״האם אתם או חברים שלכם מצליחים לחסוך בחודש 4000 ש״ח ומעלה?״

[orensp]

@Roi
אני יכול להגיד שבחיפה אפשר לחסוך די בקלות.
אני מסכים שהחלום של הסולידית שייך למי שמרוויח מעל המשכורת הממוצעת ++ בארץ.
מצד שני אם מעריכים את זמן החיסכון פי 2 אז אפשר להקטין את החיסכון ביותר מחצי לכן אולי זה כן אפשרי אבל לפנסיה בגיל 45-55.

באופן כללי אני מסכים עם אדם שלפעמים עדיף לחיות בהווה מלתכנן את העתיד ולחלק מהאנשים ירידה ברמת החיים היא סבל גדול מאוד במיוחד שהמשכורות נמוכות.

 

[קפבלנקה]

בפועל, כשרואים מה הולך בקניונים, בנתבג ובבתי הקפה בסתם ימי חול

אני מבין את הטיעון ומסכים איתו.
הישראלי הממוצע טס לחו"ל, קונה גאג'טים, מתפנק במסעדות, לוקח הלוואה לרכישת רכב מיצרן, ולא סוגר את החודש, או לכל הפחות לא חוסך יותר מידי (מעבר לחסכון הכפוי).
עשירון 1-3 עניים באמת ואולי לא פזרנים.
עשירון 4-7 עניים ופזרנים, אבל עם שופוני וחובות.

 

[הסולידית]

נדמה לי שהבעיה העיקרית אצל השואלת (ואצל מי שהסכימו איתה) נובעת מניסוח השאלה במונחים אבסולוטיים. מי יכול לחסוך XXX ש"ח? כשמנסחים את השאלה בצורה כזו, קל מאוד להשיב בשלילה בגלל שלל סיבות, למשל: אני לא חוסכת מספיק כי אני לא מרוויח מספיק. החוכמה היא לנסח את הבעיה במונחים יחסיים. לכן אני מעדיפה להשתמש במונחים פחות "סקסיים" כמו שיעור החיסכון (היחס בין ההכנסה נטו להוצאה), פשוט מכיוון שהמונח הזה מסייע להבין שהבעיה היא לא חד-מימדית. יש יותר מדרך אחת לפתור את ה"חידה" של עולם ה-personal finance - להגדיל הכנסה, להקטין הוצאה, ולהגדיל את התשואה על ההפרש. הפתרון לחידה הוא שיש לפעול בכל אחת משלוש החזיתות האלה, בגיל צעיר ככל האפשר. לעניין הגדלת ההכנסה - לרכוש מקצוע רלוונטי (ולהתרחק ממקצועות לא רלוונטיים). לעניין הקטנת הוצאות - לפתח מיומנויות מחיה כתחליף להון פיננסי+לפתח את הלך הרוח שמאפשר לחיות טוב על מעט מאד כסף. לעניין התשואה על החיסכון - לוודא שהכסף עושה כסף, ולא סתם נרקב בבנק.

 

[גרהם]

את הטיעון הזה אף פעם לא הבנתי. ראשית, גם אם יש הרבה אנשים בקניונים או במסעדות, אתה לא יכול לדעת כמה הם מוציאים בפועל. שנית, אתה לא יכול לדעת איזה חלק מהאוכלוסיה הם והאם אלו אותם אנשים שאחר כך מתלוננים שהם לא סוגרים את החודש. מהיכרותי: חלקם כאלה אבל לחלקם יש מספיק כדי להרשות לעצמם, ויש הרבה שלא מסתובבים בקניונים ולא טסים לחו"ל ועדיין מתקשים. אני מכירה משפחות שסופרות שקל לשקל במשך כעשור בתקופה שהילדים קטנים. לא טסים לחו"ל, לא אוכלים במסעדות, עובדים מאד מאד קשה, רק בשביל להשאיר את הראש מעל המים. ומדובר באנשים עם השכלה ומקצוע.

את צודקת. התנסחתי לא במדוייק. ההתרשמות שלי כוללת גם היכרות עם מנהגי הבילוי של אנשים שאני מכיר והגילאים של המבלים (למשל, מדי צבא).
גם אני לא מבין איך אפשר לטוס לחול בעשור שמגדלים ילדים קטנים, אבל מסיבה אחרת - נראה לי סיוט לטוס עם ילדים, לא רציתי להשאיר אותם בארץ, ולא היה לי קשה לוותר על טיסות למשך כמה שנים. בכל מקרה, להיות עשר שנים עם ילדים קטנים בבית זו בחירה, שיש לה גם משמעויות כלכליות. אפשר גם אחרת.

 

[רוני]

נדמה לי שהבעיה העיקרית אצל השואלת (ואצל מי שהסכימו איתה) נובעת מניסוח השאלה במונחים אבסולוטיים. מי יכול לחסוך XXX ש"ח? כשמנסחים את השאלה בצורה כזו, קל מאוד להשיב בשלילה בגלל שלל סיבות, למשל: אני לא חוסכת מספיק כי אני לא מרוויח מספיק. החוכמה היא לנסח את הבעיה במונחים יחסיים. לכן אני מעדיפה להשתמש במונחים פחות "סקסיים" כמו שיעור החיסכון (היחס בין ההכנסה נטו להוצאה), פשוט מכיוון שהמונח הזה מסייע להבין שהבעיה היא לא חד-מימדית. יש יותר מדרך אחת לפתור את ה"חידה" של עולם ה-personal finance - להגדיל הכנסה, להקטין הוצאה, ולהגדיל את התשואה על ההפרש. הפתרון לחידה הוא שיש לפעול בכל אחת משלוש החזיתות האלה, בגיל צעיר ככל האפשר. לעניין הגדלת ההכנסה - לרכוש מקצוע רלוונטי (ולהתרחק ממקצועות לא רלוונטיים). לעניין הקטנת הוצאות - לפתח מיומנויות מחיה כתחליף להון פיננסי+לפתח את הלך הרוח שמאפשר לחיות טוב על מעט מאד כסף. לעניין התשואה על החיסכון - לוודא שהכסף עושה כסף, ולא סתם נרקב בבנק.

נושא החסכון לאורך זמן חשוב מאוד אך הוא מוגבל, הוא תלוי ביציבות תעסוקתית לאורך זמן, בשינוי ביוקר המחייה, בסטטוס המשפחתי, בבן ובת הזוג האם הם שותפים לצורך לחסוך, תלוי בבלתמים הקורים במהלך השנים, בבחירה כיצד להתנהל, במיקום המגורים..........

אני בחרתי בדרך שונה, בשלב מסוים כמשקיע (החל משנת 99) הפסקתי לחסוך, ביצעתי השקעות באמצעות מימון, כאשר השכירות בחודשית המשלמת בין היתר את עלויות המימון היתה סוג של חסכון עבורי, הסוג השני של חסכון היה מימוש נכסים לאחר עליית ערך והפניית ההון להשקעה בשוק אטרקטיבי חדש.

במהלך השנים בניתי פורטפוליו נכסים מניבים גלובלי שהוביל אותי לעצמאות כלכלית. כיום אני ממשיך לפעול ולהגדיל הכנסות פסיביות, ללא הצורך לחסוך או להקטין את עלויות המחיה, אין לי תלות בשכר העבודה (למרות שאני עובד מתוך בחירה).
כפי שניתן לראות ישנה דרך נוספת לייצר ערך והכנסות פסיביות, כאשר בשלב מסוים אין צורך לחסוך יותר. כל אחד צריך לבחור ולפעול בדרך המתאימה לו, איתה הוא מרגיש בנוח.

 

[מרק עוגיות]

למשל, מדי צבא

דוקא חיילים זה החלק בעם שעבורו בעיני הכי מוצדק לבלות בקניונים ובמסעדות. הם מרוויחים לא מעט, יחסית למי שיש לו אפס הוצאות, עובדים מאד קשה או במקום מאד מבאס או שניהם, חלקם לא רואים כמעט את הבית, והסכומים שהם מוציאים בקניונים הם שוליים לחלוטין יחסית למה שיירוויחו אחר כך בזמן די קצר כשילכו לעבוד במלצרות אחרי הצבא.

 

[מרק עוגיות]

להיות עשר שנים עם ילדים קטנים בבית זו בחירה

איפה דיברתי על להיות עם הילדים בבית? רק אמרתי שהם לא טסים לחו"ל. שני ההורים עובדים.

 

[גרהם]

דוקא חיילים זה החלק בעם שעבורו בעיני הכי מוצדק לבלות בקניונים ובמסעדות. הם מרוויחים לא מעט, יחסית למי שיש לו אפס הוצאות, עובדים מאד קשה או במקום מאד מבאס או שניהם, חלקם לא רואים כמעט את הבית, והסכומים שהם מוציאים בקניונים הם שוליים לחלוטין יחסית למה שיירוויחו אחר כך בזמן די קצר כשילכו לעבוד במלצרות אחרי הצבא.

חיילים בקריה מרוויחים מעט מאד יחסית למחירים במסעדות באבן גבירול.
לא הבנתי. את חולקת על כל שבישראל יש תרבות נרחבת של בילוי בקניונים ואכילה בחוץ על ידי מי שבקושי גומר את החודש ובוודאי לא חוסך כלום?

איפה דיברתי על להיות עם הילדים בבית? רק אמרתי שהם לא טסים לחו"ל. שני ההורים עובדים.

הילדים בבית. ההורים בעבודה . הבנתי שמדובר על הורים עובדים.
הכוונה היא שזה מקשה על נסיעות לחו"ל

 

[אנון נימוס]

הפסקתי לחסוך, ביצעתי השקעות באמצעות מימון,

לרוב הכותבים כאן חסכון = השקעה
החסכון לא יושב בעוש או בפקם
ולכן כמו שאני משקיע את 50% מהנטו במגוון אפיקי השקעה גם אתה, רק שאצלך זה תיק נדלן ממונף.

 

[מרק עוגיות]

את חולקת על כל שבישראל יש תרבות נרחבת של בילוי בקניונים ואכילה בחוץ על ידי מי שבקושי גומר את החודש ובוודאי לא חוסך כלום?

אני חולקת על כך ש*כל* מי שבקושי גומר את החודש ולא חוסך, זה בגלל שהוא מבזבז את כספו בקניונים ואכילה בחוץ.

 

[גרהם]

אני חולקת על כך ש*כל* מי שבקושי גומר את החודש ולא חוסך, זה בגלל שהוא מבזבז את כספו בקניונים ואכילה בחוץ.

ברור שיש עוד סיבות. "תרבות נרחבת" זה אף פעם לא "כל".

 

[אנון נימוס]

אני מעדיפה להשתמש במונחים פחות "סקסיים" כמו שיעור החיסכון (היחס בין ההכנסה נטו להוצאה

נכון רק שזה מתאים לבעלי הכנסה גבוהה מהממוצע
אם נקח הוצאה של 4000 שח שהיא לא גבוהה מדי הרי שכדי לחסוך 50% ממנה המשכורת ברוטו צריכה להיות כ 11000 שח
מה שאומר שמי שמרוויח 8000 ברוטו כנראה יוכל לחסוך רק 25% מהנטו

אם כל הכבוד הפחתת הוצאות אינה טריביאלית ככל שרמת ההוצאה נמוכה יותר.
בגלל זה מי שמרוויח נטו 50k יכול לחסוך 60% בקלות ועם מאמץ קל להגיע ל 75%

ומי שמרוויח 6000 ברוטו לא יצליח לחסוך 50% אלא אם כן הוא הוא מוציא 2500 שח לחודש .... אני מניח שאפשר לתאר תרחיש תאורתי כזה, השאלה אם אפשר למצוא אדם שישכים לחיות כך מגיל 30 עד 120 (במדינת ישראל)

הגישה שלך מתאימה לבעלי משכורות גבוהות מהממוצע / עצמאים מצליחים , וזה בולט בפורום.

 

[עש לילה]

@אנון נימוס : http://www.hasolidit.com/דרגות-קושי

 

[אנון נימוס]

@אנון נימוס : http://www.hasolidit.com/דרגות-קושי

מעבר לכך שזה מדד נחמד שלא ברור שהוא משקף מציאות אלא את האמונות של היוצרת

הוא בעצם מחזק את מה שאני מרגיש
"
גבריאל הוא אב חד הורי ל-2 ילדים. כמו גרייס, גם הוא מרוויח 10,000 ש"ח בחודש (120,000 ש"ח בשנה), וחוסך 50% מהונו. מס הכנסה מצפה ממנו להוציא 82% מהכנסתו (משפחה עם 3 נפשות).

כמה קשה לגבריאל לחסוך = (68.7-50)+(50-(100-82))= 13.3- (דרגת קושי: קשה)

מוזלי נשוי ואב לשלושה ומרוויח 20,000 ש"ח בחודש (240,000 ש"ח ברוטו) מתוכם הוא חוסך 30%. מס הכנסה מצפה ממנו להוציא 77% מהכנסתו (משפחה עם 5 נפשות).

כמה קשה למוזלי לחסוך = (88.7-30)+(30-(100-77))= +51.7 (דרגת קושי: קלה).
"

מי שמרוויח מעט לראש יהיה לו קשה מאוד לחסוך (גבריאל)
רווקה אל הורית עם 10000 שח או הייטקיסט עם 20000 שח יהיה להם קל יותר ...

 

[See Sharp]

בפועל, כשרואים מה הולך בקניונים, בנתבג ובבתי הקפה בסתם ימי חול (לא רק בחופש הגדול), אני מניח שרק קוראי הסולידית ועוד קומץ של בעלי שכר גבוה מגיעים לחסכון כזה.

רב קוראי הסולידית חוסכים 12000-16000 בחודש לפי הסקר שהיה פה לא מזמן...

 

[See Sharp]

סליחה על הקישור למובייל)

הקישור לא פועל

 

[AIML]

מס הכנסה מצפה ממנו להוציא 82% מהכנסתו

מזכיר לי טראומת ילדות של אבא שלי מסתבך עם מס הכנסה כי הם סרבו להאמין שהכסף בבנק ניצבר כתוצאה מחיסכון. הזיכרון הוא של אבא מתעצבן שהוא לא יכול להוכיח שאנחנו לא מבזבזים. לזיכרוני הלא אמין הוא בסוף "הגיע לפשרה" כלומר שילם מס כפול.
אין ספק שנורמת החיסכון בבית הורי היתה רחוקה מאד מהממוצע בארץ, אבל לא ביחס לנורמות בפורום הזה.
יש כאן משהו עם ניסיון או זיכרון דומה, שלו או של ההורים?

 

[מקווה_לטוב]

מזכיר לי טראומת ילדות של אבא שלי מסתבך עם מס הכנסה כי הם סרבו להאמין שהכסף בבנק ניצבר כתוצאה מחיסכון. הזיכרון הוא של אבא מתעצבן שהוא לא יכול להוכיח שאנחנו לא מבזבזים. לזיכרוני הלא אמין הוא בסוף "הגיע לפשרה" כלומר שילם מס כפול.
אין ספק שנורמת החיסכון בבית הורי היתה רחוקה מאד מהממוצע בארץ, אבל לא ביחס לנורמות בפורום הזה.
יש כאן משהו עם ניסיון או זיכרון דומה, שלו או של ההורים?

קרוב משפחה שלי עבד כנהג מונית ולפי קילומארג' החליטו שהוא צריך לשלם יותר מס, אך עודף הנסיעות היו נסיעות פרטיות שלא הכניסו לו כסף. נאלץ גם להגיע לפשרה ולשלם מס כפול.