קושי ללא מסגרת ולהמשיך בחיים, מה לעשות ?

[SolidusMaximus]

מבחינה נפשית אני לא מסוגלת להכנס בגיל שלי למסגרת של תואר נוסף, שוב להתחיל לימודי הנדסה קשים מאוד או כל לימודים אחרים

כל התארים זה חדוו"א את חושבת? מאיפה הגישת הכל או כלום הזאת? יש מספיק תארים אחרים ללמוד. נכון, ההכנסה לא בהכרח באותה רמה.
האמצע עדיף על כלום.

אז אני בעצם יושבת ומנסה להבין מה הפתרון. מוכנה גם לשלם למי שצריך שיפתור את זה, אבל למי לפנות? הלכתי לאבחון תעסוקתי שילמתי 1700 שקלים אבל זה לא עזר לי. כי שוב זה לא פתר את הבעייה של השחיקה והגיל. אני מסתכלת בסילבוסים של לימודים אחרים וקשה לי שוב נפשית להתחיל מחדש. זה לא כמו להתחיל בגיל 23 רעננה וטרייה.

אין שום פתרון, באמת שאין. יש רק עבודה קשה, ניסוי וטעייה, הבנה עצמית מי אתה ואיך אתה מתקדם מכל פוזיציה שבה אתה, הלאה. להלחם בשיניים, לא בקטע של "אוי ואבוי לי".
הפתרון לא בחוץ, הוא בפנים, והוא כלל לא פתרון, הוא פשוט התמודדות יומיומית עם החיים.

אבל אני באמת משותקת, פיזית, לא יודעת מה לעשות הלאה. ומחכה לנס מהשמיים שיציל אותי.

כמו שאמרו, להתחיל בהדרגה, לעשות משהו, באמת לא מאוד חשוב מה. נס לא מגיע למי שלא פותח לו פתח להגיע. הוא לא ידפוק לך בדלת ויחכה שתפתחי.
חלום שיראו אותך בוגרת טכניון? הגיע הזמן להתבגר מאיזה מותג טפשי של "טכניון", החלום שהם יראו אותך מצליחה בחיים, בוגרת תואר או לא, חשוב הרבה יותר.

מהיכרות אישית במשפחה, לא מומלץ. משכורות נמוכות והתמודדות עם 40 חוליגנים בכיתה (וההורים שלהם).
אולי עוד יש איים בודדים של איכות אבל אי אפשר לסמוך על זה.

מהיכרותי הדלה, זה לא ממש נכון כיום, למי שיש דרייב להצליח, יש משכורות יפות. הדרישות באדמה - מקבלים כל אחד, לחלק אין בכלל שום תעודה (שלא נדבר על תואר).
האם זה מקצוע קל? לא ממש.

 

[חתול לילה]

הדרישות באדמה - מקבלים כל אחד, לחלק אין בכלל שום תעודה

זאת בדיוק התוצאה של כל אלה שנמלטו מהמקצוע.

 

[SolidusMaximus]

זאת בדיוק התוצאה של כל אלה שנמלטו מהמקצוע.

גם. המשכורות היו באדמה עד לפני פחות מעשור (של הצעירים, על פני הוותיקים, זה השתנה), זה לא עזר.

 

[InvestingNoob]

מכיר לא מעט שלמדו מדמח ואו לא מצאו עבודה או שפשוט מתחרטים שלמדו את זה, אבל עכשיו די כלואים.

בת כמה את בערך?

תמצאי עבודה שתאפשר לך לחיות בכבוד ולא בענף לא יציב (הוראה, סיעוד וכו').
תגדילי את המעגל החברתי.
תמצאי בן זוג ותחיי את החיים.

הרבה ממשרות הצוואר הלבן לא יציבות כרגע בגלל הai וכרגע לא רואים לזה סוף.
ולא כל הנוצץ זהב.

 

[אולימפיה]

כמה דברים:
הטכניון זה מקום שמתמחה בלשבור לאנשים את הערכה. העצמית והביטחון. סיימתי שם תואר עם ציונים גבוהים ויצאתי מהתואר בהרגשה שאני לא שווה כלום ומי יקח אותי. אני מניחה אחת כמה וכמה זה שובר במצב שלך. זה האופי של המקום זה לא אומר בהכרח משהו עליך.
יש לי לא מעט חברים שהתחילו עבודות סטודנט עם חצי תואר ביד וזה הספיק. תגישי קורות חיים ותראי מה קורה. אינטל קיבלו חברה שלי שבאה עם שלושה קורסים ביד בלבד. גם לא חייבים ללכת על הטכניון אפשר לבדוק אם את יכולה לקחת את נקודות הזכות וללכת לאוניברסיטה אחרת או אפילו מכללה. בנוסף היום שה AI קיים אפשר לבנות פרוייקטים לכיף ולבוא עם תיק עבודות תוצרת עצמית.
אבל כל זה בצד - אני מסכימה עם האמירה שעשעה היא דבר מניע. תתחילי לעשות דברים בשבילך בשביל הכיף. ותראי לאן זה מוביל אותך ומה את אוהבת לעשות. ואז תבדקי איך מתקדמים משם.
מהנסיון שלי בחיים - שאת עושה או לומדת או עוסקת במשהו שיש לך תשוקה אמיתית אליו ההצלחה מגיעה יחד עם זה. קחי את זה כהזדמנות ותשתמשי בזה כתירוץ ללכת לעשות כיף
לסיום, כדי לתת לך השראה אספר לך על חברה אחרת שלי. היא אדם נורא נחמד אבל לא הצליחה להסתדר עם אקדמיה. גם תואר יחסית פשוט באוניברסיטה לא נחשבת במיוחד היה קשה לה כקריעת ים סוף והיא לא ממש סיימה ושנים עבדה במוקדי שירות, והרגישה לא משהו עם המקום שלה בחיים. ואז בגיל 40 היא אמרה לעצמה - מה שאני באמת אוהבת זה אוכל ותרבות ועל זה אני מוציאה את כל הכסף - אז היא התחילה להעביר סיורי אוכל כעצמאית והצליחה מאוד והרוויחה יותר כסף מכל מה שהרוויחה לפני כן, למרות המלחמה והקורונה, היום זה מה שהיא עושה ומצליחה הכל אצלה מלא.
אני יודעת שהכל נראה מחורבן עכשיו. אבל אם תסתכלי על זה כירידה למטרת עליה אולי זה יראה אחרת

 

[Dr Spock]

לדעתי הסבל שלך נובע מכך שניסית ללכת במסלול מסויים ע"מ להשיג את מה שנראה לך כיעד הנכון.
כעת השתבש משהו בדרך ונדמה לך שהמסלול היה היחיד הטוב, והיעד היה היעד היחיד הראוי, והכל תקוע.
במהות נראה שבחרת במסלול/ים שפחות מתאים לך מבחינה נפשית ואולי יכולות, והלחץ לא לעמוד ביעד - משתק.
לכן אני דווקא כן בעד טיפול שיכול לסייע לך להכיר את עצמך, לברר כמה את תפוסה על היעד ומה משתק אותך, ולאט לשחרר את הפלונטר.
CBT אולי לא הכלי הנכון עבורך, בבירור עמוק יותר של מה מתאים ומה תוקע. אולי פסיכותרפיה, אולי בודהיזם ?
ובינתיים אפשר להכריז על תקופת חיפוש רגועה יותר, לעבוד במשהו פשוט עם פחות שיפוטיות עצמית ובלי לנסות להרשים אף אחד , לעשות הרבה ספורט, להכיר אנשים ולהיות עם חברים תומכים, לאהוב את עצמך גם אם זה לא אוטומטי, ולהכיר בחמלה במשבר שלך, ולתת לך להשתחרר בקצב שלך. בהצלחה

 

[Mitlabet196]

אני רשמתי לך בפוסט אחר, הייתי בקורס אחד בטכניון, והמרצה (מדובר בדמות בכירה בטכניון) התייחסה אלי בצורה די משפילה כולל הערות די מעליבות על עבודה שהגשתי לה. אני לא בטוח שהמקצוע שלמדת הוא בעייתי, אלא פשוט שלמדת במקום רעיל (זו לפחות החוויה האישית שלי). אני מאמין שאם היית לומדת בתל אביב או בעברית הייתה לך חוויה טובה יותר. אם היית לומדת במכללה איכותית, גם הייתה לך חוויה טובה יותר.

 

[Ori2024]

צרי לבנות תכנית. לקבוע מטרות לחודש ,ל חצי שנה ל 10 שנים. איפה רוצים להיות בעד פרק זמן מסויים. כהתחלה מציע להתחיל מספר של ג'ים רוהן "עונות החיים "

 

[Hannah3]

מהיכרות אישית במשפחה, לא מומלץ. משכורות נמוכות והתמודדות עם 40 חוליגנים בכיתה (וההורים שלהם).
אולי עוד יש איים בודדים של איכות אבל אי אפשר לסמוך על זה.

מסכימה שהמקצוע לא מתאים לכותבת הת׳רד, בעיקר כי היא כתבה על הקושי הנפשי בהתמודדות עם הנשירה מהטכניון. כנראה שאחוז הנשירה ממקצוע ההוראה אפילו גבוה יותר, ואולי עדיף לחסוך את ההתמודדות הזאת שוב אם אפשר.

אם יש אופציה של עבודה זמנית בהוראה - לתקופה מוגבלת מאוד ובהיקף חלקי - אז אולי. אבל לא הייתי תולה את יהבי בזה.

מסכימה גם עם ההמלצות האחרות בת׳רד של ״לגעת בדשא״ (touch grass כמו שאומרים). חייבים להתנתק קצת מהאינטרנט ולחוות את המציאות, להיות יותר מדי אונליין זה לא בריא לנפש.

נשמח לשמוע כאן ממחברת הפוסט כשהושגה התקדמות. זה בהחלט בר השגה. מי שיכולה להתקבל לטכניון, יכולה להסתדר על קריירה אחרת שתפרנס אותה היטב.

 

[Cat]

אני לא מומחית, אבל מקריאת כמה פוסטים שלך - נראה שהבעיה טמונה בזה שהיית במקום שהוריד לך את הערך העצמי ולא היה שם עוגן מלכתחילה כדי לנטרל את זה.
אני חושבת ששווה להתמקד קודם כל בבניית הערך העצמי מחדש, בלי קשר לתואר או לא תואר. לבסס הצלחות קטנות ולצאת מה"שפל" הזה והתחושת כישלון שנטמעה אצלך.
לא הייתי קופצת עכשיו לתואר אחר בלי להבין אם זה באמת מה שאני רוצה...
יש גם קונפליקט מאוד קשה (ומובן) שהניסיון שלך עם האקדמיה היה רע - אבל עדיין לסיים תואר נחשב בעינייך להצלחה וזה שלא הצלחת לסיים את התואר הספציפי שעשית בגלל סיבות כאלו ואחרות פגע לך משמעותית בערך העצמי, ושהערך העצמי כזה נמוך מאוד קשה לראות בבהירות את התמונה.
אולי דווקא בגלל זה שווה ללכת כרגע על משהו שיותר קל להצליח בו כדי לבסס איזשהי תחושת הצלחה.

תואר זה דבר שוחק, מעייף וקשה בטח ובטח אם הוא במקצוע ריאלי ובוודאי באקדמיה שהיא מקום סופר תחרותי ואכזרי.
במקום להתמקד בכישלון וללכת לכיוון הקיצון ("אעבוד כפקידה בשכר מינימום בתפקיד לא נחשב")תנסי לחשוב אולי על קורס קצר שיתן לך פתח למקצוע שמעניין אותך, או כזה שאת מרגישה שתוכלי להצליח בו או לחילופין על משימות קטנות שיתנו לך תחושת הצלחה.
כשמבולבלים והערך העצמי נמוך נורא קשה לחשוב בבהירות מה לעשות הלאה... צריך קודם כל לפתור את זה בינך לבין עצמך ולהבין מה את רוצה. כרגע את מוצפת בתחושת כישלון שמעיבה על כל תחום בחיים ולא הייתי לוקחת החלטות גדולות כמו לאיזה תואר אחר ללכת במצב כזה לפני שהייתי פותרת את העניין הזה.
ברגע שהערך העצמי יבנה מחדש את תוכלי לחשוב באופן יותר מדויק על איך את רוצה להמשיך.

בהצלחה

 

[SolidusMaximus]

מי אמר ש"הטכניון" זה איזה תן תקן לחוכמה?
יש אנשים עילגים לגמרי, שעושים ערימות, ערימות של כסף, כי יש להם חוש עסקי או חוש מסחרי מסויים.
אותי, כאדם משכיל יחסית, זה די מרגיז - כמו שחקן שלומד משחק 10 שנים, ואז בא איזה משפיען וגונב לו את התפקיד. "הלו, לא ככה עושים את זה! תעבוד קשה!"

אבל מי אמר בכלל שככה זה עובד? אני? החברה? מי אנחנו? עובדה שבכלל לא תמיד.
זה נכון שמקצועות ריאליים דורשים יכולת מוחית מסויימת, שיש רק לחכמים ביותר באוכלוסיה, או לחכמים-מעל-הממוצע שממש מתאמצים. ונכון שהטכניון מנפה את הטובים מביניהם.
אוקיי, ו? האם חוכמה, שלא נדבר על חוכמה ריאלית, שלא נדבר על חוכמה מתמטית, זה מדד כלשהו להצלחה? מה זה מלבד תו תקן אגואיסטי לשים על החזה, אם זה כלי לא מנוצל?

 

[האגיפטולוגית]

"החכמים ביותר באוכלוסיה" זו הגדרה משונה. מכירה מהנדסים מוכשרים שלא מסוגלים לחבר משפט למשפט.

 

[הסולידית]

חסימה גלובלית ברמת ה-IP. פתיחת מספר רב של משתמשים עם שרשורי הטרלה דומים. get a life