ה לא ההבדל היחידי , חוקה עם הקפדה ברורה על זכויות אזרח, הפרדה ברורה בין דת ומדינה ומערכת איזונים ובלמים חוקתית ולא לפי מנהג.
נכון מאד, בישראל אין חוקה, ולא בכדי. קשה מאד בישראל להגיע להסכמה לגבי חוקה עם כל הגוונים הקיימים פה.
בפועל, בית המשפט מתייחס לחוקי היסוד (כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק) שנחקקו ברוב רגיל כאל חוקה, מה שנותן לו כח רב וכר נרחב לפרשנות לפי השקפה.
עד אז, התייחסו לעקרונות מגילת העצמאות כעקרונות היסוד (מדינה יהודית ודמוקרטית וכו')
הרי, על הערכים רוב האנשים מסכימים. השאלה היא, האיזון ביניהם.
כבוד האדם וחירותו - מי לא יסכים לאמור בחוק?
אבל מה קורה כשכבוד האדם וחירותו מתנגש עם זכות קיומה של המדינה?
או חופש התנועה מול הזכות שלא להרצח?
או מדינה יהודית מול מדינה דמוקרטית?
אז כאן, אין נכון ולא נכון, וכל אדם יחליט על פי השקפת עולמו ולפי המקרה הספציפי (מידת הפגיעה בכל אחד מהערכים הסותרים באותו מקרה, ואיזה ערך גובר לדעתו בהתחשב במשקולת)
בפועל, בית המשפט נטל לעצמו את זכות ההחלטה. מה סביר ומה לא (כלומר איזה ערך נעדיף במקרה ספציפי)
לכן ראוי שתינתן בו ביטוי לקשת הדעות במדינת ישראל.