קצת קולטורה לשעת ערביים.

[ביולוג ירושלמי]

בזמן האחרון אני מגלה מעט מעט מאפריים קישון, קצת יותר מחנוך לוין ופה ושם את דן בן אמוץ.
דמויות מעניינות שמשום מה המוח שלי נפתח לקראתם בצורה קמצנית עד היום.
מתחשק לי לעשות פה שרשור מתגלגל עם דברים שמצאו חן בעיניי שאעתיק לכאן. אין לי מושג מדוע מתחשק לי לעשות זאת. אולי כדי לבטא חלק מתוכי שדורש ביטוי במילותיהם של אחרים שמספרים את הסיפור האישי שהוא לא באמת שלי.
מי שאוהב מוזמן לתת בחיבוב. רק ככה אדע שהלקוחות מעוניינים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
07.10.2017

חנוך לוין - "אבל הלב ממאן להינחם"

אֲבָל הַלֵּב מְמָאֵן לְהִנָּחֵם.

הֲלֹא יָדַעְתְּ, בִּתִּי,

שֶׁהַלֵּב הוּא צְפַרְדֵּעַ

וְהוּא מַצְחִיק, וְהוּא מְקַרְקֵר,

וְהוּא יִפְקַע לְרִבְבוֹת בְּנוֹת-חֵן.

אֲבָל הַלֵּב מְמָאֵן לְהִנָּחֵם.

 

[בת העמק]

שיר הבית שלנו:
אנשי בסדר
צוות מלכת האמבטיה
מילים: חנוך לוין
לחן: זוהר לוי



בלילה בלילה, באין רואה
לאור ירח חיוור
יוצאים אנשי בסדר לגן
לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי
בגביעי הפרחים

אנחנו אנשי בסדר
אנשי בסדר
אנשי בסדר גמור
דור הולך ודור בא
ואנו עומדים לעולם

אנחנו אנשי בסדר
אנשי בסדר
אנשי בסדר גמור
אצבע בתחת ושיר בגרון
כי טוב, מסריח וחם
כי טוב, מסריח וחם

בעלות השחר בטרם אור
מופיע מלאך קטן
קופץ חיש חיש מאיש לאיש
מקיש במקל ארוך על כל הביצים
ברכת בוקר טוב

אנחנו אנשי בסדר...

אינני יודע את שם המלאך
ומהו רוחב כנפיו
אבל יודע אני היטב היטב
לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי
בגביעי הפרחים

 

[זאב]

הנה תראני, אדוני בסניו,
עומדת כאן, אני עצמי; ואם
למעני בלבד איני שואפת
לשגות, לגדול ולבקש לי עוד,
הרי למענך אהיה עצמי
כפולה ומכופלת פי עשרים,
ואלף פעמים יפה יותר,
ורבבות מונים עשירה יותר,
ואם ייקל ערכי עוד בעיניך
אשאף להתעלות בסגולותיי,
ביופי ורכוש מכל מידה.

(הסוחר מוונציה, ג, ב, תרגום: אברהם עוז)
ויליאם שייקספיר

"אהבה אמיתית היא זוגיות אשר כמים צוננים לנשימה מרווה את הצמאון, כקרח מציל חיים בתקופת יובש אשר נמצא בכלי חרס ולא בתיבת הזהב"

 

[היום מתה אמא]

נו, שוב היא! ושוב נטפלת, ושוב דיבורים ובירורים – אלוהים, כל-כך הרבה דיבורים על כל-כך קצת חיים! והכל מאומץ, בלי להט, בלי שיכנוע פנימי עמוק, הכל סתם, להגיד שחיינו כדי להגיד שחיינו…

[מתבונן בה בייאוש]

לו היו אומרים לי בגיל ארבע שיום אחד, בעתיד, תחטוף אותי דודה גדולה ומסריחה עם שפמפם ותתעקש להיצמד אלי עד הקבר – אוי, כמה הייתי צוחק! ומילא, דודה, נשיקה על הלחי ונותנת מתנה, שעון או מצלמה; אבל כאן דודה משתוללת, נשיקות רטובות, ממתנות תשכח, להיפך, עוד לוקחת, קורעת ממך את הבגדים, מגלגלת אותך במיטה, מושכת לך בכוח באזורים הטרופיים הכי רגישים, מחרחרת וצווחת כמו גורילה, ומה יוצא לה מהבטן? – עוד דודה גורילה!

[היא מנסה שוב לחבק אותו. הוא מאיים]

אף מלה! לישון, לישון! שום שיחות ושום יֵצר! לישון! לבד! בלי שותפים, בלי ליטופים, נגיעות, שירי ערש, נשימה, בלי שום נוכחות לצידי! ואקום! אוי לך עם הליטוף הכי קטן! שתתרחקי ממני, שמעת?! אני מתרה בך התראה אחרונה! לא אסבול! לא אסבול!

מתוך המחזה כריתת ראש
חנוך לוין

 

[ABCDEFG]

Once down the steps outside, I turned round. Edwarda was standing at
the window watching me; she stood holding the curtains aside with both
hands, to see; and her look was thoughtful. A foolish joy thrilled me; I
hurried away from the house light-footed, with a darkness shading my
eyes; my gun was light as a walking-stick in my hand. If I could win
her, I should become a good man, I thought. I reached the woods and
thought again: If I might win her, I would serve her more untiringly
than any other; and even if she proved unworthy, if she took a fancy to
demand impossibilities, I would yet do all that I could, and be glad
that she was mine... I stopped, fell on my knees, and in humility and
hope licked a few blades of grass by the roadside, and then got up
again.

From Pan, by Knut Hamsun​

 

[קפבלנקה]

אֲבָל הַלֵּב מְמָאֵן לְהִנָּחֵם.

הֲלֹא יָדַעְתְּ, בִּתִּי,

שֶׁהַלֵּב הוּא צְפַרְדֵּעַ

וְהוּא מַצְחִיק, וְהוּא מְקַרְקֵר,

וְהוּא יִפְקַע לְרִבְבוֹת בְּנוֹת-חֵן.

אֲבָל הַלֵּב מְמָאֵן לְהִנָּחֵם.

וואלה, לא מבין מה יפה בטקסט הזה.
הלב הוא צפרדע, מקרקר מצחיק ויפקע לבנות חן. ידעת בתי? למישהו יש עוד גיבוב מילים להוסיף?

 

[קפבלנקה]

מה אחשוב אני, כאשר אצטרך למות? ואם אמנם אמצא עוד במצב של יכולת לחשוב?
האם אומר בלבי כי הרעותי לנצל את חיי, כי אחרתי להתעורר, כי התנמנמתי מיד, כי לא ידעתי לטעום מנדיבותם של החיים?
מה? האם זה כבר המוות? כל כך מהר?! לא יתכן! הן לא הספקתי לעשות דבר רק התכוננתי לפעול.
האם אזכר בדברים עברו, אתעכב במחשבתי על שברי זמן קטנטנים, בהירים, על רשמים ועל מבע פנים יקירים?
היעמדו מעשי הפחותים בפני זכרוני - היעטוף את לבי עצב צורב של חרטה מאוחרת?
האחשוב אודות המצפה לי מבעד לקבר... והאמנם מצפה לי שם דבר?
לא - נדמה שאשתדל לא לחשוב כלל - ובעל כורחי אעסוק בהבלותות, רק למען הסיט את תשומת לבי מן האופל המחריד, המשחיר שם.
איש גוסס ניצב לנגד עיני, הוא קובל כל העת.
הוא קובל על אשר אין מרשים לו לטעום אגוזים קלוים.
ורק שם, בעומק עיניו הכבויות מרטיט ומפרפר דבר מה,
כמו כנף נחלית של צפור פצועה עד מוות.

א.ס. טורגניב.

 

[tchc1]

לאן הלך ילדי
ילדי הטוב לאן
חייל שחור מכה חייל לבן
לא יחזור אבי
אבי לא יחזור
חייל לבן מכה חייל שחור
בכי בחדרים ובגנים שתיקה
המלך משחק עם המלכה

הבית הראשון של שחמט של חנוך לוין.

 

[ביולוג ירושלמי]

(מעולים אתם! איזה כיף לקרוא!)

יעקובי: אה, מי יודע, מי יודע מה כדאי לנו ומה לא כדאי לנו ?

לידנטל: ואם מישהו יודע, אולי הוא טועה ?

וככה עובר הזמן, אביב וקיץ, וסתיו וחורף, פריחות ושלכות. וכל עונה כל כך מתאימה לחיות בה. כאילו הכין לך מישהו ציור רקע נהדר לאושר שלך, ועכשיו רק קום והיה מאושר. אבל אתה עומד מאובן, לא עושה כלום, שקוע בצער שלך, דוחה הכל למחר, ובינתיים הזמן עובר ואתה יודע שאתה מחמיץ. ועם תחושה מרה של בזבוז וחרטה אתה עומד ומסתכל ומסתכל ומסתכל ולא עושה כלום.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
יעקובי ולידינטל, חנוך לוין.
(אכן, מורבידי משהו עד מורבידי מאוד, ועדיין מקפל בתוכו כל כך הרבה מעבר למורבידיות).

 

[ABCDEFG]

There is a pleasure in the pathless woods,
There is a rapture on the lonely shore,
There is society, where none intrudes,
By the deep Sea, and music in its roar:
I love not Man the less, but Nature more,
From these our interviews, in which I steal
From all I may be, or have been before,
To mingle with the Universe, and feel
What I can ne’er express, yet cannot all conceal

Lord Byron .​

 

[123W]

I’ll Open the Window
BY ANNA SWIR
Our embrace lasted too long.
We loved right down to the bone.
I hear the bones grind, I see
our two skeletons.

Now I am waiting
till you leave, till
the clatter of your shoes
is heard no more. Now, silence.

Tonight I am going to sleep alone
on the bedclothes of purity.
Aloneness
is the first hygienic measure.
Aloneness
will enlarge the walls of the room,
I will open the window
and the large, frosty air will enter,
healthy as tragedy.
Human thoughts will enter
and human concerns,
misfortune of others, saintliness of others.
They will converse softly and sternly.

Do not come anymore.
I am an animal
very rarely.​

 

[123W]

https://youtu.be/JW12Ealvj0s

 

[TunaGolem]

If all the seas were one sea,
What a great sea that would be!
If all the trees were one tree,
What a great tree that would be!
If all the axes were one axe,
What a great axe that would be!
If all the men were one man,
What a great man he would be!
And if the great man took the great axe,
And cut down the great tree,
And let it fall into the great sea,
What a great splash-splash that would be!
האם
​

חמדתי

 

[נתן]

מס הכנסה, הם עיקלו לי מגבר
מס ערך מוסף, הם עיקלו לי משדר,
חברת החשמל עיקלו לי מצבר,
מינהל המים סתמו לי באר -
ראיתי שאני מתדרדר למשבר, התחלתי הוזה...
אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

טעות במחשב עלתה לי מיליון,
כספומט בלע לי יתרת חשבון,
מזכירה אלקטרונית דחתה לי ראיון,
שופט אוטומטי שלל לי רשיון
לעורך דין מכני שילשלתי אסימון בחריץ הפה...
אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

"עברנו את פרעה נעבור גם את זה" מאיר אריאל

 

[c881]

וואלה, לא מבין מה יפה בטקסט הזה.
הלב הוא צפרדע, מקרקר מצחיק ויפקע לבנות חן. ידעת בתי? למישהו יש עוד גיבוב מילים להוסיף?

קוף
פרה
שימפנזה
צפרדע.
מה, חשבתי משחקים גן חיות, לא ככה?

 

[אנא-אל]

לא כ"כ הבנתי, אלה שירים שנוגעים בנימי נפשם של המשתמשים?

במידה וכן, הינה שלי:
הדרקון הלא נכון/יהונתן גפן
היה היה פעם דרקון
בארץ של אגדות
דרקון ענק וירוק שריון
מחייך וחושף זר שיניים חדות

היו לו רגליים של אריה
ועור חלק ומבריק, כמו לנחשים,
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.

יושב לבדו על סלע רותח,
מאפו יורק אש וזפת,
ובכל פעם שהוא מנסה לקנח
עוד מטפחת נשרפת.

דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.

ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.

ציידים נחמדים רדפו אחריו,
מלכודות חיכו לו בכל הפינות,
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.

אמרו שבעין שלו יהלום,
ומי שמוציא אותו - עשיר
שודדים חיפשו אותו לילה ויום
לגנוב אוצר מאחד הראשים.

כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון,
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון,
ראש אחד נשאר ער.

שנאו אותו מגדול ועד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם דרקון טוב.

זאת לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים, ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.

והוא מצטער שאש הוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא ואין מה לעשות.

דרקון מחפש אהבה וחולם
הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח
הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם
ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.

אילו ידע לדבר לפחות,
להסביר להם שהוא רק מחפש ידידים
ואין לו עניין לאכול נסיכות
והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.

דרקון חביב, רגיש, בודד
שחיפש חברים להושיט להם כף,
אבל קשה מאד להתידד
עם אחד שנושם עליך אש מהאף

בוקר אחד הם הגיעו אליו,
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו שהוא מת מפצעיו,
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.

עשרים נסיכות מחאו כפיים,
שמש אביב בשמחה זרחה,
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.

השודדים שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.

ואיש שם לא היה עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא נכון...

 

[היום מתה אמא]

רוב בני אדם בשעת הצלחתם, אפילו הם חסרי ניסיון לחלוטין, חוכמתם מתגדשת עד כדי כך שאם יבקש אדם להשיאם עצה, תהא זו מוחזקת להם כפגיעה בכבודם. ואילו בשעת צרתם אין הם יודעים להיכן יפנו, ובתחנונים יבקשו עצה מכל איש; ואין לך עצה סרת טעם, מופרכת וחדלת שחר שלא ינהגו על פיה.

מתוך מאמר תיאולוגי מדיני
ברוך שפינוזה

 

[ETL]

צועק את שחסר לו
מאיר אריאל

אדם צועק את שחסר לו
חסר לו ביטחון צועק ביטחון
חסרה לו הדדיות צועק הדדיות
חסרה לו גאווה צועק גאווה
חסר לו יחד צועק יחד
אדם צועק את שחסר לו
לא חסר לו - לא צועק

אדם מפגין את שחסר לו
חסר לו כח מפגין כח
חסרה לו ריבונות מפגין ריבונות
חסרה לו נחישות מפגין נחישות
חסרה לו נוכחות מפגין נוכחות
אדם מפגין את שחסר לו
לא חסר לו - לא מפגין

אדם גונב את שחסר לו
חסר לו ניצחון גונב ניצחון
חסרה לו דעת גונב דעת
חסר לו כסף גונב כסף
חסר לו לב גונב לב
אדם גונב את שחסר לו
לא חסר לו - לא גונב

אדם רודף את שחסר לו
חסר לו צדק רודף צדק
חסר לו שלום רודף שלום
חסרה לו שררה רודף שררה
חסרה לו אישה רודף נשים
אדם רודף את שחסר לו
לא חסר לו - לא רודף

אדם משלים את שחסר לו
חסר לו להרגיש נבגד משלים נבגדות
חסר לו להרגיש נרדף משלים נרדפות
חסר לו להרגיש מושפל משלים מושפלות
חסר לו להרגיש שכוח משלים נשכחות
אדם משלים את שחסר לו
לא חסר לו - לא משלים בדמיון

לא חסר לו - לא צועק
לא צועק
לא חסר לו - לא צועק
אדם צועק את שחסר לו.

 

[עוד אחד]

When the Tao is lost, there is goodness.
When goodness is lost, there is morality.
When morality is lost, there is ritual.
Ritual is the husk of true faith,
the beginning of chaos.

 

[TunaGolem]

לא כ"כ הבנתי, אלה שירים שנוגעים בנימי נפשם של המשתמשים?

לא!
הביולוג פתח את השרשור מתוך גחמת הפצת תרבות.
אבל השרשור הפך ל

משחקים גן חיות