התשובה הפשטנית היא שברמת מדינת ישראל, השיקולים לוקחים בחשבון גם (1) מימון מחקר חדשני, שמטרתו לשמור את ישראל בחזית המדעית טכנולוגית, וגם (2) הכשרת כוח אדם איכותי, דהיינו ללמד סטודנטים בכל התארים. האוצר, ות"ת, ומנהיגי האוניברסיטאות מקצים משאבים שמתחשבים בשני הגורמים האלה.
המכניזם של "מי קובע" הוא מורכב, היות והמערכת מנסה להשיג שתי מטרות מנוגדות. מטרה א: חשוב לתת עצמאות לחוקרים ומנהלי המחלקות באוניברסיטאות כי הם נמצאים "בשטח" ומבינים יותר מקרוב אילו תחומי מחקר הם מבטיחים בטווחי הזמן הרלבנטיים. מטרה ב: הכוונת המחקר לכיוונים שחשובים למדינת ישראל ובפרט לכלכלת ישראל. מכאן שבפועל לכל הרמות (מדינה, מוסד אקדמי, מחלקה, חבר סגל) יש אוטונומיה מסויימת בהקצאת המשאבים.
אני אגיד שמהנסיון המועט שלי בקרב מקבלי החלטות מהסוג הזה, התהליך ראוי לשבח. לוקחים אנשים חכמים ומנוסים, מתייעצים באופן רחב ומנסים לענות על סט שיקולים רחב בתנאי אי וודאות.