בהקשר לנושא, ולא לילד המדובר (שמגיע לו כל הכבוד אם מצליח לנהל תחביב מניב בגיל צעיר, עושה כסף ונהנה מזה במקביל), לדעתי חשוב לוודא שהתחביב נשאר תחביב והמוטיבציה נשארת מוטיבציה פנימית כמוטיבציה מובילה ולא מוטיבציה חיצונית. לפעמים כשוהפכים תחביב מהר מידי לעסק ההתעסקות עם כסף והלחץ להרוויח שוחקים את ההנאה (ואת ההנעה) הפנימיים שהם לב העניין. מאבדים מוטיבציה מהר מידי.
יש לי הרגשה (לא מבוססת מחקר, רק תצפיות) שיש חפיפה בין אנשים בעלי תחביבים ויכולת למנף אותם לעסק מניב, ובין אנשים בעלי קווי אישיות של רגישות פגיעות וביקורת עצמית גדולה. אלה אנשים שיכולים למנף את עצמם היטב ומוקדם אבל הם גם בסיכון להתאכזב מאוד מחוסר עמידה ביעדים (שלא תמיד ריאליים). במקרים כאלה חשוב בעיני לוודא שפורמליזציה של העסק לא תגרום לכסף להיות העיקר וללמידה וההתנסות לתפל.