• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

מגורים לבד או אצל ההורים

  • פותח הנושא פותח הנושא the cpa
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך

the cpa

משתמש רגיל
הצטרף ב
8/12/22
הודעות
192
דירוג
54
שלום לכולם! מקווה שהתגעגעתם למתמחה החביב בראיית חשבון. אני חושב שהנושא הבא מאוד רלוונטי להתפתחות אישית ואני יודע שיש כאן אנשים בעלי ניסיון ששווה לשמוע מה דעתם.

אז ככה, נכון לעכשיו אני גר עם ההורים, שזה נוח מאוד וגם מאפשר לי לחסוך כמה גרושים. בהסתכלות קדימה, אני יודע שכנראה ארצה לעזוב את הבית אחרי בחינות המועצה (טווח שבין אוגוסט לאחרי החגים). מבחינת מצבי הפיננסי נכון להיום: חסכתי 45000 שקלים בפיקדון + עו"ש של 25000 + כמה אלפים שאנשים חייבים לי, כלומר לא יותר מדי, אבל גם לא מעט מדי. אני גם עוזר בבית, אז יש לי קצת יותר הוצאות מאדם טיפוסי שגר אצל ההורים.

בהתחלה חשבתי לעבור לדירת שותפים בת"א, אבל זה מאוד יקר ולא שווה את מחיר הפרטיות (5000 שקל, כולל חשבונות ןועד בית אבל לא כולל קניות), בנוסף החיסרון הוא שלא אוכל להחזיק רכב. אם אבחר לגור לבד, כנראה שיעלה קצת יותר, אבל זה שווה את הפרטיות. לפי החישוב שלי לגור לבד ביחידת דיור באזור השרון בקרבת קו רכבת יעלה 3000 ש"ח, רכב קטן גג 2000 ש"ח כולל דלק וביטוח, קניות עוד 1000 ש"ח (ממוצע חודשי), בילויים עוד 600 ולמען העיגול נוסיף הוצאות בלתי צפויות של עוד 400 וכך המחיה תעלה לי 7000 שקלים. בעוד שנה השכר שלי ללא שעות נוספות יהיה 9200 נטו. ז"א שבכל חודש אוכל לחסוך 2000 שקל, שזה מעט יחסית. עכשיו מגיע הקונפליקט של חיסכון מול עצמאות (אמרתי לכם שאין יותר התפתחות אישית מזה).
מצד אחד, אני רוצה להשקיע בעוד אפיקים כמו שוק ההון ובעתיד גם נדלן כמו כן מאוד נוח לי בבית ויש לי פרטיות יחסית. מצד שני אני רוצה עצמאות ואני גם יודע שעניין השכר הוא זמני מאוד, וכל שנה של ניסיון תעלה לי את השכר ובשלב מסוים בקריירה באופן מאוד משמעותי. מצד שלישי, יש כמה דברים שמדאיגים אותי בלהישאר בבית, אבל העיקרי הוא שזה יקשה עליי למצוא זוגיות (אם עדיין אחפש עד אז).

מה אתם חושבים? מה הייתם עושים? אשמח לשמוע דעות, תודה!
 
בהתחלה חשבתי לעבור לדירת שותפים בת"א, אבל זה מאוד יקר ולא שווה את מחיר הפרטיות (5000 שקל, כולל חשבונות ןועד בית אבל לא כולל קניות)
מאמין שתצליח למצוא דירה שותפים בהרבה פחות, מעריך שבין 2K ל3K יש הרבה דירות כאלו בתל אביב.
אבל למה בתל אביב? - מה עם רמת גן, גבעתיים, בת ים ושאר הסביבה?

רכב קטן גג 2000 ש"ח כולל דלק וביטוח
רק ביטוח חובה יעלה לך יותר, בטח אם אתה נהג חדש / צעיר ולרכב אין מערכות הגנה מודרניות,
וטיפולים ברכב בן שנים בודדות יכולים לחצות את ה 1K בשנה בקלות, רק החלפת צמיגים(כי הם פגי תוקף) ואתה כבר באזור ה2K (בלי שום דבר אחר - ביטוח, רישיון, דלק, טיפולים. . .), זה גם מאוד תלוי כמה אתה נוסע ואיך.


אני לא יודע להגיד לך על כל המספרים שרשמת אבל ממה שאני כן מכיר - לדעתי אתה צריך לעשות הערכות מחדש של העלויות, הם לא נראות נכונות.

ועוד פרמטרים חשובים, בן כמה אתה? ומה התוכניות שלך לעתיד? - לדוגמה אם אתה בן 23 זה סבבה לחלוטין להיות אצל ההורים, אם אתה בן 34 זה כבר פחות טוב.
 
נערך לאחרונה ב:
אז כמי שמפלרטט עם רעיון מגורים אצל ההורים כאקט פוליטי הכרחי, ספציפית במדינת ישראל, לנצח נצחים, אמנה לך דווקא את החסרונות של האסטרטגיה הזאת (הכל מניסיון אישי שלי):

- כלכלית זה עוזר עד שלב מסוים אבל מפריע בשלב מסוים מפני שאין לך אינסנטיב להרוויח יותר או לחסוך יותר או פשוט להפעיל את גלגלי המוח לגבי השאלה איך לעשות כסף או איך להשאיר יותר ממנו בכיס שלך. זה בא לידיי ביטוי בכל פעם שאתה צריך להתמקח ואין לך כוח לזה ואתה אפילו מרגיש מושפל שאתה בכלל צריך לרדת לרמה הזאת.

- יש תקופות מסוימות שאתה רוצה להתחטב או סתם לשמור על הבריאות, אבל אתה לא יכול. המטבח לא שלך, המקרר לא שלך, התפריט לא שלך, אתה לא קובע מה אוכלים בקידוש בשישי וגם אם אתה תקנה לך מקרר ואת כל חומרי הגלם לארוחות החיטוב שלך, המטבח לא שלך ולכן יהיה לך קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתמרן ולנהל את זה לאורך זמן (הרי זה דורש משמעת ללא קשר להורים, אז עם הורים זה בלתי אפשרי ברוב המקרים). הרוב נשברים פשוט וככל שעובר הגיל המוטיבציה לטפל בגוף שלך יורדת כאשר מאמצים "חוסר אונים נרכש" בהקשרים נוספים בגלל שבוחרים לגור אצל ההורים.

- לאורך שנות ה-20 לרובנו יש עיתויים יותר "רגישים/גורליים" מבחינה אקדמית, מבחינת קריירה או מבחינת זוגיות. במקרה שלי, 100% מהעיתויים הללו התנגשו עם צרכים ואילוצים "גורליים" של ההורים או האחים. לדוגמה, מבחן קשה בשביל להתקדם לתואר שני בא ביחד עם אחיינים תאומים ו-8 נפשות בדירה קטנטונת שאתה צריך לעשות משמרות ולילות לבנים בגידול הילדים במקום ללמוד - זה לא יעבוד ביחד לא משנה מה.

- הרבה מאוד מהשיקולים שלך בחיים לא תלויים בך בכלל כי אתה חי עם ההורים שלך, וההחלטות שתקבל עשויות להזיק לך באופן אישי אבל להועיל למשפחה באופן כללי או סתם לשמור על "שקט תעשייתי" עם ההורים שלך. זה מחיר לא נעים שצעירים משלמים רק בגלל ה-"חטא" שהם הרשו לעצמם להתגורר עם ההורים לאורך זמן. דוגמה - כיצד לתפקד בתקופת הקורונה כשאתה גר עם הורים שהם מוגדרים כאוכלוסייה "בסיכון".
* כאן נכנס גם ההרגל המגונה של להתייעץ על כל דבר עם ההורים כי לא ניתן שלא לעשות זאת כל עוד אתה לא רחוק מהם פיזית (ונפשית). במקרה שלי ההתייעצויות הללו בתוחלת מזיקות לי.
* חלק מההחלטות יהיו דיי דרמטיות במובן זה שיהיה קשה (אך לא בלתי אפשרי) "לחזור אחורה" או לבצע דברים שלא ביצעת בגיל מסוים, רק בגלל שבחרת להישאר אצל ההורים.

- לעתים, מבחינה כלכלית אתה לא יכול להחליט לבד מה אתה עושה עם הכסף שאתה הרווחת בעצמך, כי ההורים שלך יושפעו מזה.

- אם יש משהו בתחזוקה של הבית שלא מתאים לך יותר ואתה רוצה לטפל בו, כי הוא ממש מפריע לך לתפקוד היומיומי, זה צריך לעבור אישור של בעלי הבית שהם ההורים שלך. הנקודה הזאת הולכת ומתרבה ככל שעולים בגיל. פעם ושם אפשר להתגבר על זה אבל בתוחלת זה הולך ונהיה מסובך יותר עד כדי חוסר יכולת לסבול מגורים משותפים איתם.

- וכמובן היחס הידוע מצד השכנים/הדודים/בני גילך שמרימים גבה שאתה אצל ההורים כלכך הרבה זמן. כמובן שגם על הרומנטיקה זה משפיע אבל כולם ידועים זאת ומיותר לציין.

ואחרי כל זה, אני כן חושב שאנחנו מצויים בעידן מוזר (שיפתר עם שינוי מדיניות ורפורמות מהירות והכרחיות) שבו לצעירים שהשתחררו מהצבא יש פחות ופחות סיכוי להסתדר בכוחות עצמם אם הם לא פתחו לעצמם איזה עסק באינסטגרם או לחלופין לא בורכו בנוירונים חדים במיוחד ש-"יקמבנו" להם מקום בהייטק. ולכן מגורים אצל ההורים עד גיל מאוחר זה לגמרי שיקול לגיטימי בעיני, בהנחה שההורים לא היו מספיק נבונים על-מנת להבין שכדאי לספק לנו תנאי פתיחה טובים כשאנחנו עוד קטינים.

בהצלחה בכל אשר תעשה.
 
נערך לאחרונה ב:
אז כמי שמפלרטט עם רעיון מגורים אצל ההורים כאקט פוליטי הכרחי, ספציפית במדינת ישראל, לנצח נצחים, אמנה לך דווקא את החסרונות של האסטרטגיה הזאת (הכל מניסיון אישי שלי):

- כלכלית זה עוזר עד שלב מסוים אבל מפריע בשלב מסוים מפני שאין לך אינסנטיב להרוויח יותר או לחסוך יותר או פשוט להפעיל את גלגלי המוח לגבי השאלה איך לעשות כסף או איך להשאיר יותר ממנו בכיס שלך. זה בא לידיי ביטוי בכל פעם שאתה צריך להתמקח ואין לך כוח לזה ואתה אפילו מרגיש מושפל שאתה בכלל צריך לרדת לרמה הזאת.
זה לא קשור לעצם המגורים אצל ההורים אלא תלוי באדם. זה כמו להגיד שמי שלא טס לחול 10 פעמים בשנה וקונה יהלומים אין לו אינסנטיב להרוויח יותר. אנחנו דווקא רוצים להרוויח יותר כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק.
- יש תקופות מסוימות שאתה רוצה להתחטב או סתם לשמור על הבריאות, אבל אתה לא יכול. המטבח לא שלך, המקרר לא שלך, התפריט לא שלך, אתה לא קובע מה אוכלים בקידוש בשישי וגם אם אתה תקנה לך מקרר ואת כל חומרי הגלם לארוחות החיטוב שלך, המטבח לא שלך ולכן יהיה לך קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתמרן ולנהל את זה לאורך זמן (הרי זה דורש משמעת ללא קשר להורים, אז עם הורים זה בלתי אפשרי ברוב המקרים). הרוב נשברים פשוט וככל שעובר הגיל המוטיבציה לטפל בגוף שלך יורדת כאשר מאמצים "חוסר אונים נרכש" בהקשרים נוספים בגלל שבוחרים לגור אצל ההורים.
אותו דבר יכול לקרות כשגרים לבד ואז בסופר מתפתים לקנות דברים. התפיסה שלי היא שמי שמספיק רוצה יוכל לדאוג לאוכל מתאים (סתם דוגמא, לקנות מקרר אישי וקטן ולנעול אותו. אני חייב גם לציין שהרבה דברים שקשורים לבריאות/תזונה לא דורשים קירור כי זה כל מיני אבקות למיניהן).
- לאורך שנות ה-20 לרובנו יש עיתויים יותר "רגישים/גורליים" מבחינה אקדמית, מבחינת קריירה או מבחינת זוגיות. במקרה שלי, 100% מהעיתויים הללו התנגשו עם צרכים ואילוצים "גורליים" של ההורים או האחים. לדוגמה, מבחן קשה בשביל להתקדם לתואר שני בא ביחד עם אחיינים תאומים ו-8 נפשות בדירה קטנטונת שאתה צריך לעשות משמרות ולילות לבנים בגידול הילדים במקום ללמוד - זה לא יעבוד ביחד לא משנה מה.
8 בדירה זה רחוק מהממוצע. לרב יש תנאים בסדר אצל ההורים ולכן הם לא עוזבים.
* כאן נכנס גם ההרגל המגונה של להתייעץ על כל דבר עם ההורים כי לא ניתן שלא לעשות זאת כל עוד אתה לא רחוק מהם פיזית (ונפשית). במקרה שלי ההתייעצויות הללו בתוחלת מזיקות לי.
זה תלוי רק באדם עצמו.
- לעתים, מבחינה כלכלית אתה לא יכול להחליט לבד מה אתה עושה עם הכסף שאתה הרווחת בעצמך, כי ההורים שלך יושפעו מזה.
כנ"ל. אלא אם כן הם מנסים לגנוב לך דברים ואז הייתי ממליץ לברוח ולשנות שם משפחה.
- וכמובן היחס הידוע מצד השכנים/הדודים/בני גילך שמרימים גבה שאתה אצל ההורים כלכך הרבה זמן.
לכולם זכות חופשית למחשבתם ולנו זכות להתעלם מהם. אני הייתי ממליץ לכולם ללמוד להתעלם מרעשי רקע ולהתמקד בעצמם כי זה מאוד שימושי.
ואחרי כל זה, אני כן חושב שאנחנו מצויים בעידן מוזר (שיפתר עם שינוי מדיניות ורפורמות מהירות והכרחיות) שבו לצעירים שהשתחררו מהצבא יש פחות ופחות סיכוי להסתדר בכוחות עצמם אם הם לא פתחו לעצמם איזה עסק באינסטגרם או לחלופין לא בורכו בנוירונים חדים במיוחד ש-"יקמבנו" להם מקום בהייטק. ולכן מגורים אצל ההורים עד גיל מאוחר זה לגמרי שיקול לגיטימי בעיני, בהנחה שההורים לא היו מספיק נבונים על-מנת להבין שכדאי לספק לנו תנאי פתיחה טובים כשאנחנו עוד קטינים.
לפי הלמס השכירות עלתה בממוצע 3% לשנה (ב-20 שנה האחרונות) בעוד שהשכר הממוצע די הדביק אותה באותה קצב, ככה שהנתונים לא מראים על איזה "פחות פחות סיכוי". למעשה, אני עצמי בדקתי והצלחתי לחיות בישראל במרכז ב4500 ש"ח לחודש ואני בזבזתי על דברים לא הכרחיים (למשל, קניתי שוקולד/תה צמחים/הדלקתי מזגן. אלו דברים שלא היו קיימים לפני 100 שנה לאדם הפשוט). הסולידית כתבה מאוד יפה על זה. הבעיה של רב מוחלט של האנשים/צעירים שאני רואה זו הנטייה להחשיב כל בזבוז "הכרחי":
בגדים חדשים כל שנה זה לא הכרחי.
מים חמים זה גם לא הכרחי לאדם בוגר.
מזגן זה לא הכרחי.
אינטרנט זה לא הכרחי.
מועדונים והופעות זה ממש לא הכרחי.
בירות/אלכוהול/סיגריות/מזון מהיר וכדומה לא רק שלא הכרחי, אלא גם מזיק.

זה אנחנו שהתרגלנו לחיות ברמת חיים מסוימת וקשה לנו להשתנות. זה לדעתי הסיפור היותר מדויק. זו בעיה של צריכת יתר וחוסר יכולת להסתפק במועט.
 
זה לא קשור לעצם המגורים אצל ההורים אלא תלוי באדם. זה כמו להגיד שמי שלא טס לחול 10 פעמים בשנה וקונה יהלומים אין לו אינסנטיב להרוויח יותר. אנחנו דווקא רוצים להרוויח יותר כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק.
לדעתך כמובן, אני מעדיף להיצמד למציאות של האדם הממוצע.

8 בדירה זה רחוק מהממוצע. לרב יש תנאים בסדר אצל ההורים ולכן הם לא עוזבים.
הרציונל ההגיוני הוא שאם מצאת את עצמך זקוק לשירותי דיור מההורים שלך, סיכוי לא רע בכלל שגם האחים שלך יזדקקו לזה לפרק זמן מסוים, שכולל בתוכו הבאת ילדים. אז בהצלחה בשנותיך הראשונות כפרח-הורה שלא הביא ילדים בעצמו, זה מקנה הרבה ניסיון להמשך.

זה תלוי רק באדם עצמו.
בחיים האמיתיים לא פגשתי אדם אחד שהצליח להתחמק מזה, לרוב זה הטריגר המשמעותי שמדרבן את הצעירים לעוף מההורים, גם אם כלכלית הם עדיין לא מבושלים לגמרי.

כנ"ל. אלא אם כן הם מנסים לגנוב לך דברים ואז הייתי ממליץ לברוח ולשנות שם משפחה.
למה בקיצוניות?

לכולם זכות חופשית למחשבתם ולנו זכות להתעלם מהם. אני הייתי ממליץ לכולם ללמוד להתעלם מרעשי רקע ולהתמקד בעצמם כי זה מאוד שימושי.
אם כל מה שאתה עושה לאורך כל היום זה מדיטציה ואתה חופשי לחלוטין ממחויבויות זה אולי אפשרי, אבל כל יעד חומרי או מחויבות מעשית הופכים אותך לפגיע יותר לדברים הללו ולשאלות מהסוג "מה אנשים חושבים עלי?" כי אתה פשוט תצטרך את עזרתם או את העצה שלהם הרבה פעמים. ורושם זה מפתח משמעותי במשחק הזה.

אותו דבר יכול לקרות כשגרים לבד ואז בסופר מתפתים לקנות דברים. התפיסה שלי היא שמי שמספיק רוצה יוכל לדאוג לאוכל מתאים (סתם דוגמא, לקנות מקרר אישי וקטן ולנעול אותו. אני חייב גם לציין שהרבה דברים שקשורים לבריאות/תזונה לא דורשים קירור כי זה כל מיני אבקות למיניהן).
הדגמת יפה מאוד את ההבדל בין מגורים אצל ההורים למגורים לבד. כשאתה לבד בדר"כ אכן יש פיתויים, אבל בלי משקולת ההורים שלך בנוסף להם. כשיש על הגב שלנו את המשקולת של ההורים, הרבה פעמים אנחנו עשויים להפוך לחלשים יותר נגד אותם גירויים שציינת. גם תוסיף לכך שכשאתה אצל ההורים זה מעיב על תחומים אחרים כמו רומנטיקה ומכאן שגם מוטיבציות חיצוניות מהסוג של להיות חתיך ומושך נפגעות גם הן. הכל מתחבר.

זה אנחנו שהתרגלנו לחיות ברמת חיים מסוימת וקשה לנו להשתנות. זה לדעתי הסיפור היותר מדויק. זו בעיה של צריכת יתר וחוסר יכולת להסתפק במועט.
תשנה את דעתי - לגור אצל ההורים עד גיל מאוחר זה בהגדרה לשים את הצרכים שלך מתחת לשל כל השאר ולהסתפק במועט.

לפי הלמ"ס גם בתקופה מסוימת הייתה ירידה במדד צפיפות הדירות ובכל זאת המחירים עלו, דיי לא מסתדר. גם בתחומים אחרים הלמ"ס לא כלכך מפגין אמינות במסירת הפרטים (כמו למשל הפנייה של ראש ה-OECD לקבל נתונים נורמליים לגבי החינוך בישראל). הלמ"ס הוא לא מדד אמין בנושאים כאלו לדעתי.


למעשה, אני עצמי בדקתי והצלחתי לחיות בישראל במרכז ב4500 ש"ח לחודש ואני בזבזתי על דברים לא הכרחיים (למשל, קניתי שוקולד/תה צמחים/הדלקתי מזגן. אלו דברים שלא היו קיימים לפני 100 שנה לאדם הפשוט). הסולידית כתבה מאוד יפה על זה. הבעיה של רב מוחלט של האנשים/צעירים שאני רואה זו הנטייה להחשיב כל בזבוז "הכרחי":
בגדים חדשים כל שנה זה לא הכרחי.
מים חמים זה גם לא הכרחי לאדם בוגר.
מזגן זה לא הכרחי.
אינטרנט זה לא הכרחי.
מועדונים והופעות זה ממש לא הכרחי.
בירות/אלכוהול/סיגריות/מזון מהיר וכדומה לא רק שלא הכרחי, אלא גם מזיק.
כל זה כבר לא תקף למה שכתבתי לגבי מגורים אצל ההורים. חלק מהרצון לגור לבד בדר"כ כולל את הרצון להתנהל כלכלית לבד ולהראות לעצמנו שאנחנו מצליחים להתגבר על הדברים שכתבת או לנהל אותם. אחד מצליח יותר והשני פחות, אבל זה המשחק בעצם. אבל כשאינך מקבל את הטריגרים בגילאים הרלוונטיים על-מנת להפוך לאזרח כשיר שמסוגל לשרוד את החיים הבוגרים, או סתם אם אתה ביישן או לא מצליח להתגבר על המנטאליות הישראלית, בהתחשב בזה שכרגע המדיניות המוניטרית עובדת לרעתך ויש שלל של בעלי אינטרסים צרים במדינה שמשפיעים באופן יותר מידי משמעותי על תנאי המשחק (ובפרט על שוק הנדל"ן האולטרה מעוות) - אסטרטגית מגורים אצל ההורים היא אסטרטגיה ראויה שיש לשקול ברצינות, ובפרט אם היא גורמת להרבה אנשים להתרגז (כי זה הרי חלק מהיעדים שלה בטווח הארוך ובאופן קולקטיבי).

אבל כמו בכל אסטרטגיה, גם זו דורשת מחירים שהרבה אנשים לא מוכנים לשלם. לא כולם מסוגלים להיות טובים בזה.

* אגב, יש מדינות באירופה ששם אחוז המגורים אצל ההורים עד גיל מאוחר הוא גבוה. בין השאר בגלל משבר 2008 ודור ה-Y "האבוד" כפי שמכנים אותו. איטליה היא דוגמה לפי מיטב זיכרוני.
 
נערך לאחרונה ב:
תשנה את דעתי - לגור אצל ההורים עד גיל מאוחר זה בהגדרה לשים את הצרכים שלך מתחת לשל כל השאר ולהסתפק במועט.
[משותף לכל הנקודות שהעלת] השאלה בסוף זה מה הצרכים שלך, מי ההורים שלך ומה היתרונות והחסרונות אצל ההורים. יש למשל בת יחידה לשושלת מליונרים שגרה עם ההורים בארמון ויש את הילד ה-15 להורים נרקומנים מובטלים שצריך כך היום לקבץ נדבות, אלו סיטואציות שונות. הצעיר הממוצע בישראל יכול לגור לבד (תבדוק משכורת מינימום מול מחיית מינימום בנניח חדרה), אבל כנראה טוב לו אצל ההורים או שהוא "רוצה לחסוך לדירה". אני חושב שזה עניין של תפיסה מוטעית ש-"שכירות זה כסף לפח" או "אני רק צריך להרוויח יותר ואז אני אוכל ...". זה עניין של חוסר יכולת לעשות ויתורים. אני באמת לא חושב שיש משהו "מיוחד" לדור הצעיר היום מאשר לאלו לפני 30 שנה (שאז אני אזכיר הריבית היתה דו ספרתית. העבודות כנראה הרבה יותר גרועות לצעירים כי המערכת העריכה "ותק", והאבטלה היתה הרבה יותר גבוהה). מה גם שבזכות ערך הנדלן להרבה צעירים מחכה כנראה ירושה יותר גדולה כי להורים פחות קל למכור את הדירה ולממש את הכסף "לחופשה חלומית" והם "תוקעים את הכסף בקירות".
לפי הלמ"ס גם בתקופה מסוימת הייתה ירידה במדד צפיפות הדירות ובכל זאת המחירים עלו, דיי לא מסתדר. גם בתחומים אחרים הלמ"ס לא כלכך מפגין אמינות במסירת הפרטים (כמו למשל הפנייה של ראש ה-OECD לקבל נתונים נורמליים לגבי החינוך בישראל). הלמ"ס הוא לא מדד אמין בנושאים כאלו לדעתי.
אני מסכים שהם לא יודעים למדוד את השכירויות נכון, אבל אני באמת לא חושב שהשכירויות עלו הרבה הרבה יותר מהמשכורות (יתכן במרכז היתה עלייה אולי יותר גבוהה בגלל פריחת תיירות וכדומה). בשביל ששכירות תעלה צריך שמישהו ישלם אותה. בנוסף, בגלל שאין מלא הומלסים ברחובות כנראה שאין "מחסור חמור" (היו דיונים על זה בכל מיני שרשורים כאן ואפשר לדון על זה שם). הבעיה במחירים קרתה בגלל ריבית נמוכה, (דוגמא קיצונית: ) לטעמי אם הנגיד יעלה את הריבית רק ל200% לאפילו רק שנה במחירים יצנחו יותר חזק מצניחה חופשית. זה יותר סיפור של משקיעים שרצים לחפש איפה הכסף שלהם עושה תשואה, עד שכבר התשואה נעלמה כי הם העלו את המחירים לרמות כאלו שהתשואה לשכירות היא אפילו לא 2%.
 
מאמין שתצליח למצוא דירה שותפים בהרבה פחות, מעריך שבין 2K ל3K יש הרבה דירות כאלו בתל אביב.
אבל למה בתל אביב? - מה עם רמת גן, גבעתיים, בת ים ושאר הסביבה?
2 עד 3 אלה מחירים של לפני הקורונה. הדירות שאתה מדבר עליהן הן אולי אולי דירות של יותר מ3 שותפים כולל אותי. אם כבר לצאת מהבית של ההורים, לפחות שזה יהיה קרוב לעבודה. בשאר המקומות כמעט בטוח שאצטרך רכב ואז העלויות עוד יותר קופצות.
רק ביטוח חובה יעלה לך יותר, בטח אם אתה נהג חדש / צעיר ולרכב אין מערכות הגנה מודרניות,
וטיפולים ברכב בן שנים בודדות יכולים לחצות את ה 1K בשנה בקלות, רק החלפת צמיגים(כי הם פגי תוקף) ואתה כבר באזור ה2K (בלי שום דבר אחר - ביטוח, רישיון, דלק, טיפולים. . .), זה גם מאוד תלוי כמה אתה נוסע ואיך.
אני לא נהג צעיר. אופציה אחרת היא ליסינג שבו הכל כלול. אני חושב שרכב קטן לא אמור לעלות יותר מ2000 שקל בחודש, מכיר כאלה שמחזיקים בפחות.
אני לא יודע להגיד לך על כל המספרים שרשמת אבל ממה שאני כן מכיר - לדעתי אתה צריך לעשות הערכות מחדש של העלויות, הם לא נראות נכונות.

ועוד פרמטרים חשובים, בן כמה אתה? ומה התוכניות שלך לעתיד? - לדוגמה אם אתה בן 23 זה סבבה לחלוטין להיות אצל ההורים, אם אתה בן 34 זה כבר פחות טוב.
אני בן 25 כרגע והתכנון הוא לעוד שנה.
 
אז כמי שמפלרטט עם רעיון מגורים אצל ההורים כאקט פוליטי הכרחי, ספציפית במדינת ישראל, לנצח נצחים, אמנה לך דווקא את החסרונות של האסטרטגיה הזאת (הכל מניסיון אישי שלי):

- כלכלית זה עוזר עד שלב מסוים אבל מפריע בשלב מסוים מפני שאין לך אינסנטיב להרוויח יותר או לחסוך יותר או פשוט להפעיל את גלגלי המוח לגבי השאלה איך לעשות כסף או איך להשאיר יותר ממנו בכיס שלך. זה בא לידיי ביטוי בכל פעם שאתה צריך להתמקח ואין לך כוח לזה ואתה אפילו מרגיש מושפל שאתה בכלל צריך לרדת לרמה הזאת.
לא נכון. תמיד התעניינתי באיך לחסוך ואיך לייצר יותר כסף. יש לי מעין תמריץ טבעי.
- יש תקופות מסוימות שאתה רוצה להתחטב או סתם לשמור על הבריאות, אבל אתה לא יכול. המטבח לא שלך, המקרר לא שלך, התפריט לא שלך, אתה לא קובע מה אוכלים בקידוש בשישי וגם אם אתה תקנה לך מקרר ואת כל חומרי הגלם לארוחות החיטוב שלך, המטבח לא שלך ולכן יהיה לך קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתמרן ולנהל את זה לאורך זמן (הרי זה דורש משמעת ללא קשר להורים, אז עם הורים זה בלתי אפשרי ברוב המקרים). הרוב נשברים פשוט וככל שעובר הגיל המוטיבציה לטפל בגוף שלך יורדת כאשר מאמצים "חוסר אונים נרכש" בהקשרים נוספים בגלל שבוחרים לגור אצל ההורים.
הבית שלנו הוא בית בריאותי. האוכל הוא אוכל בריא ואני עושה ספורט כל יום, ככה שזו לא דאגה. אצחנו החיטוב תמידי.
- לאורך שנות ה-20 לרובנו יש עיתויים יותר "רגישים/גורליים" מבחינה אקדמית, מבחינת קריירה או מבחינת זוגיות. במקרה שלי, 100% מהעיתויים הללו התנגשו עם צרכים ואילוצים "גורליים" של ההורים או האחים. לדוגמה, מבחן קשה בשביל להתקדם לתואר שני בא ביחד עם אחיינים תאומים ו-8 נפשות בדירה קטנטונת שאתה צריך לעשות משמרות ולילות לבנים בגידול הילדים במקום ללמוד - זה לא יעבוד ביחד לא משנה מה.
אני גר רק עם אמא בבית ענק ואנחנו חולקים רכב ומסתדרים סה"כ. אחותי כבר נשואה.
- הרבה מאוד מהשיקולים שלך בחיים לא תלויים בך בכלל כי אתה חי עם ההורים שלך, וההחלטות שתקבל עשויות להזיק לך באופן אישי אבל להועיל למשפחה באופן כללי או סתם לשמור על "שקט תעשייתי" עם ההורים שלך. זה מחיר לא נעים שצעירים משלמים רק בגלל ה-"חטא" שהם הרשו לעצמם להתגורר עם ההורים לאורך זמן. דוגמה - כיצד לתפקד בתקופת הקורונה כשאתה גר עם הורים שהם מוגדרים כאוכלוסייה "בסיכון".
* כאן נכנס גם ההרגל המגונה של להתייעץ על כל דבר עם ההורים כי לא ניתן שלא לעשות זאת כל עוד אתה לא רחוק מהם פיזית (ונפשית). במקרה שלי ההתייעצויות הללו בתוחלת מזיקות לי.
בזה אתה צודק, אבל זה מחיר לא גבוה לטעמי.
* חלק מההחלטות יהיו דיי דרמטיות במובן זה שיהיה קשה (אך לא בלתי אפשרי) "לחזור אחורה" או לבצע דברים שלא ביצעת בגיל מסוים, רק בגלל שבחרת להישאר אצל ההורים.
כמו מה? אני מתמיה בראיית חשבון, כמה הרפתקאות אני כבר יכול לחפש?
- לעתים, מבחינה כלכלית אתה לא יכול להחליט לבד מה אתה עושה עם הכסף שאתה הרווחת בעצמך, כי ההורים שלך יושפעו מזה.
נכון.
- אם יש משהו בתחזוקה של הבית שלא מתאים לך יותר ואתה רוצה לטפל בו, כי הוא ממש מפריע לך לתפקוד היומיומי, זה צריך לעבור אישור של בעלי הבית שהם ההורים שלך. הנקודה הזאת הולכת ומתרבה ככל שעולים בגיל. פעם ושם אפשר להתגבר על זה אבל בתוחלת זה הולך ונהיה מסובך יותר עד כדי חוסר יכולת לסבול מגורים משותפים איתם.
את זה אני לא מכיר, אולי עם השנים אבין על מה אתה מדבר.
- וכמובן היחס הידוע מצד השכנים/הדודים/בני גילך שמרימים גבה שאתה אצל ההורים כלכך הרבה זמן. כמובן שגם על הרומנטיקה זה משפיע אבל כולם ידועים זאת ומיותר לציין.
זאת הבעיה העיקרית - רומנטיקה. זה קצת בעייתי מעבר לגיל מסוים וזה אחד השיקולים המרכזיים שלי במעבר.
ואחרי כל זה, אני כן חושב שאנחנו מצויים בעידן מוזר (שיפתר עם שינוי מדיניות ורפורמות מהירות והכרחיות) שבו לצעירים שהשתחררו מהצבא יש פחות ופחות סיכוי להסתדר בכוחות עצמם אם הם לא פתחו לעצמם איזה עסק באינסטגרם או לחלופין לא בורכו בנוירונים חדים במיוחד ש-"יקמבנו" להם מקום בהייטק. ולכן מגורים אצל ההורים עד גיל מאוחר זה לגמרי שיקול לגיטימי בעיני, בהנחה שההורים לא היו מספיק נבונים על-מנת להבין שכדאי לספק לנו תנאי פתיחה טובים כשאנחנו עוד קטינים.
לא חושב שאתה חייב נוירונים חדים כדי להיכנס להייטק, מכיר כמה כאלה שהם לא ממש חכמים ומרוויחים מאוד יפה שם. אולי היום בגלל ההצפה והמשבר זה יותר הכרחי בעצמם. לדעתי פשוט צריך לאהוב את זה, אבל בכל מקרה זה דיון אחר. זה גם לא בהכרח עניין של תבונה של ההורים, כי החיים קורים בדרך ויש אירועים לא צפויים.
בהצלחה בכל אשר תעשה.
ממש מודה לך על התגובה והאיחולים.
במה עשית תואר שני אגב?
 
נערך לאחרונה ב:
הייתי שמח לשמוע מכם שורה תחתונה: במצבי הייתם נשארים אצל ההורים או עוברים? נכון שזה מורכב ויש שיקולים כמו שפירטתם יפה מאוד, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים בסוף.
 
המחיה תעלה לי 7000 שקלים.
לפעמים זה יכול להיות יותר אם אתה לא מחושב עם ההוצאות ואז אתה מתקרב להכנסה של 9K ולא תוכל לחסוך כמו שתרצה.

ממליצה להתרחק מתל אביב ולגור בדירת שותפים.
גם ברכב יכולות להיות לך הוצאות לא צפויות.

האם אתה יכול לעבוד מהבית? זה יחסוך לך הרבה (נסיעות וכו')

לגור לבד ביחידת דיור באזור השרון בקרבת קו רכבת
מה עם אזורים אחרים שיש בהם רכבת? מציעה שתבדוק גם אותם.

החסכון והעו''ש שלך לא גדולים ואם אתה לא מרוויח מספיק, תצטרך להשתמש בחסכונות והם יכולים להיגמר מהר, אז הייתי מחכה במקומך עם היציאה מהבית.
עדיף שתחסוך עוד שנה לפחות ותישאר לגור בבית, ובמקביל תצמצם הוצאות לא הכרחיות ותנסה להגדיל הכנסות- למשל עבודה צדדית.

אם תצא מהבית ו''תאכל'' את החסכונות, תצטרך מהר מאוד לחזור לבית ולחסוך שוב וזה לא נעים וגם יעכב אותך בעוד כמה שנים.
כדאי להיות מחושבים לפני היציאה במקום לעשות טעויות שיכולות להימנע מראש.

כנראה ארצה לעזוב את הבית אחרי בחינות המועצה (טווח שבין אוגוסט לאחרי החגים).
שים לב שעדיף לצאת מהבית -אם אפשרי-בזמנים פחות ''מבוקשים'' מאשר החגים והקיץ, אז המחירים של המובילים גבוהים יותר.
אלא אם יש לך מעט חפצים ואתה יכול להעביר אותם באוטו או למצוא חבר שיעזור עם טנדר למשל.
 
לפעמים זה יכול להיות יותר אם אתה לא מחושב עם ההוצאות ואז אתה מתקרב להכנסה של 9K ולא תוכל לחסוך כמו שתרצה.

ממליצה להתרחק מתל אביב ולגור בדירת שותפים.
גם ברכב יכולות להיות לך הוצאות לא צפויות.
ממליצה לתרחק מדירת שותפים וגם מלגור בת"א, או שאת מציעה לא לגור בת"א ולגור בדירת שותפים במקום אחר?
האם אתה יכול לעבוד מהבית? זה יחסוך לך הרבה (נסיעות וכו')
יכול יום בשבוע, אבל אני לא מממש את זה כי אני אוהב לקום בבוקר, להתארגן ולצאת למשרד. זו חוויה אחרת. בבית פחות כיף.
מה עם אזורים אחרים שיש בהם רכבת? מציעה שתבדוק גם אותם.
לכן חשבתי על יחידות דיור במושבים שכוחי אל באזור השרון באזור קו רכבת (אזור נתניה, בית יהושע)
החסכון והעו''ש שלך לא גדולים ואם אתה לא מרוויח מספיק, תצטרך להשתמש בחסכונות והם יכולים להיגמר מהר, אז הייתי מחכה במקומך עם היציאה מהבית.
עדיף שתחסוך עוד שנה לפחות ותישאר לגור בבית, ובמקביל תצמצם הוצאות לא הכרחיות ותנסה להגדיל הכנסות- למשל עבודה צדדית.
אני מוציא 600 שקל בחודש על בילויים לנשמה - זה הכרחי בעיניי, לעבודה צדדית אין לי זמן כי אני עובד ולומד במקביל וכמו שציינתי למעלה, אני עוזר בבית אז יש לי יותר הוצאות מאדם ממוצע שגר עם ההורים. אני בכל מקרה מתכנן לצאת רק בעוד שנה ולא עכשיו והחסכונות שלי לא הכי גדולים כי נכנסתי לתואר עם 70000 ובשנתיים הראשונות לא עבדתי בכלל, גם בחופש (אני עובד רק שנה ורוב הזמן אני בחצי משרה).
אם תצא מהבית ו''תאכל'' את החסכונות, תצטרך מהר מאוד לחזור לבית ולחסוך שוב וזה לא נעים וגם יעכב אותך בעוד כמה שנים.
כדאי להיות מחושבים לפני היציאה במקום לעשות טעויות שיכולות להימנע מראש.
לכן אני מתייעץ.
שים לב שעדיף לצאת מהבית -אם אפשרי-בזמנים פחות ''מבוקשים'' מאשר החגים והקיץ, אז המחירים של המובילים גבוהים יותר.
אלא אם יש לך מעט חפצים ואתה יכול להעביר אותם באוטו או למצוא חבר שיעזור עם טנדר למשל.

לקחתי לתשומת ליבי.

אז את חושבת שעדיף פשוט לחכות עוד קצת ולא לגור עם שותפים אלא ביחידה לבד?
 
לא לגור עם שותפים אלא ביחידה לבד?
זאת שאלה של העדפה אישית. הבן שלי גר מגיל 21 עם שותפים עד שעבר לגור עם בת זוג בגיל 28, הוא מאד אהב את זה.
הבת גרה חצי שנה עם שותפה בגיל 24 ומאז גרה לבד ולא מדמיינת לגור עם שותפים.
חשבתי על יחידות דיור במושבים שכוחי אל באזור השרון
הם לא שכוחי אל, מקומות מבוקשים מאד לשכירות והמחירים עלולים להיות בהתאם.
 
ממליצה להתרחק מדירת שותפים וגם מלגור בת"א, או שאת מציעה לא לגור בת"א ולגור בדירת שותפים במקום אחר?
גם להתרחק מתל אביב וגם לגור עם שותפים (מוזיל עלויות כמובן) למשל ברמת גן, גבעתיים, פתח תקווה וכו'.

לכן חשבתי על יחידות דיור במושבים שכוחי אל באזור השרון באזור קו רכבת (אזור נתניה, בית יהושע)
מה לגבי אזורים דרומיים יותר מהשרון? או פתח תקווה למשל?
שים לב שנכון לעכשיו חלק מהתחנות סגורות עקב המצב.

אז את חושבת שעדיף פשוט לחכות עוד קצת ולא לגור עם שותפים אלא ביחידה לבד?
כמו שבת העמק כתבה, זה באמת העדפה אישית.
אם אתה יכול להתפשר על מגורים עם שותפים לדעתי זה עדיף, כי לכל אחד יש את החיים שלו, אז יש לך כמות מסוימת של פרטיות ובמקביל אתה חוסך כסף על הדרך, בהשוואה למגורים לבד.

ועוד טיפ-כשאתה מחפש דירה, עדיף בלי מתווך. בכל 15 שנות מגורי בשכירות מעולם לא נעזרתי במתווך. אפשר למצוא דירה לבד.
 
לא נכון. תמיד התעניינתי באיך לחסוך ואיך לייצר יותר כסף. יש לי מעין תמריץ טבעי.
תשובה של צעיר. לי היה יותר ממך. אבל היה היה פעם.. תגיע לגיל 33+ ובוא נדבר שוב.
בכל אופן, אם אהיה לרגע רציני אומר שאין הכוונה לתמריץ או הרעיונות הכלליים כיצד לעשות עוד כסף או להשתדרג בשכר וכן הלאה, אני מדבר על היבטים יותר פרטיקולרים ברמה של האם לנסות מוצר גרוע אך זול יותר, לאחר כמה שנים של השקעה סולידית האם יש לי זמן, אנרגיה וכוח ללמוד את תחום מסחר סווינג או מסחר יומי אחרי שהוכחתי לעצמי שיש לי קיבולת בשוק ההון וכן הלאה. ככל שאתה עולה בגיל וצריך להגביל את עצמך בהתאם לרצון ההורים או להרגלי המחייה שלהם, אתה פשוט נשחק. אין מנוס מזה.

הבית שלנו הוא בית בריאותי. האוכל הוא אוכל בריא ואני עושה ספורט כל יום, ככה שזו לא דאגה. אצחנו החיטוב תמידי
שמח לשמוע. מעלה תהיות אז על חשבון מה כל הבריאות והחיטוב הללו באים ואיפה זה "יתנגש" לך בהמשך. אין ארוחות חינם, כל יתרון בא על חשבון משהו אחר ויוצר חיסרון. למשל, הורים שלא מרבים לאכול בריא או לקנות סחורה איכותית, נהנים מיתרון של חיסכון בכסף ומכאן הרבה פעמים נובעת האפשרות להחזיק אצלם ילדים עד גיל מאוחר.

אני גר רק עם אמא בבית ענק ואנחנו חולקים רכב ומסתדרים סה"כ. אחותי כבר נשואה.
אז יתכן שבאמת מדובר במקרה מיוחד, חריג ולא משקף. האם כשתעזוב את הבית אמא שלך לא תתבאס?


בזה אתה צודק, אבל זה מחיר לא גבוה לטעמי.
לי המחיר היה גבוה. מתחרט עליו אך לא מאשים את עצמי מכיוון שאני חסיד גדול של דטרמניזם ובז לחשיבות של רעיון ה-"רצון חופשי". אבל זה לדיון אחר.

כמו מה? אני מתמיה בראיית חשבון, כמה הרפתקאות אני כבר יכול לחפש?
לא רק במובן של הרפתקאות. תנסה להרחיב את רפרטואר המחשבה שלך לדברים כמו:
- צעירים שרצו להקים עסק בסלון אבל לא עשו זאת בגלל ההורים ובגיל 30 זה הרבה יותר קשה.
- צעירים שרצו להתנסות בהרבה קשרים רומנטיים אבל וויתרו על זה על-מנת ליהנות מהפריוולגיה של מגורים אצל ההורים ובהמשך החיים יתחרטו על זה שלא "טעמו" יותר מידי סוגים של פרטנרים רומנטיים על-מנת להתמסד עם הפרטנר שבאמת יתאים להם.
- חבר'ה שהתחסנו במהלך הקורונה והתחרטו על כך, אבל עשו זאת רק בגלל שהוריהם נחשבים לקבוצה "בסיכון" או סתם כי ההורים דחקו בהם לעשות זאת. בדירת שותפים סיכוי סביר שהיה להם יותר חופש בחירה בעניין הזה.

תהיה בטוח שיש המון מקרים ספציפיים שאתה לא מסוגל לחשוב עליהם כרגע אבל אם תשאל אנשים בני 30+ שעדיין גרים אצל ההורים, כמה מהם כנראה ישמחו לחלוק איתך את החרטות שלהם.

את זה אני לא מכיר, אולי עם השנים אבין על מה אתה מדבר.
דוגמאות:

- ארון מתפורר בן מעל 20 שנה בחדר שלי, גורם לי לרגישויות שונות וגם לא עונה על הצרכים שלי מבחינת הלבוש ואף תופס מקום רב ומיותר בחדר שהיה יכול להיות מוקדש לדברים אחרים (כמו ספסל משקולות לדוגמה). אני לא יכול להעיף אותו כי המעילים, הג'קטים של אמא והציוד של הבית מאוחסנים בו.

- בשלב כלשהו התחילה לקפוץ לי בחדר קרינה דיי גבוהה ממקור חיצוני, חיפשתי לעבור חדר אבל ההורים ייעדו את החדר הנוסף לאחיינים. אז קניתי טפטים בולמי קרינה אבל ההורים לא מוכנים שאדביק אותם.

- לפני כמה שנים התחילו להבעיר באופן קבוע בסביבות 2-3 בשבוע מוקדם בבוקר והריחות הלא נעימים מגיעים לחלון שלי (ובערך לכל השכונה). אם אני לא עובר לגור לבד אני כנראה מזיק מאוד לבריאות שלי, אבל אם אעבור לגור לבד אני אזיק מאוד לכיס שלי וגם הבריאות תושפע מכך. אני מסונדל.

- וכמובן שיש עוד דוגמאות קטנות יותר מהיומיום, בין איך שהכלים במטבח מסודרים ולכל אחד מבני הבית יש מה להעיר וזה לא מתאים לו. כאשר שניים בני 50+, אחד בן 30+ והשני בן 30-, זה טבעי שלכל אחד מהשחקנים הללו יהיו צרכים לגמרי שונים זה מזה ואף מתנגשים. זה מתכון להרבה צרות ועוגמת נפש.

זאת הבעיה העיקרית - רומנטיקה. זה קצת בעייתי מעבר לגיל מסוים וזה אחד השיקולים המרכזיים שלי במעבר.
דווקא לי היה קל יותר "לוותר" עליה במובן מסוים. המנטאליות של נשים ישראליות באופן כללי דיי מורידה לי, אין לי יותר מידי רצון להביא ילדים בגיל רלוונטי (או בכלל) כאשר המדיניות ותנאי המשחק במדינה ממש פועלים לרעתנו ואף המדינה מבורכת בקבוצות אינטרס (שאולי אני מצוי בתוכן ואין לי מושג) ובמנטאליות מאוד לא בריאה של "מי הולך לדפוק אותי היום?". תוסיף לזה את המחדלים הקולקטיביים שמתרחשים פה מפעם לפעם (באופן טבעי ומתבקש, כאשר המון אנשים איכותיים פשוט מרימים ידיים ולא מוכנים לשחק את המשחק) והמסקנה המתבקשת היא שאנשים שמביאים ילדים בארץ הם ממש אמיצים ואולי אף פזיזים. כמו כן, נשים עם מנטאליות חו"לניקית ועם תפיסה רומנטית הרבה יותר בריאה תמיד זמינות עבורי. תוסיף גם בונוס קטן שאומר שבזמן שנשים מרגישות "הכי אטרקטיביות" איפשהו בין גיל 16-30, גברים רק מתחילים להרגיש ככה בגיל 30 ומסיימים איפשהו באזור גיל 48 (תחפש Peack SMV). ככה שבהיבט הרומנטי אני נמצא בתחילתה של התקופה הכי טובה בחיי ואני לא מתכוון להתמסד ולוותר עליה :]

א חושב שאתה חייב נוירונים חדים כדי להיכנס להייטק, מכיר כמה כאלה שהם לא ממש חכמים ומרוויחים מאוד יפה שם. אולי היום בגלל ההצפה והמשבר זה יותר הכרחי בעצמם. לדעתי פשוט צריך לאהוב את זה, אבל בכל מקרה זה דיון אחר. זה גם לא בהכרח עניין של תבונה של ההורים, כי החיים קורים בדרך ויש אירועים לא צפויים.
לא יודע מה לאחל לך עם הטיית אופטימיות כזאת מובהקת. האם לאחל לך שההטיה הזאת תמשיך ותצמח כי הרי אז כנראה שהסתדרת בחיים בגלל משתנים שלא באמת תלויים בך, או שדווקא בוחן המציאות שלך ישתפר אבל אז סביר שאיכות החיים או הסיפוק שלך מהחיים ירדו בגלל משתנים שלא תלויים בך. בישראל העניין הזה פשוט עובד הפוך. בכל מקרה, רק שתצליח ותהיה מאושר ומסופק מכל דרך שתבחר ללכת בה.

במה עשית תואר שני אגב?
עשיתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות. וויתרתי על התואר השני ועל המבחן לאחר שהשלמתי את כל חובותיי על-מנת להתקבל אליו (כולל התנדבויות, המלצות וממוצע גבוה בתואר ראשון). גם בגלל ששוק העבודה השתנה ובוגרי תארים לא כישרוניים במיוחד לא עומדים לעשות הרבה כסף, גם בגלל שהסביבה שלי מאוד לא תמכה בהחלטה ואף הפריעה באופן אקטיבי, אבל בעיקר בגלל שהבנתי בשדה שאין לי קיבולת פסיכולוגית להחזיק קייסים קשים (למרות שהמלצות אנשי המקצוע היו מצוינות ואף ביקשו שאתקדם בתפקידיי או ארוץ מהר לתואר שני).

הייתי שמח לשמוע מכם שורה תחתונה: במצבי הייתם נשארים אצל ההורים או עוברים? נכון שזה מורכב ויש שיקולים כמו שפירטתם יפה מאוד, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים בסוף.
תלוי מאוד בטמפרמנט שלך, בתחום אותו בחרת ללמוד, ביכולת שלך להגמיש את המוח ולבצע מניפולציות כלכליות על עצמך ועל אחרים וביכולת העמידות שלך מול הורים ומול שותפים. אני למשל גרוע בכולם. אם אתה נע סביב המקרה הממוצע, אז לגור אצל ההורים עד אזור גיל 28 (בהנחה שבתקופה הזאת אתה עושה כמה שיותר כסף ולא שורף אותו) ואחרי זה לצאת.

השאלה בסוף זה מה הצרכים שלך, מי ההורים שלך ומה היתרונות והחסרונות אצל ההורים. יש למשל בת יחידה לשושלת מליונרים שגרה עם ההורים בארמון ויש את הילד ה-15 להורים נרקומנים מובטלים שצריך כך היום לקבץ נדבות, אלו סיטואציות שונות.
דוגמאות יותר מידי "קיצוניות". איך הייתה מאבחן בחור בן 15 שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע הוא אח אמצעי לאחות גודלה ואח קטן ולבחור שלנו יש ביטחון עצמי גבוה והוא מוחצן יחסית, ומשפחתו בעלת מודעות כלכלית רבה וייחס שוויוני כלפי כל הילדים, לבין בחור בן 15 אחר שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע, אח סנדוויץ לאחות גדולה ואח קטן, הבחור אינטרוברט ואף סובל מחרדות קלות (מאובחן) ומשפחתו בעלת מנטאליות שלא מעניקה ייחס שווה בין האחים?

שתי המשפחות נולדו והתגוררו באותה עיר, בעלת מעמד סוציואקונומי ממוצע, במרכז הארץ. לא תל-אביב/הוד השרון/גבעתיים/רמת-גן/חולון/כפר-סבא (גם לא הירוקה)/רעננה.

זאת כבר השוואה הרבה יותר ריאליסטית שהולמת את מה שמתחולל בארץ. כמובן שגם היא לא מספיק מדויקת וצריך לרדת לרזולוציות קטנות אף יותר.

. זה עניין של חוסר יכולת לעשות ויתורים
הפוך גוטה, לצאת מההורים בגיל יחסית צעיר מבטא חוסר יכולת לעשות וויתורים משמעותיים. האם אתה לא מכיר צעירים שגרים לבד מהשנייה שהשתחררו מהצבא, למרות שאין להם הרבה כסף בחשבון הבנק או יציבות תעסוקתית או זוגית? אני מכיר הרבה כאלו. מוזמן להיכנס לטוויטר ולהתחיל לעקוב צעירים (בדר"כ נשים) שחוו סיפור דומה ושהעוגן הנפשי שלהם אלו שיתופים "אינטימיים" בטוויטר של המצב הפסיכולוגי-חברתי-כלכלי הגרוע כלכך שלהם, ובכל זאת הם לא מעזים לחשוב על הרעיון לחזור להורים ואף מתייחסים אליו כבדיחות הדעת או איזשהו איחול גנאי לאנשים אחרים (היו כמה יוצאות מן הכלל שחזרו להורים בגלל המצב הביטחוני הנוכחי).

מה גם שבזכות ערך הנדלן להרבה צעירים מחכה כנראה ירושה יותר גדולה כי להורים פחות קל למכור את הדירה ולממש את הכסף "לחופשה חלומית" והם "תוקעים את הכסף בקירות".
טוב אתה ממש חי בסרט. מה שכתבת עכשיו זה ההפך הגמור ממה שמתחולל בפועל.

אני באמת לא חושב שיש משהו "מיוחד" לדור הצעיר היום מאשר לאלו לפני 30 שנה (שאז אני אזכיר הריבית היתה דו ספרתית.
בהחלט יש כמה דברים "מיוחדים" בדור הצעיר:

- אותה דירה ביבנה שעלתה בדור של הוריו באזור 500K ש"ח ריאלי, עולה כיום בסביבות 2M. אותה דירה בדיוק, על אותה אדמה, אותו אזור גיאוגרפי.
- בדור של ההורים הקימו ארגונים, תשתיות ומוסדות מאפס, היה הרבה יותר צורך בידיים עובדות, בעבודות פשוטות שלא מצריכות התמחות מאוד מסובכת שגוזלת זמן ומשאבים, ובגלל הביקוש גם התנאים היו יחסית אטרקטיביים (פנסיה ישנה/תקציבית מישהו?). כיום יש לכל עובר הרבה יותר מתחרים, גם בעבודות שדורשות התמקצעות מורכבת, ויש פחות ביקוש.
- בדור של ההורים, מדד המחירים והפער בינו לבין השכר החציוני במשק היה מספיק סביר עד כדי כך שהרבה פעמים אחד מבני הזוג היה יכול לוותר כליל על עבודה ולעסוק בגידול הילדים, בזמן שהשני בעיקר עובד. היום זה קשה יותר.
- בעבר היה חלון אפשרי לקומבינות, להצעות חוק ולמתיחה קוסמטית של המדיניות. היום הרבה מזה כבר נעשה והותאם לאינטרסים של אנשים מבוגרים או של קבוצות אינטרס כמו חרדים, וועדי עובדים, קיבוצים וכן הלאה. כך שצעיר ש-"נפלט" מהצבא לשוק העבודה, ואינו משתייך לאחת מהקבוצות הללו, יהיה by far הרבה יותר קשה להשתלב בסדרי המדיניות שהתחוללו כאן ושלגמרי כבר לא משרתות ספציפית אותו.

אני מסכים שהם לא יודעים למדוד את השכירויות נכון, אבל אני באמת לא חושב שהשכירויות עלו הרבה הרבה יותר מהמשכורות (יתכן במרכז היתה עלייה אולי יותר גבוהה בגלל פריחת תיירות וכדומה).
לא משנה מה אתה חושב ועוד יותר לא משנה מה הלמ"ס מודד. תתייחס אך ורק לאחוז של הצעירים שאחרי הצבא לא עשה תואר ראשון, לא מתמקד במקצוע ספציפי ומתביית על משרות זמניות או התחלתיות וסובל מחוסר יציבות תעסוקתית ממושך עד גילאים מאוחרים מאוד. הם המדד שלך לשאלות הללו. וככל שעוברות השנים יש הרבה יותר מהם (באופן טבעי ומתבקש, הרי המערכות שאמורות להכשיר אותם רקובות וקורסות לגמרי, וגם "זוגות צעירים" של היום הם הרבה פחות עמידים מ-"זוגות צעירים" של פעם, כך שבשלב כלשהו הקבוצה עליה דיברתי אמורה להוות את הרוב של הסקטור הצעיר. אלא אם יתחוללו רפורמות מהירות מאוד).

בנוסף, בגלל שאין מלא הומלסים ברחובות כנראה שאין "מחסור חמור" (היו דיונים על זה בכל מיני שרשורים כאן ואפשר לדון על זה שם).
1. חיזקת את טענתי.
2. בדיוק בגלל זה הנתון של הלמ"ס לגבי צפיפות הדירות לא מתיישר עם הטענה שה-"מחירי הנדל"ן תמיד עולים" (ויש שיגידו שבגלל זה הלמ"ס פשוט העלים את הנתון הזה בתקופה מסוימת).
3. מניח שעדיין אין הומלסים ברחובות כי יש יותר ויותר צעירים שגרים אצל ההורים. כמו באיטליה. זה עומד לעבור נרמול משמעותי לדעתי, בהינתן שלא יתחוללו רפורמות משמעותיות במדיניות המוניטרית ובענפים רבים במשק.

לטעמי אם הנגיד יעלה את הריבית רק ל200% לאפילו רק שנה במחירים יצנחו יותר חזק מצניחה חופשית
זאת אומרת שאתה מוכן לחרב לחלוטין את הכלכלה ואולי גם לגווע ברעב, רק בשביל שמחירי הדיור ירדו.

זה יותר סיפור של משקיעים שרצים לחפש איפה הכסף שלהם עושה תשואה, עד שכבר התשואה נעלמה כי הם העלו את המחירים לרמות כאלו שהתשואה לשכירות היא אפילו לא 2%.
קודם כל זה נכון. אבל השקעה בנדל"ן נהפכה ממזמן לדת, לתרבות, למחולל מעמדות בישראל. מדובר בשוק מעוות לחלוטין ודיי פיאודלי. גם הסקטור החרדי דיי מתבסס עליו. מניח שיש כמה ישראלים שישמחו להשקיע בנדל"ן הפסדי. יצא לי לדבר עם זוגות צעירים שלא מבינים יותר מידי בהשקעות והם ממש בונים על זה שערך הדירה שלהם שנע בעת הקנייה בין 1.6M-2M יכפיל את עצמו. רק לא ברור איך עובדי הייטק שהענף שלהם כרגע בנסיגה או סדרנים בשופרסל עומדים לשלם להם בין 3M-4M ש"ח. אולי התופעה של הצעירים שמייד פותחים עסק באינסטגרם אחרי הצבא תוכל לספק את הפתרון? :roll:
 
נערך לאחרונה ב:
לכן חשבתי על יחידות דיור במושבים שכוחי אל באזור השרון באזור קו רכבת (אזור נתניה, בית יהושע)
לדעתי אם אתה רווק אז תגור בעיר הגדולה. אתה לא תסתדר במושב שכוח-אל אם אין לך משפחה.
חפש שכונה שידועה כשכונה שגרים בה רווקים. השירותים העירוניים צריכים לתמוך בכך, אחרת יפלו עליך הוצאות ממקומות לא צפויים.
לא הייתי מתפשר על שכ"ד בעניין הזה (למרות שגם בתוך תל-אביב/רמת-גן אני בטוח שאתה יכול למצוא דירת יחיד ב 3-4 אש"ח כולל חשבונות.)

הייתי שמח לשמוע מכם שורה תחתונה: במצבי הייתם נשארים אצל ההורים או עוברים? נכון שזה מורכב ויש שיקולים כמו שפירטתם יפה מאוד, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים בסוף.
אני חושב שאם נוח לך אצל ההורים, אז אין סיבה לעזוב.
תעזוב אם תמצא עבודה במקום רחוק מהבית, או אם תרצה לגור עם בן.ת זוג, או אם אתה מרגיש שההורים שלך מפריעים לך להתקדם בעבודה/בלימודים/במציאת זוגיות/וכו'. אם לא מתקיים אף אחד מהנ"ל אז אין סיבה שתעזוב.

בכל מקרה, כדאי שיהיה משהו שמחכה לך ביעד שאליו אתה עובר. למשל, אם אתה מתחיל תואר בבן גוריון אז יש היגיון לשכור דירה בבאר-שבע. או אם חברה שלך גרה חיפה, אז תעבור לגור איתה בחיפה. אבל במושב באיזור נתניה אין לך כלום שמחכה לך שם. אם אתה פשוט מחפש איפה הישוב הכי זול בארץ, אז כניראה שאין לך ממש תמריץ לצאת מהבית של ההורים ולכן זה סימן שאולי כבר שווה לך להישאר לגור אצלם.
 
אני אשתדל לענות בקצרה מאוד כי אני מרגיש שתשובות ארוכות הולכות סחור סחור (וזה עדיין יצא ארוך למרות שקיצרתי).
דוגמאות יותר מידי "קיצוניות". איך הייתה מאבחן בחור בן 15 שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע הוא אח אמצעי לאחות גודלה ואח קטן ולבחור שלנו יש ביטחון עצמי גבוה והוא מוחצן יחסית, ומשפחתו בעלת מודעות כלכלית רבה וייחס שוויוני כלפי כל הילדים, לבין בחור בן 15 אחר שנולד להורים ממעמד סוציואקונומי ממוצע, אח סנדוויץ לאחות גדולה ואח קטן, הבחור אינטרוברט ואף סובל מחרדות קלות (מאובחן) ומשפחתו בעלת מנטאליות שלא מעניקה ייחס שווה בין האחים?
אני תמיד מביא דוגמאות "קיצוניות" כי אני מאמין ברציפות הפרמטרים. אני לא מאבחן, אני בודק את הנתונים. בישראל חלה השתפרות במספר נפשות פר משק בית (למעשה, זה קרה בכל העולם כמעט) בעשרות השנים האחרונות בזכות מיתון בילודה והגדלת מספר בחדרים (וצמצום שטחם) ולכן ליותר צעירים יש אפשרות בכלל להישאר בבית ההורים בתנאים נוחים יחסית. גודל משק בית הוא 3.2 נפשות וגודל דירה ממוצעת היא לפי דח טאוב (https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/thehousingmarket2014hebrew.pdf) אפילו לחמישון בתחתון 3.6 חדרים ב2012. זה מצב הרבה הרבה יותר טוב מבעבר, ובמיוחד למשפחות העשירות (חמישון עליון) מספר החדרים הממוצע נראה שרק עולה.
הפוך גוטה, לצאת מההורים בגיל יחסית צעיר מבטא חוסר יכולת לעשות וויתורים משמעותיים. האם אתה לא מכיר צעירים שגרים לבד מהשנייה שהשתחררו מהצבא, למרות שאין להם שקל בחשבון הבנק או יציבות תעסוקתית או זוגית? אני מכיר הרבה כאלו. מוזמן להיכנס לטוויטר ולהתחיל לעקוב צעירים (בדר"כ נשים) שחוו סיפור דומה ושהעוגן הנפשי שלהם אלו שיתופים"אינטימיים" בטוויטר של המצב הפסיכולוגי-חברתי-כלכלי הגרועה כלכך שלהם, ובכל זאת הם לא מעזים לחשוב על הרעיון לחזור להורים ואף מתייחסים אליו כבדיחות הדעת או איזשהו איחול גנאי (היו כמה יוצאות מן הכלל שעשו זאת בגלל המצב הביטחוני הנוכחי).
אני לא מדבר על אנשים ש-"לא מסתדרים עם ההורים". אני מדבר על אלו שמסתדרים, אבל יודעים שיציאה מבית ההורים היא מעמסה כלכלית ולא רוצים לוותר על כל מיני דברים.
טוב אתה ממש חי בסרט. מה שכתבת עכשיו זה ההפך הגמור ממה שמתחולל בפועל.
לאנשים הרבה יותר קשה למכור את הדירה (שיש אליה קשר רגשי) בגיל מבוגר ולבזבז את הכסף. זה הרבה יותר קל למי שיש תיק בשוק ההון והוא פשוט לוחץ SELL.
בהחלט יש כמה דברים "מיוחדים" בדור הצעיר:

- אותה דירה ביבנה שעלתה בדור של הוריו באזור 500K ש"ח ריאלי, עולה כיום בסביבות 2M. אותה דירה בדיוק, על אותה אדמה, אותו אזור גיאוגרפי.
ומניית מיקרוסופט/אפל/גוגל עלו הרבה יותר מדירה ביבנה. לא חייבים לקנות דירה, כמו שלא חייבים לקנות רכב ולא חייבים לקנות מניות. הרכישות הללו הן כולם השקעות במסווה (חלקם גרועות וחלקם טובות). הכל שאלה של אלטרנטיבות תשואה, אם שכירות רכב גורמת לי להפסד כספי נמוך יותר מרכישתו לאחר 3 שנים, אז נאמר שקניית רכב פחות משתלמת כלכלית. אין שום מניעה לשכור דירה ולא לקנות אותה, במיוחד כשהתשואה עליה היא כל כך נמוכה. כבר כתבתי השכירות עלתה בערך כמו השכר, אם זה היה עולה הרבה יותר אז המדינה היתה צריכה להתערב. לרב הצעירים כמו שכתבתי יש כנראה אלטרנטיבה של לגור עם ההורים וזה רווח נטו של אלפי ש"ח בחודש, וזו הדילמה.
- בדור של ההורים הקימו ארגונים, תשתיות ומוסדות מאפס, היה הרבה יותר צורך בידיים עובדות, בעבודות פשוטות שלא מצריכות התמחות מאוד מסובכת שגוזלת זמן ומשאבים, ובגלל הביקוש גם התנאים היו יחסית אטרקטיביים (פנסיה ישנה/תקציבית מישהו?). כיום יש לכל עובר הרבה יותר מתחרים, גם בעבודות שדורשות התמקצעות מורכבת, ויש פחות ביקוש.
האבטלה היום נמוכה יותר 3.2%, פעם היה בקלות 6.5% וזה נחשב "נתון טוב". תבדוק את הנתונים.
- בדור של ההורים, מדד המחירים והפער בינו לבין השכר החציוני במשק היה מספיק סביר עד כדי כך שהרבה פעמים אחד מבני הזוג היה יכול לוותר כליל על עבודה ולעסוק בגידול הילדים, בזמן שהשני בעיקר עובד. היום זה קשה יותר.
אין נתונים על שכר חציוני. הסיבה שפעם אחד מבני הזוג ויתר על עבודה ונשאר עם הילדים כנראה היה יותר בגלל שלא היה רווחי שהוא יצא לעבוד וישלם לעובד אחר שישמור על הילדים. היום הנשים (שזה האחד מבני הזוג שנשאר עם הילדים בעבר) הצליחו לבנות מעמד קרייריסטי שבו הן מרויחות יותר ויכולות לשלם על שמירת הילד.
לא משנה מה אתה חושב ועוד יותר לא משנה מה הלמ"ס מודד. תתייחס אך ורק לאחוז של הצעירים שאחרי הצבא לא עושה תואר ראשון, לא מתמקד במקצוע ספציפי ומתבייט על משרות זמניות או התחלתיות וסובל מחוסר יציבות תעסוקתית ממושך עד גילאים מאוחרים מאוד. הרבה מהם גם סובלים מבעיות חריגות סטטיסטית שמקשות עליהם עוד יותר. הם המדד שלך לשאלות הללו. וככל שעוברות השנים יש הרבה יותר מהם (באופן טבעי ומתבקש, הרי המערכות שאמורות להכשיר אותם רקובות וקורסות לגמרי, וגם "זוגות צעירים" של היום הם הרבה פחות אמידים מ-"זוגות צעירים" של פעם, כך שבשלב כלשהו הקבוצה עליה דיברתי אמורה להוות את הרוב של הסקטור הצעיר. אלא אם יתחוללו רפורמות מהירות מאוד).
אין נתונים לטענותיך.
1. חיזקת את טענתי.
2. בדיוק בגלל זה הנתון של הלמ"ס לגבי צפיפות הדירות לא מתיישר עם הטענה שה-"מחירי הנדל"ן תמיד עולים" (ויש שיגידו שבגלל זה הלמ"ס פשוט העלים את הנתון הזה בתקופה מסוימת).
3. מניח שעדיין אין הומלסים ברחובות כי יש יותר ויותר צעירים שגרים אצל ההורים. כמו באיטליה. זה עומד לעבור נרמול משמעותי לדעתי, בהינתן שלא יתחוללו רפורמות משמעותיות במדיניות המוניטרית ובענפים רבים במשק.
שוב, יותר צעירים גרים עם ההורים != קושי לשכור דירה/מחירי השכירות גבוהים מדי.
זאת אומרת שאתה מוכן לחרב לחלוטין את הכלכלה ואולי גם לגווע ברעב, רק בשביל שמחירי הדיור ירדו.
זו היתה דוגמא קיצונית לזה שהריבית היא הגורם המשפיע.
קודם כל זה נכון. אבל השקעה בנדל"ן נהפכה ממזמן לדת, לתרבות, למחולל מעמדות בישראל. מדובר בשוק מעוות לחלוטין ודיי פיאודלי. מניח שיש כמה ישראלים שישמחו להשקיע בנדל"ן הפסדי.
ומה אכפת לך? שיפסידו.
יצא לי לדבר עם זוגות צעירים שלא מבינים יותר מידי בהשקעות והם ממש בונים על זה שהדירה שהם רחשו בטווחים של 1.6M-2M יכפילו את עצמם. רק לא ברור איך עובדי הייטק שהענף שלהם כרגע בנסיגה או סדרנים בשופרסל עומדים לשלם להם בין 3M-4M ש"ח. אולי התופעה של הצעירים שמייד פותחים עסק באינסטגרם אחרי הצבא תוכל לספק את הפתרון?
אז הם יסבלו פיננסית כנראה על ההחלטות השגויות. יש גם אנשים שמהמרים את כל כספם ב0 DTE אופציות על מניה ביום דוחות. מי שרוצה לסכן את עתידו הפיננסי מוזמן, אני רק מקווה שהמדינה לא תעזור לו אחר כך על חשבון אנשים אחרים (לצערי, היא כן תעזור לו, אבל יש לנו דרכים לא ליפול ברשתה).
 
אני תמיד מביא דוגמאות "קיצוניות" כי אני מאמין ברציפות הפרמטרים. אני לא מאבחן, אני בודק את הנתונים. בישראל חלה השתפרות במספר נפשות פר משק בית (למעשה, זה קרה בכל העולם כמעט) בעשרות השנים האחרונות בזכות מיתון בילודה והגדלת מספר בחדרים (וצמצום שטחם) ולכן ליותר צעירים יש אפשרות בכלל להישאר בבית ההורים בתנאים נוחים יחסית. גודל משק בית הוא 3.2 נפשות וגודל דירה ממוצעת היא לפי דח טאוב (https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/thehousingmarket2014hebrew.pdf) אפילו לחמישון בתחתון 3.6 חדרים ב2012. זה מצב הרבה הרבה יותר טוב מבעבר, ובמיוחד למשפחות העשירות (חמישון עליון) מספר החדרים הממוצע נראה שרק עולה.
גם אני נוטה להציג דוגמאות קיצוניות עם הבדלים דיכוטומיים כי זה פשוט יותר להעברת הרעיון. אבל לגבי הנושא עליו אנחנו מדברים זה מפריע.
גם הנתונים שהצגת פשוט לא רלוונטיים. הדיון כאן לא עוסק בשאלות כמו האם עדיף שעניין ימשיכו לגור אצל ההורים, או האם החייםשל שבן המאה ה-18 יותר או פחות טובים מחייו של בן המאה ה-21.

יותר מזה, כל מה שאובייקטיבי הוא חסר חשיבות לדיון שלנו. הדגש כאן הוא אך ורק סובייקטיבי, מפני שלתחושה הסובייקטיבית ושאלות האם אנחנו מרגישים שפעלנו נכון, האם אנחנו מרגישים שלפעולות שלנו יש השפעה על החיים שלנו וכו', יש את עיקר ההשפעה על השאלה כיצד נפעל (בהנחה שאנחנו חיים במדינה שבה רוב השירותים והידע נגישים לנו ולא כופים עלינו שום דבר - כי אז לנתונים אובייקטיבים כמו אלו שהצגת יש פחות חשיבות).

אבל זה לא מסתיים כאן אלא רק מתחיל. עלינו לחפש נתונים הנוגעים לשאלות מהסוג איזה אח אתה במשפחה (בכור, אמצעי, בן זקונים?), האם אתה מרגיש מחוזר? האם אתה מרגיש שהמדינה דופקת אותך? האם אתה מרגיש שהמדינה מיטיבה איתך? האם הגברים/הנשים בישראל מראים העדפות רומנטיות בריאות או גרועות לדעתך? האם לדעתך מתחוללים שינויים ניכרים בשוק העבודה? (יש הרבה צעירים באירופה וארה"ב שעד היום לא סולחים ל-"פשע" של 2008 שדיי דפק אותם ב-י-ד-י-ו-ק כשהם יצאו לחיים האזרחיים שלהם. כל החיים שלהם מעוצבים מהתחושה הלא נעימה הזאת. ומכאן השם "הדור האבוד").

לשאלות הללו יש את עיקר ההשפעה על מה הצעיר עומד לעשות עם חייו והאם זה בכלל יצליח לו. שים לב שבפלטפורמות כמו יוטיוב, טוויטר, אינסטגרם וכן הלאה, יש כבר הרבה יותר מיקוד בשאלות הללו מאשר בשאלות בסגנון "האם העוני האובייקטיבי הולך ונעלם? / האם יש פחות אנשים רעבים בעולם?" וכו'. המיקוד כרגע הוא רק בסובייקט ולא באובייקט וכך צריך להיות.

אני לא מדבר על אנשים ש-"לא מסתדרים עם ההורים". אני מדבר על אלו שמסתדרים, אבל יודעים שיציאה מבית ההורים היא מעמסה כלכלית ולא רוצים לוותר על כל מיני דברים.
צריך לחלק את הקבוצה הזאת לשלושה:
1. אלו שפעלו כפי שציינת ונדפקו מזה ברמה שהם מתחרטים - הם עוד איכשהו קבוצים לקבוצה עליה דיברתי בתגובה הקודמת. אבל הם לא חכמים ואין מה ללמוד מהם.
2. אלו שפעלו כפי שציינת, התנהגו בחוסר אחראיות כלכלית (ואולי לא רק כלכלית) ובכל זאת ניצלו מהנזקים של ההתנהגות הזאת כי הם מקומבנים/ההורים בכל זאת תמכו בהם מרחוק/נולדו לקבוצת הייחוס הנכונה/גרים בשכונה הנכונה וכן הלאה - הם לא משקפים כלום בעיני, ומהווים את רוב המקרים של החבר'ה שיצאו מההורים והסתדרו איכשהו/נשארו בחיים.
3. אלו שהפגינו משמעת עצמית, קור רוח, חשיבה לוגית ולא אמוציונאלית ועקב בצד אגודל התמודדו היטב עם אתגרי החיים העצמאים מחוץ לבית ההורים. גם הם פריווילגים בעיני רק בהקשרים של המקום בו גודלו כילדים, אולי מבחינת נוירונים ו-IQ או גנים שסיפקו להם תכונות אופי "מותאמות" יותר לתנאים המוזרים של מדינת ישראל. אין הרבה מה ללמוד מהם.

אלו שמסתדרים לא מעניינים, הקבוצה היחידה שמעניינת היא קבוצה מספר 1 שאם הייתה אחראית ועם יושרה פנימית הייתה מודה שעדיף לה היה להישאר אצל ההורים בתנאי משחק כלכך מזורים שפועלים נגדה.

אנשים הרבה יותר קשה למכור את הדירה (שיש אליה קשר רגשי) בגיל מבוגר ולבזבז את הכסף. זה הרבה יותר קל למי שיש תיק בשוק ההון והוא פשוט לוחץ SELL.
תומר את זה להורים שלי שרק מחכים שיתרחש איזשהו שינוי בשוק על-מנת לשפר דיור. ואם נהיה מדוייקים יותר, כשהילדים בטווח גיל ה-20/30, נוטלים משכנתא ומביאים ילדים, ההורים הרבה פעמים עוזרים כי הם פשוט יכולים. אבל כשהילדים כבר בני 40 ופחות או יותר התמסדו וחיים באופן יציב, הדבר האחרון שמעניין את סבא וסבתא זה מה יישאר להם בפנסיה. הם מספיק עצבניים על זה שבגיל 60 הם נדרשו לעשות בייביסיטינג קבוע על הנכדים ולהביא ילדים סירים בכל סוף שבוע, בעוד ההורים שלהם לא היו צריכים לעשות את זה.

ובכלל, הרבה סרטוני יוטיוב שמפרטים על ההבדלים בין הדורות, מציגים את דור הבייבי-בום ואת דור ה-X בתור פנסיונרים נהנתנים. כאלו שציפו שיהיה להם ממש ממש קשה בבגרות ושלא בטוח שהם ישרדו עד הזקנה כי מלחמות עולם, ובסוף קיבלו תנאים טובים להפליא, הפוך ממה שציפו. אני הרבה פחות אופטימי לגבי דור ה-Y האבוד ואין לי מושג לגבי דור ה-Z.

ומניית מיקרוסופט/אפל/גוגל עלו הרבה יותר מדירה ביבנה. לא חייבים לקנות דירה, כמו שלא חייבים לקנות רכב ולא חייבים לקנות מניות. הרכישות הללו הן כולם השקעות במסווה (חלקם גרועות וחלקם טובות). הכל שאלה של אלטרנטיבות תשואה, אם שכירות רכב גורמת לי להפסד כספי נמוך יותר מרכישתו לאחר 3 שנים, אז נאמר שקניית רכב פחות משתלמת כלכלית. אין שום מניעה לשכור דירה ולא לקנות אותה, במיוחד כשהתשואה עליה היא כל כך נמוכה. כבר כתבתי השכירות עלתה בערך כמו השכר, אם זה היה עולה הרבה יותר אז המדינה היתה צריכה להתערב. לרב הצעירים כמו שכתבתי יש כנראה אלטרנטיבה של לגור עם ההורים וזה רווח נטו של אלפי ש"ח בחודש, וזו הדילמה.
אני לא חושב שאתה מציג את התמונה בצורה נכונה. לקנות דירה זאת השקעה ולא לקנות דירה זאת השקעה. בשביל הסוג השני של ההשקעה, אתה צריך לוותר על הרבה מהרצונות שלך, על הפרטיות שלך, על בנות זוג פוטנציאליות, במקרה שלי גם על הבריאות וכן הלאה. נשמעת השקעה מאוד לא אטרקטיבית שה-"תשואה" שלה היא חיסכון כלכלי (שהערך שלו כמובן יורד ככל שעובר הזמן).

לשכור דירה גם כן כולל חיסרון של איבוד תשואה אלטרנטיבית תמורת עצמאות, פרטיות ואולי גם ניידות מגורים בהתאם לצרכים. אבל סוג כזה של השקעה תלויה מאוד בשאלה האם נולדת עם נוירונים/גנים מותאמים יותר או לקבוצת ייחוס מקומבנת. בישראל השאלה הזאת היא ממש גורלית. סדרן בשופרסל לא יכול להחליט בגיל 40 שהדירה הנוכחית לא משרתת את צרכי הילדים ולעבור לשכונת מגורים מבוססת יותר שגרים בה בעיקר משפחות ויש שם גני ילדים ומערכות חינוך שמותאמות לסטנדרט שהוא מחפש. הוא יצטרך להתפשר וזה יגבה מחיר מתנאי הפתיחה של הילדים שלו כמבוגרים. וזה Understatement, יש עוד הרבה מחירים צדדים בדרך.

האבטלה היום נמוכה יותר 3.2%, פעם היה בקלות 6.5% וזה נחשב "נתון טוב". תבדוק את הנתונים.
1. בנושאים כאלו אסור לדבר על נתונים אובייקטיבים מהסוג שציינת. הם לא רלוונטיים ואף יוצרים תמונה מטעה מאוד.
2. זה לא סותר את מה שאמרתי. בעבר לזוג צערי הייתה הפריוולגיה שאחד מבני הזוג יהיה מובטל. לנו אין אותה. כמו כן, מובטל של היום צריך לממן שכירות/משכנתא בשווי גבוה יותר (יש וויכוח לגבי איזה סוג של דירה השווי הזה עלה).

אין נתונים על שכר חציוני.
נכון מאוד, עוד ממבו-ג'מבו של הלמ"ס ודוגמה יפה למה המדינה לא עובדת לטובת הצעירים ולא מנגישה להם את המידע החשוב יותר. זה עוד חיזוק להצעה שלי לא לבחון נושאים כאלו באופן אובייקטיבי אלא רק סובייקטיבי.

הסיבה שפעם אחד מבני הזוג ויתר על עבודה ונשאר עם הילדים כנראה היה יותר בגלל שלא היה רווחי שהוא יצא לעבוד וישלם לעובד אחר שישמור על הילדים. היום הנשים (שזה האחד מבני הזוג שנשאר עם הילדים בעבר) הצליחו לבנות מעמד קרייריסטי שבו הן מרויחות יותר ויכולות לשלם על שמירת הילד.
היום אישה צריכה לעבוד כי מחירי הדיור מופקעים מידי. מה שמחזק את הפריווילגיה של דור ה-X.

אין נתונים לטענותיך.
לכן נתונים מהסוג עליו אתה מדבר זה לא דבר רלוונטי או חשוב לענייננו. השאלות שהצגתי, לא רק שהן חשובות אלא קריטיות. ויש עוד שלאות מהסוג הזה שצריכות לקבל מענה וחלקן לא מקבלות באופן מכוון כנראה.

ומה אכפת לך? שיפסידו.
הם היו צריכים להפסיד ממזמן, אבל הורדת ריבית + העלאת מס רווחי הון + מחיר למשתכן + שטיקים יותר ספציפיים של קבוצות אינטרס לגבי שוק הדיור + עוד כמה הינדוסי שוק שלא עלים בראשי כרגע (מניח לגבי רגולציה וייבוא חומרי גלם) = ידאגו שבחיים לא יפסידו וסיכוי טוב שאתה ואני נממן/ממנים את הדאגה הזאת.

אז הם יסבלו פיננסית כנראה על ההחלטות השגויות. יש גם אנשים שמהמרים את כל כספם ב0 DTE אופציות על מניה ביום דוחות. מי שרוצה לסכן את עתידו הפיננסי מוזמן, אני רק מקווה שהמדינה לא תעזור לו אחר כך על חשבון אנשים אחרים (לצערי, היא כן תעזור לו, אבל יש לנו דרכים לא ליפול ברשתה).
למה שתקווה כזה דבר נלוז? הרי אני ואתה נולדנו לעולם על-מנת לשרת בדיוק מנגנונים כאלו. אגב, זה הרבה יותר עמוק ממה שאתה חושב, גם בחירה רומנטית גרועה שמסתיימת בגירושין, אתה ואני נממן.
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
יותר מזה, כל מה שאובייקטיבי הוא חסר חשיבות לדיון שלנו. הדגש כאן הוא אך ורק סובייקטיבי, מפני שלתחושה הסובייקטיבית ושאלות האם אנחנו מרגישים שפעלנו נכון, האם אנחנו מרגישים שלפעולות שלנו יש השפעה על החיים שלנו וכו', יש את עיקר ההשפעה על השאלה כיצד נפעל (בהנחה שאנחנו חיים במדינה שבה רוב השירותים והידע נגישים לנו ולא כופים עלינו שום דבר - כי אז לנתונים אובייקטיבים כמו אלו שהצגת יש פחות חשיבות).
אני מסתכל אוביקטיבית על נתונים קרים. לפי כל המדדים שבדקתי הסוגיות שאתה מעלה הם כמו שכתבת טיעונים סוביקטיביים, אך יש בהם טענות שמתיימרות להיות אוביקטיביים (נניח "לצעירים שהשתחררו מהצבא יש פחות ופחות סיכוי להסתדר בכוחות עצמם", משתמע כאילו השכירויות ויוקר המחיה עלו בצורה הרבה יותר גבוהה מהמשכורות). אני עצמי אדם אנליטי ולא מנסה להבין את ה-"אמת הסוביקטיבית" של כל דור וכדומה (כמו "האם דור הY מאופיין בזהות לא יציבה שדורשת מציאת עניין ומעבר תכוף בין עבודות?", נגיד שאני סולד מתחום הסוציולוגיה ודומיו).

הנתונים שאני רואה:
1. אבטלה בשפל חסר תקדים לעומת ההיסטוריה.
2. יוקר מחיה שעולה קצת פחות מהמשכורות כל שנה ושכירויות שעולות בערך אותו דבר. אין ספק שהמחירים בחו"ל אפילו יותר זולים (אני מזמין המון מחו"ל ואני רואה איך כל שנה המחיר צונח. למשל, הפלאפון שקניתי לפני 4+ שנים שווה הרבה הרב פחות והמחשב שקניתי כבר איזה 30% פחות כי המעבדים כבר השתכללו). בענפים מסומים כמו מזון/שכירות וכדומה המחירים עלו בערך כמו המשכורות ממה שאני מבין מהנתונים.
3. לצעירים היום (שוב, לא לכולם, אבל להרבה מאוד) יש את האופציה לחיות עם ההורים (ושוב, לא כל ההורים שקולים) בתנאים מאוד נוחים, מה שלא ממש היה בעבר (כשגרו כמה ילדים באותו חדר). זה מצטרף לילודה המאוד נמוכה.
4. ב15 השנה האחרונות מחירי הדירות עלו מאוד כמו מניות ואפילו יותר ממניות, אך זה חלק מהיותו של השוק חופשי ואין לנו "חובה" לקנות דירה כשהתשואה נמוכה היסטורית. במיוחד, אין לנו חובה להמר על המחירים באמצעות מינוף של 75%, כמו שאני בחיים לא אמנף את עצמי על מניה ב75% מההון שלי.

* גילוי נאות: אני גר עם ההורים ומרוויח מזה אלפי ש"ח נטו כל חודש בחוסר הוצאות על שכירות/חשמל/מים/אינטרנט/ריהוט/ביטוח ועוד ועוד. אני יכול לשכור לבד (ויצאתי לשכירויות קצרות של כמה חודשים פה ושם) ואני עושה את זה רק כשאני חושב שהעסקה טובה וזה משתלם לי כי פשוט מבחינתי אני לא צריך דירה לבד 100% מהזמן.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
N אפשרויות מגורים בחו"ל לאחר פרישה אוף טופיק 85
ר איזה יועץ אני מחפשת?(השקעות בני"ע עם היבט מיסויי של מגורים באירופה וחיים ביורו) שוק ההון 2
ח כדאיות כלכלית ברכישת דירת מגורים נדל"ן 16
R מגורים במגדל כשוכר שיקולים נדל"ן 21
עידו ג בחירת מוסד אקדמי ומקום מגורים - לקראת נובמבר 2026 התפתחות אישית 22
T דירה להשקעה במגדל מגורים (כ-25 קומות) לעומת בניה נמוכה עד 8 קומות נדל"ן 4
S הצמדד הפחת במכירת דירת מגורים לא יחידה נדל"ן 0
I מחיר למשתכן זכאות ואיזור מגורים נדל"ן 5
W קניית דירת מגורים ראשונה לא מקבלן נדל"ן 4
yoyo מכירת דירת מגורים קיימת לצורך השקעה בשוק ההון - האם אני שפוי? נדל"ן 38
A הערכת שווי נכס ע"ב שכר דירה (עסקי+מגורים) נדל"ן 6
D בחירת מקום מגורים נדל"ן 87
P משכנתא לדירת מגורים יחידה - תמהיל מומלץ וריביות ריאליות שאפשר לקבל נדל"ן 1
I מגורים ביישוב מזכ מיסים 2
E האם חייבים לשנות כתובת מגורים? אוף טופיק 33
ח לבטים לגבי דירת מגורים + דירה להשקעה נדל"ן 17
P דירה ראשונה | מגורים או השקעה | פוקוס בחיפוש נדל"ן 14
V מקום מגורים מתאים לרווק חוץ מתל אביב? אוף טופיק 19
M שכירת דירת מגורים כמשרד נדל"ן 2
I דירה להשקעה/מגורים להורים נדל"ן 5
A החלפת / גניבת דוד שמש בבניין מגורים נדל"ן 7
P מגורים אצל דירה של ההורים מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 27
י תמהיל משכנתא לדירת מגורים נדל"ן 7
Okiru הצעד הבא בשוק הנדל״ן / מגורים נדל"ן 9
D קניית דירה שהיא לא בית משותף, אלא מושע, מגורים או השקעה לעתיד בפינוי בינוי, אם יהיה נדל"ן 27
P פינוי-בינוי בשכונות צמודי-קרקע / אופן מגורים מועדף? אוף טופיק 2
מ ביטוח מבנה למשכנתא-תקנות כיבוי אש בבתי מגורים נדל"ן 1
א מגורים בישוב מזכה ועבודה בתל אביב מיסים 20
י השכרת דירה לחברה לשם מגורים מיסים 2
מ קניית דירה במגדל מגורים (כ-20 קומות) לעומת דירה בבניין עד 9 קומות נדל"ן 22
A התלבטות - מחיר למשתכן \ דירה להשקעה \ דירת מגורים והיכן? נדל"ן 14
מ איך מחכים בצורה חכמה לדירת מגורים רצויה נדל"ן 15
I השקעה לטווח קצר או מגורים? נדל"ן 0
A מקום מגורים ראוי בארץ אוף טופיק 18
נ קבלת היתר לאגף מגורים עם כניסה נפרדת עבור הורה מבוגר נדל"ן 1
A בנק מאיים בהפסקת שרות עקב מגורים בחו"ל צרכנות פיננסית 47
M הון עצמי של 500K לדירת מגורים נדל"ן 9
יבגני_ל מגורים בקראוון נגרר / קמפרוואן / משהו בסגנון באזור המרכז נדל"ן 7
מ דירה להשקעה או מגורים לזוג מבוסס עם ילדים נדל"ן 27
N שכירות וקניית דירה או קנייה לצורך מגורים נדל"ן 14
סול הצעת מגורים לא שגרתית שקיבלתי מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 33
ו יש דרך לדעת את מהירות הגלישה לפי מגורים? צרכנות פיננסית 5
ט מגורים בשכנות: רכישת קרקע ובניית בניין מגורים/ רכישת מס' דירות בפרוייקט קבלני/ ליקוט דירות שכנות נדל"ן 16
unrealx דירת מגורים בבניין שנבנה על קרקע של דיור מוגן נדל"ן 5
חושב בגדול החלפת דירת מגורים בנדל"ן להשקעה נדל"ן 14
Ron.B סקר מחיר למשתכן- מגורים או השקעה? נדל"ן 7
S הוכחת כתובת מגורים בTD Ameritrade ברוקרים ופלטפורמות מסחר 9
י קבוצת רכישה לבנייה דירות מגורים נדל"ן 35
פ איזו עיר מגורים טובה לפרוש בה בגיל צעיר? פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 13
ג כמה אחוז מההון שלכם (ללא דירת מגורים) מושקע במניות שוק ההון 20

נושאים דומים

Back
למעלה