אתה ממש חי בסרט. מה שכתבת עכשיו זה ההפך הגמור ממה שמתחולל בפועל.
אני באמת לא חושב שיש משהו "מיוחד" לדור הצעיר היום מאשר לאלו לפני 30 שנה (שאז אני אזכיר הריבית היתה דו ספרתית.
בהחלט יש כמה דברים "מיוחדים" בדור הצעיר:
- אותה דירה ביבנה שעלתה בדור של הוריו באזור 500K ש"ח ריאלי, עולה כיום בסביבות 2M. אותה דירה בדיוק, על אותה אדמה, אותו אזור גיאוגרפי.
- בדור של ההורים הקימו ארגונים, תשתיות ומוסדות מאפס, היה הרבה יותר צורך בידיים עובדות, בעבודות פשוטות שלא מצריכות התמחות מאוד מסובכת שגוזלת זמן ומשאבים, ובגלל הביקוש גם התנאים היו יחסית אטרקטיביים (פנסיה ישנה/תקציבית מישהו?). כיום יש לכל עובר הרבה יותר מתחרים, גם בעבודות שדורשות התמקצעות מורכבת, ויש פחות ביקוש.
- בדור של ההורים, מדד המחירים והפער בינו לבין השכר החציוני במשק היה מספיק סביר עד כדי כך שהרבה פעמים אחד מבני הזוג היה יכול לוותר כליל על עבודה ולעסוק בגידול הילדים, בזמן שהשני בעיקר עובד. היום זה קשה יותר.
- בעבר היה חלון אפשרי לקומבינות, להצעות חוק ולמתיחה קוסמטית של המדיניות. היום הרבה מזה כבר נעשה והותאם לאינטרסים של אנשים מבוגרים או של קבוצות אינטרס כמו חרדים, וועדי עובדים, קיבוצים וכן הלאה. כך שצעיר ש-"נפלט" מהצבא לשוק העבודה, ואינו משתייך לאחת מהקבוצות הללו, יהיה by far הרבה יותר קשה להשתלב בסדרי המדיניות שהתחוללו כאן ושלגמרי כבר לא משרתות ספציפית אותו.
אני מסכים שהם לא יודעים למדוד את השכירויות נכון, אבל אני באמת לא חושב שהשכירויות עלו הרבה הרבה יותר מהמשכורות (יתכן במרכז היתה עלייה אולי יותר גבוהה בגלל פריחת תיירות וכדומה).
לא משנה מה אתה חושב ועוד יותר לא משנה מה הלמ"ס מודד. תתייחס אך ורק לאחוז של הצעירים שאחרי הצבא לא עשה תואר ראשון, לא מתמקד במקצוע ספציפי ומתביית על משרות זמניות או התחלתיות וסובל מחוסר יציבות תעסוקתית ממושך עד גילאים מאוחרים מאוד.
הם המדד שלך לשאלות הללו. וככל שעוברות השנים יש הרבה יותר מהם (באופן טבעי ומתבקש, הרי המערכות שאמורות להכשיר אותם רקובות וקורסות לגמרי, וגם "זוגות צעירים" של היום הם הרבה פחות עמידים מ-"זוגות צעירים" של פעם, כך שבשלב כלשהו הקבוצה עליה דיברתי אמורה להוות את הרוב של הסקטור הצעיר. אלא אם יתחוללו רפורמות מהירות מאוד).
בנוסף, בגלל שאין מלא הומלסים ברחובות כנראה שאין "מחסור חמור" (היו דיונים על זה בכל מיני שרשורים כאן ואפשר לדון על זה שם).
1. חיזקת את טענתי.
2. בדיוק בגלל זה הנתון של הלמ"ס לגבי צפיפות הדירות לא מתיישר עם הטענה שה-"מחירי הנדל"ן
תמיד עולים" (ויש שיגידו שבגלל זה הלמ"ס פשוט העלים את הנתון הזה בתקופה מסוימת).
3. מניח שעדיין אין הומלסים ברחובות כי יש יותר ויותר צעירים שגרים אצל ההורים. כמו באיטליה. זה עומד לעבור נרמול משמעותי לדעתי, בהינתן שלא יתחוללו רפורמות משמעותיות במדיניות המוניטרית ובענפים רבים במשק.
לטעמי אם הנגיד יעלה את הריבית רק ל200% לאפילו רק שנה במחירים יצנחו יותר חזק מצניחה חופשית
זאת אומרת שאתה מוכן לחרב לחלוטין את הכלכלה ואולי גם לגווע ברעב, רק בשביל שמחירי הדיור ירדו.
זה יותר סיפור של משקיעים שרצים לחפש איפה הכסף שלהם עושה תשואה, עד שכבר התשואה נעלמה כי הם העלו את המחירים לרמות כאלו שהתשואה לשכירות היא אפילו לא 2%.
קודם כל זה נכון. אבל השקעה בנדל"ן נהפכה ממזמן לדת, לתרבות, למחולל מעמדות בישראל. מדובר בשוק מעוות לחלוטין ודיי פיאודלי. גם הסקטור החרדי דיי מתבסס עליו. מניח שיש כמה ישראלים שישמחו להשקיע בנדל"ן הפסדי. יצא לי לדבר עם זוגות צעירים שלא מבינים יותר מידי בהשקעות והם ממש בונים על זה שערך הדירה שלהם שנע בעת הקנייה בין 1.6M-2M יכפיל את עצמו. רק לא ברור איך עובדי הייטק שהענף שלהם כרגע בנסיגה או סדרנים בשופרסל עומדים לשלם להם בין 3M-4M ש"ח. אולי התופעה של הצעירים שמייד פותחים עסק באינסטגרם אחרי הצבא תוכל לספק את הפתרון?
