את הספר חוק מספר 1 קראתי שהייתי בכיתה ה'-ו' , אחרי שביקשתי מאימא שלי ספר על כלכלה, חיפשנו בצומת ספרים, ומצאנו את זה חח. הייתי ילד חנון.
בהתחלה התאכזבתי שזה לא ספר שמסביר באופן מופשט איך הכלכלה עובדת, אבל אז קראתי את זה וזה היה מעניין, בזמנו. הייתי בכיתה ו', שמתי את זה בצד, ושכחתי מזה למשך איזה 10 שנים.
אחר כך שהייתי יותר מבוגר, וקיבלתי סכום מסויים של כסף, חשבתי על להשקיע את זה בדרך של פיל טאון, קראתי את זה שוב, ואז עוד איזה 5 פעמים, והבנתי שיש פה משהו לא רע. התיאוריה נשמעה טובה, אז הלכתי וקניתי מנוי לאתר של פיל טאון ב-30 דולר לחודש והתחלתי להסתכל על הנתונים. והתחלתי להשקיע בשוק ההון באופן עצמאי.
הנה התובנות שלי:
1. פיל טאון נשמע טוב בתיאוריה.
2. המציאות זה קצת יותר מורכב, אבל בעיקרון, לדעתי פיל טאון צודק.
3. לרוב האנשים הייתי ממליץ מה שהסולידית ממליצה, כי לא כולם חכמים או קוראים מספיק, או בעלי ידע באנגלית מספיק, כדי להבין מה זה מניה טובה ומה זה מניה רעה. לעומת זאת הסולידית זה משהו שפשוט קשה לטעות בו - הרעיון בבסיסו פשוט ונכון היסטורית למשך כל התקופה בה הבורסה הייתה קיימת.
4. אם אתה משכיל, יודע אנגלית טוב,
סבלני, ועם ראש על הכתפיים - תלך בגישה של חוק מספר 1 ואתה תקבל הרבה.
5. תגוון במניות שלך - איזה 8-15.
הרעיון בבסיס של פיל טאון הוא בערך משהו כזה:
במקום להשקיע באיזה מדד שמחקה את כל שוק ההון וכדומה, למה לעשות משהו כזה, אם אתה יכול באמצעות כלים פשוטים, להבין איזה חברות עושות טוב, ואיזה עושות נורא ואיום, ולהשקיע באילו שעושות יותר טוב.
שאלה: איך יודעים מי עושה טוב ומי עושה רע ? הרי רק גאוני-על מבינים בדברים כאלה. תשובה: זה לא כזה מסובך, תסתכל בנתונים כמו - צמיחת מכירות, צמיחת רווחים, צמיחת ערך רשום בספרים, ועוד כמה מדדים כאלה, (חוב וכאלה), ותבין לבד איזה הבדל שמיים וארץ יש בין מניות טובות לרעות, אתם לא מבינים כמה חברות מחורבנות יש כרגע בשוק ההון, שעליהם כל האנשים של הסולידית כרגע משקיעים (בכך שהם משקיעים במדד כזה או אחר), למה לכם ?..
השיטה של פיל טאון מאוד שמרנית בקטע הזה, שהיא דורשת נתונים של 5 שנים אחורה של צמיחה במדדים מסויימים, של 15% לפחות, זה לא משהו שכל החברות יכולות לספק, ואם כל העולם יילך לפי השיטה של פיל טאון, אף סטארטאפ או חברה לא יקומו, כי אין להם 5 שנים אחורה של צמיחה 15%... סתם תובנה.
בכל מקרה, לי אישית הולך ממש טוב עם זה. אבל הרעיון של פיל טאון הוא יותר דרך להשקיע מאשר איזה שיטה מפורטת, הדרך שלו היא בערך כזאת:
1. יש מלא חברות מחורבנות, למה להשקיע בהם (באמצעות מדד וכאלה)?
2. יש מדדים ונתונים שקל לבדוק בקשר לכל חברה, וכך לקבוע מה לעשות איתה, אז למה לא להשתמש בהם ?
3. למה לתת למישהו אחר להשקיע בשבילך, אם הם גם לא יודעים מה הם עושים, שהרי "אי אפשר להכות את השוק".
4. אתה רואה איך השוק לפעמים עושה דברים מטומטמים, אז למה שלא תמתין ותשתמש בטמטום הזה לטובתך, כאשר השוק מתמחר מנייה ממש טובה במחיר ממש עלוב ?
אז זה לא מספיק כדי להבין איך לעשות דברים, אבל בהחלט מספיק כדי לתת לך את הדחיפה מהדלת לנסות ולעשות דברים בעצמך.
כאילו, אני לא מרגיש שהרעיונות שלו הם משהו מאוד רדיקלי או מוזר, הם רעיונות פשוטים של להשתמש במידע שקיים באינטרנט בשפע, לארגן אותו, ולהסיק מסקנות.
האם זה יהיה מושלם ? לא. האם זה הרבה יותר טוב מאשר לגוון ולהחזיק ? לדעתי - כן מהדהד, לפחות לפי הניסיון שלי. האם זה מסוכן ? לדעתי לא, אם אתה הולך לפי חוק מספר 1. הנה סיפור - השקעתי לפי חברה לפי חוק מספר 1, והיא ירדה באיזה 70%, אבל המדדים של החברה היו בריאים, לכן לא נבהלתי והמתנתי, שנה אחר כך היא חזרה לאותו מחיר מניה, למה ? כי אני גאון ? לא. כי החברה הראתה בריאות בכל המדדים שלה, ולכן המחיר בסופו של דבר שיקף את זה, לא מדע טילים. (והסיפור הזה גם מלמד למה חשוב לגוון בלפחות כמה מניות, לא אחת)
אני מרגיש שזה קצת פוסט מבולגן, אבל אני יגיש לכם אותו איך שהוא.
