אני רוצה להציע אולי דרך אחרת סובייקטיבית לחלוטין שעבדה עבורי בעיקר ל
@יוסי שאני מאוד מזדהה עם מה שכתב כולל החלק של התסכול.
טחנתי מילואים במלחמה ולפי איך שזה נראה, אני הולך לבלות במילואים בקרוב שוב, ובשנה הבאה גם.
אין לי מושג אם ראש השנה אני בבית או במילואים מי מדבר על החגים.
וכשאני נמצא בשמחות משפחתיות עם משפחתי החרדית, מתפוצץ לי המוח.
אני ליטרלי ה-יחיד- שיודע בכלל מה זה לעשות מילואים או לשרת בצבא מכל המאות משתתפים ומשתתפות, שהמלחמה עבורם לא שונה במיוחד מהמלחמה באוקראינה, בעד הטובים כמובן, ומוכנים גם לומר פרק תהילים לחיילים/חטופים ובזאת האירוע שלהם עם המלחמה הסתיים.
זה מטריף אותי, זה לא פייר, זה לא הוגן, ובהתחשב שנציגהם הדעתניים בממשלה זה גם מאוד מאוד חצוף.
ועדיין, מה האופציות שלי? ללכת להיות עכשיו באירופה? אני עובד בהייטק וזה ידפוק לי את המשכורת, יקשה עלי מאוד את החיים והעבודה, ולעולם אני אהיה זר/יהודי, ואין לי מושג מה הדרעק ששם אני יאכל.
אני מפריד בין כמה החיים פה לא הוגנים, והם ממש לא, לבין כמה רע/טוב לי אינדבדואלית בישראל מול הגירה.
יכול להיות שבעתיד יהיה פה מספיק רע כדי שיהיה שווה לצאת ואולי יש אנשים שעבורם זה כבר מספיק רע, פייר. עבורי עדיין לא ואף קצת רחוק.
אבל, אני כן מכין "תיק" עבור זה, גם מבחינת מיקום השקעות גם מבחינה אישית ומקצועית, כשאני אצטרך יהיה לי כמה שיותר קל, בלי לדפוק לעצמי את ההווה ואם ישראל איכשהוא תתאושש, גם את העתיד.
כל עוד אני פה אני עושה מה שצריך אבל לא מתאמץ או יוצא מגדרי עבור הכלל.
אני לא מסרב למילואים, אבל גם לא מתנדב יותר מדי, קוראים לי? אני בא. שואלים מי מוכן להישאר/להתנדב? אני מוותר על התענוג.
המינד-סט הזה, בנוסף להתנתקות מהחדשות ובעיקר מחדשות בסגנון יללני (פלוני אמר ככה על קבוצה אלמונית) הצליח, עבורי בכל אופן, ליצור שקט בראש.
נולדתי בישראל, וזה מה יש, לא התייעצו איתי לפני... ולכן פה יש לי קשרים הכרות עמוקה עם התרבות והשפה המקומית ואחלה עבודה.
לא הולך לדפוק את עצמי ואת הראש בקיר רק כי יש מקומות אחרים שלמקומיים שם יש חיים יותר טובים.