כשכולם בטוחים באותו דבר אז אין מה לשאול. הבעיה היא שכן שואלים, ובפרט כשמצייתים לפסיקת הרב גם בניגוד להגיון- כמו במקרה של אי עזרה לאב ש @אינדיגו מונטיה הביא או במקרה של
החרמת חתונת הבת כי זה מה שהאדמור אמר.
ולכן לגבי אש בשבת אין שום שליטה להרוויח מזה, כי כולם בטוחים באותו דבר.
מותר לאנשים להתייעץ. אני לא רואה איך זה סלוט שממולא בעולם החילוני ע"י משהו - לכן עמדת המוסרניות שלך לוקה משהו. אם דתי, לשיטתך, מציית עיוור, לחילוני אין את מי לשאול.
צייתנות עיוורת, בכל מקרה, היא תמיד מגונה.
יש מעט מאד יוצאים מהכלל כמו החזיר. ברוב המקרים הכתוב בכתובים לא ברור, סותר את עצמו או לא רלוונטי ורוב הדברים שנחשבים כיום כ״דת״ הם לא יותר מפרשנות. החל ב״גדי בחלב אימו״ ועד לגנרטורים בשבת.
יש בהחלט מיינסטרים. ורובו איסורים ופרקטיקות. כן תעשה, אל תעשה.
כל הגזירות הלוגיות שאתה רואה, בגלל הלימוד שלי לא היו מחבלים בתל אביב, בגלל הומואים הייתה רעידת אדמה - אין להן על מה להשען. הן לא יהדות , הן דעה באצטלה יהודית.
אני חושב שמה שאתה לא מבין, שהיהדות, כמו כל דת, היא מערכת סדורה עם חוקים פנימיים עקביים. פרשנות מתבצעת לפי כללים. הפסיקה מחייבת, פרשנות לא הלכתית - לא.
עצם העובדה שמשה מחשיב את הכשרות של דויד כלא מספקת ודויד מחשיב את הכשרות של משה כלא תואמת את הכתובים אומרת שהכשרות לא מוגדרת היטב בכתובים.
בחינוך המצב דומה - עצם העובדה שזרם אחד לא מוכן שילדיו ילמדו לימודי דת עם הזרם שלידו פירושו שהם לא מסכימים על עיקרי הדת.
משה מחשיב את הכשרות של דוד כלא מספקת - כי הוא
רוצה יותר. דוד ממש לא מחשיב את הכשרות של משה כ"לא תואמת את הכתובים" - אין דבר כזה. המיינסטרים זה מיינסטרים.
בחינוך עוד יותר - הגזירה שלך שגויה לחלוטין. זה לא זרמים בנצרות שאחד מלמד שישו הוא האל, השני - שישו הוא בן האל. זה אותו מיינסטרים, פשוט עניין של העדפה, וכן, כוח וכסף.
הדת לא מוגדרת בכתובים. הדת היא תולדה של פרשנות.
ופרשנות פותחת הזדמנויות לניצול.
זה שבג"ץ פוסק פסקי דין במקרים שמובאים לפניו, לא אומר שאין חוקים כתובים. הפסיקה מתבצעת באמצעות פירוש הכתוב באמצעים מוגדרים, והתולדה היא החוק.
אין ואף לא טקסט אחד בעולם הזה שאינו נתון לפרשנות. טקסט שלא מפורש הוא בהכרח טקסט שאף אחד לא קרא אותו.