Henchman34
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 745
- דירוג
- 868
לקראת מושב הכנסת הקרוב עולה שוב הדיון על חוק הגיוס וליתר דיוק הדרך שבה אפשר באופן חוקי לפתור את החרדים ממנו בלי שבית המשפט יפסול אותו. כאשר רוב השיח מצד הממשלה הוא לקדם את חוק "חוק לימודי תורה" והבמקביל "לזרוק עצם" לשאר הציבור בדמות "חוק יוקרת השירות".
באופן מוצהר החרדים שדוחפים את החוק רוצים את הפתור מגיוס לצבא בשביל שכל מי שירצה יוכל ללמוד תורה. אולם לאחר מעט מחשבה לא ברור לי למה הם והממשלה הולכים במסלול כל כך עקום, מקטב ויקר פוליטית שבסופו צריף לעומד במבחן משפטי. הרי יש דרך הרבה יותר פשוטה שהחרדים יכלו לקחת בדמות הביטול של חוק גיוס חובה.
אם המסלול העקום שמקדמים כרגע אכן יעבור ויעבור את המבחן המשפטי( אחרי שיעקרו לבית המשפט את כל השיניים באופן כזה או אחר) זה יהיה הסוף של צבא העם. לא עוד מריחת זמן, לא עוד קריצות עין, לא עוד משחקים במכסות, לא פתור לציבור שאינו חלק מהעם היהודי. לראשונה תעשה הפרדה חוקית בין דם יהודי לדם יהודי הפרדה בין אוגלוסיות שלפי הקונצנזוס בקרב רוב הישראלים הם אחים. ככה שלדעתי התוצאה תהיה בפועל ביטול חוק הגיוס חובה בכל מקרה.
יותר מזה אפשר לבטל את חוק גיוס חובה ולהעביר את "חוק יוקרת השירות" שזה פשוט שם יפה לצבא מקצועי. גם זה מסלול הרבה יותר פשוט ממה שמנסים ללכת בו.
אז נשאלת השאלה למה המפלגות החרדיות לא הולכות בדרך שדורשת פחות הון פוליטי, לא יוצרת סטיגמה להציבור שלם ולא צריכה לעמוד במבחן בית משפט כי זה הפתרון הכי לא מפלה שיש. למה הממשלה אפילו לא מנסה לנסות את הכיוון הפשוט יותר?
ולדעתי התשובה מורכבת משני חלקים. אני חושב שלמנהיגות הציבורית יש ותמיד היה אינטרס ש"חרב הגיוס" לעד תהיה מונפת מעל כל מי שלא ילמד בישיבה(גם אם הלהב שלה לא באמת חד). זה מאפשר להשאיר בצורה קלה יותר נוער חרדי בתוך התרבות חרדית עד לגיל שבו כבר יהיה לו מאוד קשה להנתק ולגלות רעיונות שעלולים לרופף את המסירות שלו לקהילה. אותו נוער לא צריך להיות גדול בתורה מספיק שידע מי מאכיל אותו ומגן עליו וישים את השם שלו בקלפי.
החלק השני פה הוא "חוק לימודי תורה" שזה לתקוע יתד עם החוד הכי רזה שאפשר. זה ה-long game. זה רק משווק כ"מה רע בקצת יהדות, הרי אנחנו מדינה יהודית?"
מכאן אפשר יהיה להתחיל לדפוק את היתד פנימה לעבר מעמד מיוחד ללומדי תורה שיבוא עם זכויות ותקציבים.
באופן מוצהר החרדים שדוחפים את החוק רוצים את הפתור מגיוס לצבא בשביל שכל מי שירצה יוכל ללמוד תורה. אולם לאחר מעט מחשבה לא ברור לי למה הם והממשלה הולכים במסלול כל כך עקום, מקטב ויקר פוליטית שבסופו צריף לעומד במבחן משפטי. הרי יש דרך הרבה יותר פשוטה שהחרדים יכלו לקחת בדמות הביטול של חוק גיוס חובה.
אם המסלול העקום שמקדמים כרגע אכן יעבור ויעבור את המבחן המשפטי( אחרי שיעקרו לבית המשפט את כל השיניים באופן כזה או אחר) זה יהיה הסוף של צבא העם. לא עוד מריחת זמן, לא עוד קריצות עין, לא עוד משחקים במכסות, לא פתור לציבור שאינו חלק מהעם היהודי. לראשונה תעשה הפרדה חוקית בין דם יהודי לדם יהודי הפרדה בין אוגלוסיות שלפי הקונצנזוס בקרב רוב הישראלים הם אחים. ככה שלדעתי התוצאה תהיה בפועל ביטול חוק הגיוס חובה בכל מקרה.
יותר מזה אפשר לבטל את חוק גיוס חובה ולהעביר את "חוק יוקרת השירות" שזה פשוט שם יפה לצבא מקצועי. גם זה מסלול הרבה יותר פשוט ממה שמנסים ללכת בו.
אז נשאלת השאלה למה המפלגות החרדיות לא הולכות בדרך שדורשת פחות הון פוליטי, לא יוצרת סטיגמה להציבור שלם ולא צריכה לעמוד במבחן בית משפט כי זה הפתרון הכי לא מפלה שיש. למה הממשלה אפילו לא מנסה לנסות את הכיוון הפשוט יותר?
ולדעתי התשובה מורכבת משני חלקים. אני חושב שלמנהיגות הציבורית יש ותמיד היה אינטרס ש"חרב הגיוס" לעד תהיה מונפת מעל כל מי שלא ילמד בישיבה(גם אם הלהב שלה לא באמת חד). זה מאפשר להשאיר בצורה קלה יותר נוער חרדי בתוך התרבות חרדית עד לגיל שבו כבר יהיה לו מאוד קשה להנתק ולגלות רעיונות שעלולים לרופף את המסירות שלו לקהילה. אותו נוער לא צריך להיות גדול בתורה מספיק שידע מי מאכיל אותו ומגן עליו וישים את השם שלו בקלפי.
החלק השני פה הוא "חוק לימודי תורה" שזה לתקוע יתד עם החוד הכי רזה שאפשר. זה ה-long game. זה רק משווק כ"מה רע בקצת יהדות, הרי אנחנו מדינה יהודית?"
מכאן אפשר יהיה להתחיל לדפוק את היתד פנימה לעבר מעמד מיוחד ללומדי תורה שיבוא עם זכויות ותקציבים.