כסוג של תובנת ביניים, בישראל קיים סיכון רגולטורי גבוה יחסית המתייחס להשקעה בכלל הקרנות הפרטיות, שאינן חייבות בתשקיף ומוגבלות על פי חוק,ל-35 נצעים.
קרנות אלו עוסקות לרוב בנדל"ן בארץ ובחו"ל אך גם בהלוואות מזנין ובהשקעות קונצרניות.
היקפי ההשקעה נעים בממוצע ליחידה, בין 100,000 ש"ח ועד 100,000$.
הסיבה לסיכון נובעת קודם כל, מתופעה שכיחה בקרב הקרנות הללו, המעמידות סדרות מקבילות תחת כותרת גג אחת, שלמעשה יוצר מבנה מלאכותי, החוצה את מספר הנצעים המותר. שנית כל, המחוקק יצר אי בהירות המותירה פתח רחב מידיי לפרשנות מנהל הקרן.
חשוב להבין- להבנתי הצנועה, והלא מקצועית, שעוד לפניי שבוחנים השקעה כלשהי לגופה במסגרת קרן פרטית, יש לתת את הדעת לסיכון הרגולטורי, ובפיזור התיק יש להתחשב בו. לצורך העניין יש לשקול פיזור השקעות בקרנות כאלה במדינות שונות, תחת רגולציות שונות.
אף אחד אינו יודע כיצד תסתיים החקירה של קלע אך עצם החשדות שבחלקם הגדול היו רגולטוריים, יצרו רעידת אדמה שפגעו בקרן ובמשקיעיה (פדיונות, פרסומים של הרשות לני"ע היוצרים אי וודאות), ללא קשר כלל לתוצאות החקירה.
יש לציין, קרן קלע הוקמה בשנת 2007, היא לא פעלה כקרן מחתרתית אלא פרסמה את מרכולתה בראש חוצות, בהמשך לאותו עקרון אף קרן פרטית כיום בישראל, לא יכולה להתהדר בותק המקנה לה תעודת יושר. ובמשפט אחד קצרצר, תחום הקרנות הפרטיות, אינו מוסדר דיו ובמובנים רבים פרוץ, ולכן מגלם סיכון בלתי מבוטל שעניינו רגולטורי.