עלית פה על משהו. יש מצב שאחוז לא-מבוטל ממיחזור הפלסטיק זה בגדול תרמית. לא יודעת איך זה בישראל, אבל בארץ מגוריי - היה מפעל אחד למיחזור אריזות פלסטיק רכות, שנסגר לפני כמה שנים עקב שריפת ענק. אז מה עושים? פשוט מאוד: שולחים את הפלסטיק באוניות למדינות עניות. ממה שמצאתי, כ-87% אחוז מהפלסטיק נשלח לאינדונזיה, וייטנאם, תאילנד ומלזיה. היתה כתבה של הטלוויזיה הציבורית פה, הם טסו לבקר במזבלת ענק באינדונזיה וצילמו מלא אריזות פלסטיק של מותגים שלנו בערימות שם, ואיזה אינדונזי שהתחנן למצלמה ״קחו את הזבל שלכם בחזרה בבקשה, כבר אין לנו מקום״.
לא את כל סוגי הפלסטיק ניתן למחזר ממילא. הלוגו של המיחזור על האריזה חסר משמעות ומטעה (המשולש הירוק הזה). גם פלסטיק שכן ניתן למחזר - אפשר בד״כ לעשות את זה פעם אחת או פעמיים, לפני שהוא הופך בלתי שמיש. תהליך המיחזור מייצר חלקיקי מיקרו-פלסטיק, כל מי שנמצא בקירבת הדבר הזה נושם פלסטיק.
אנחנו לא חושבים על זה, out of sight - out of mind, אבל לך תדע כמה ממה שמשליכים לפחי המיחזור אכן מתמחזר. העיקר שזה יוצא מהבית שלנו.
אז למה בעצם הנוכלות הזאת? כנראה שכדי לעודד צריכה ולהשקיט מצפון. אני אישית ממחזרת קרטון וזכוכית, לגבי פלסטיק - אם זה קל, אבל לא עושה מאמץ מיוחד. אין לי אמון במערכת.
