לצטט זה לא מספיק. צריך גם להבין מה מצטטים.
הדוגמאות בפסק הדין הן דוגמאות של *המערערים* (שהפסידו) במשפט. השופט מצטט את הדוגמאות ומשתמש בהן *נגדם* ומסכם בסעיף 27:
"
יוצא כי אין בנמצא דוגמה התומכת בטענת המערערים לפיה במצבים שונים הסכום האינפלציוני שמקורו בשינוי בשער החליפין אליו מוצמד נייר הערך מחויב במס. על כן, יש לדחות את טענותיהם במישור זה"
ובכלל, השופט טורח בלמעלה מעשרים עמודים להסביר, לפרט ולנמק מדוע ההפסד אינו מותר בקיזוז, והוא מפנה לפסיקה נוספת, ולספרות מקצועית, ומנתח מהי הפרשנות הנכונה לסוגיה שמביאה להרמוניה חקיקתית, ומחזק את בית המשפט המחוזי שטען (בגדול) את אותו הדבר, והשופטים הנוספים מסכימים איתו לחלוטין, ואחד מהם מכנה את פסק הדין "ניתוח מאלף", אבל לא. לך יש את דוגמה 4 שהופכת את הקערה על פיה. דוגמה אחת מתוך חמש, שעל האחרות אין מחלוקת.
עכשיו מבלי להבין במיסים או במשפטים בצורה מיוחדת ולאור האמור לעיל, מה יותר סביר? שההפסד אינו מותר בקיזוז או שאולי לא הבנת נכון את דוגמה 4/ הקונטקסט שבו היא הוצגה?
הכל ברוח טובה, כן?