אני בן 47 אב לזוג חמודים ונשוי באושר
ומזה כשלוש שנים אנו צועדים לנו בנחת במישור העצמאות הכלכלית.
ומדוע שזה יעניין אתכם?
כי אני מעוניין להאיר את העובדה שניתן להגיע ליעד גם כשכל הנתונים ההתחלתיים לא מוצלחים במיוחד.
נולדתי בעיר בני-ברק למשפחה מרובת ילדים ולזוג הורים מעוטי יכולת.
לא חיבבתי במיוחד את לימודי התנ"ך ופרשתי בגיל צעיר לחקור את העולם שמעבר לעיר.
התגייסתי לצה"ל והשתחררתי לאחר שלוש שנים ללא כל תרומה להשכלתי.
למדתי מתמטיקה בגיל 21 בעזרתה החביבה של בת הזוג, למדתי ש"כפל וחילוק מגיעים לפני חיבור וחיסור" ושניתן "להעביר אגפים" ומאז לימדתי את עצמי נושאים ומקצועות שעניינו אותי.
אין לי כל תעודה רשמית בחיי.
עבדתי בשניים, שלושה ולפעמים גם בארבעה עבודות בו זמנית, עוזר לשיפוצניק בשעות הבוקר, שליח פיצה בערב ומרכיב כיסאות בבתי קולנוע בסופי השבוע.
עבדתי במסגרות, במכונאות רכב, במחשבים, בכל מקצועות הבניין ובכל מקצוע שבו שולם לי מעט יותר מהמקום הקודם.
מרגע השחרור מצה"ל כיוונתי גבוה לחלומות אישיים. חלמתי לקנות שטח ולבנות את בית חלומותיי, רציתי אוטו אדום בחניה וחלמתי על זוג ילדים. שאפתי לחדול מעבודת חובה בגיל 45.
חייתי בצניעות יחסית וכל אגורה שהצלחתי לחסוך במהלך החודש, נגשתי לחלפן כספים מקומי ורכשתי מט"ח, בעיקר כדי למנוע מעצמי את קלות הבזבוז ומעט לנסות ולהרוויח מתנודת השערים.
התחתנתי בגיל 25, ילד ראשון נולד כשנה לאחר מכן והצטרפה למרתון החסכונות שותפה. חיינו חיים רגילים, לא ברמת הצניעות של "הסולידית" ולא בגישת החיים של "פריס הילטון". בעקרון, חסכנו את המשכורת שלי, חיינו מהמשכורת שלה (היי-טק).
בגיל 40 מכרנו את כל רכושנו בישראל ועברנו להתגורר במדינה אחרת.
הצלחנו לחסוך בקופת החזרזיר הקטנה 2,400,000 ש"ח (בשטרות של יורו פאונד ודולרים) . רכשנו דירות ישנות, מוזנחות. במקומות סבירים בערים מסביבנו ושיפצנו לאט לאט היא צובעת ומעצבת אני הורס ומתקן. לאחר מכן משכירים לבני המקום.
התנאים הבסיסים היו :
1. רוכשים נכס במצב הגרוע ובמחיר הזול ביותר שניתן ובלבד שהוא ממוקם במקומות של אוכלוסיה נורמטיבית.
2. ניגשים לתמחור רק כאשר גיליון האקסל מראה שהקו האדום לתשואה לא יורד מ 6% נטו לשנה.
אני מאוד אוהב את הרעיונות והכיוון של מניות וניירות ערך אבל אני מתעסק רק במה שאני באמת מבין בו.
הכנסות כיום : 3100 יורו לחודש.
הוצאות : 2650 יורו לחודש.
יש עוד שלושה דירות שמחכות בסבלנות לתשומת ליבנו, אנחנו כבר לא משפצים כמו בהתחלה במלוא המרץ גוררים קצת רגליים ונהנים גם מהדרך.
נאמר לי לא מעט שככה אני לא אתקדם, שאני חייב לצעוד לימין ושכדאי להסתכל לשמאל, שאין לי מושג בחיים ושאני חולם בהקיץ.
למזלי אני עקשן ונשארתי נאמן לחלומות, אני באמת מאמין שחלומות נועדו להגשמה במאת האחוזים, בהינתן שהאדם שחולם, מתאים את חלומותיו למידותיו ולא למידותיהן ושאיפותיהן של אחרים.
זו פעם הראשונה שאני מספר או משתף חלק מסיפור חיי, בתקווה שזה יעודד אחרים.
ומזה כשלוש שנים אנו צועדים לנו בנחת במישור העצמאות הכלכלית.
ומדוע שזה יעניין אתכם?
כי אני מעוניין להאיר את העובדה שניתן להגיע ליעד גם כשכל הנתונים ההתחלתיים לא מוצלחים במיוחד.
נולדתי בעיר בני-ברק למשפחה מרובת ילדים ולזוג הורים מעוטי יכולת.
לא חיבבתי במיוחד את לימודי התנ"ך ופרשתי בגיל צעיר לחקור את העולם שמעבר לעיר.
התגייסתי לצה"ל והשתחררתי לאחר שלוש שנים ללא כל תרומה להשכלתי.
למדתי מתמטיקה בגיל 21 בעזרתה החביבה של בת הזוג, למדתי ש"כפל וחילוק מגיעים לפני חיבור וחיסור" ושניתן "להעביר אגפים" ומאז לימדתי את עצמי נושאים ומקצועות שעניינו אותי.
אין לי כל תעודה רשמית בחיי.
עבדתי בשניים, שלושה ולפעמים גם בארבעה עבודות בו זמנית, עוזר לשיפוצניק בשעות הבוקר, שליח פיצה בערב ומרכיב כיסאות בבתי קולנוע בסופי השבוע.
עבדתי במסגרות, במכונאות רכב, במחשבים, בכל מקצועות הבניין ובכל מקצוע שבו שולם לי מעט יותר מהמקום הקודם.
מרגע השחרור מצה"ל כיוונתי גבוה לחלומות אישיים. חלמתי לקנות שטח ולבנות את בית חלומותיי, רציתי אוטו אדום בחניה וחלמתי על זוג ילדים. שאפתי לחדול מעבודת חובה בגיל 45.
חייתי בצניעות יחסית וכל אגורה שהצלחתי לחסוך במהלך החודש, נגשתי לחלפן כספים מקומי ורכשתי מט"ח, בעיקר כדי למנוע מעצמי את קלות הבזבוז ומעט לנסות ולהרוויח מתנודת השערים.
התחתנתי בגיל 25, ילד ראשון נולד כשנה לאחר מכן והצטרפה למרתון החסכונות שותפה. חיינו חיים רגילים, לא ברמת הצניעות של "הסולידית" ולא בגישת החיים של "פריס הילטון". בעקרון, חסכנו את המשכורת שלי, חיינו מהמשכורת שלה (היי-טק).
בגיל 40 מכרנו את כל רכושנו בישראל ועברנו להתגורר במדינה אחרת.
הצלחנו לחסוך בקופת החזרזיר הקטנה 2,400,000 ש"ח (בשטרות של יורו פאונד ודולרים) . רכשנו דירות ישנות, מוזנחות. במקומות סבירים בערים מסביבנו ושיפצנו לאט לאט היא צובעת ומעצבת אני הורס ומתקן. לאחר מכן משכירים לבני המקום.
התנאים הבסיסים היו :
1. רוכשים נכס במצב הגרוע ובמחיר הזול ביותר שניתן ובלבד שהוא ממוקם במקומות של אוכלוסיה נורמטיבית.
2. ניגשים לתמחור רק כאשר גיליון האקסל מראה שהקו האדום לתשואה לא יורד מ 6% נטו לשנה.
אני מאוד אוהב את הרעיונות והכיוון של מניות וניירות ערך אבל אני מתעסק רק במה שאני באמת מבין בו.
הכנסות כיום : 3100 יורו לחודש.
הוצאות : 2650 יורו לחודש.
יש עוד שלושה דירות שמחכות בסבלנות לתשומת ליבנו, אנחנו כבר לא משפצים כמו בהתחלה במלוא המרץ גוררים קצת רגליים ונהנים גם מהדרך.
נאמר לי לא מעט שככה אני לא אתקדם, שאני חייב לצעוד לימין ושכדאי להסתכל לשמאל, שאין לי מושג בחיים ושאני חולם בהקיץ.
למזלי אני עקשן ונשארתי נאמן לחלומות, אני באמת מאמין שחלומות נועדו להגשמה במאת האחוזים, בהינתן שהאדם שחולם, מתאים את חלומותיו למידותיו ולא למידותיהן ושאיפותיהן של אחרים.
זו פעם הראשונה שאני מספר או משתף חלק מסיפור חיי, בתקווה שזה יעודד אחרים.
להעביר את השטרות לקופסת אוכל אטומה איכותית (כמובן בלי לפרסם מותג )
