עבודה חלקית בהייטק

[רובי1]

@האחד
לומר "מבטיח לך" זה לא מספיק. צריך גם לנמק.
פרט למה אתה לא הצלחת לפרוש, לא התחברת לחיים של חיסכון? ההשקעה לא השיאה תשואה? חישוב ההוצאות לעתיד התברר כלא ראלי?
מדוע השתעממת במשך השנה שלא עבדת, האם לא היו לך תוכניות אחרות, דברים שרצית לממש?

באופן כללי, פרישה לא יכולה להיות מטרה בפני עצמה. היא אמצעי ליצירת זמן פנוי. מי שלא צריך זמן פנוי, אין לו רצון ללמוד משהו חדש, להרחיב אופקים בתחום כלשהו, להרים איזשהו פרויקט - בשביל מה לו לפרוש?

 

[האחד]

תגדיר חיי חיסכון. לדם אחד ללכת רק 4 פעמים בשבוע במקום 5 למסעדה זה חיסכון, ולשני לקנות מוצר קצת יותר יקר בסופר זה ביזבוז.
סך הכל אנחנו חיים חיי חיסכון, אבל כנראה שיחסית לרוח הפורום אנחנו בזבזנים. בעבר היינו חסכנים יותר, ומצד שני עם 4 ילדים קשה להיות חסכן מדי, כי אם זה רק אני אז אין לי בעיה להתכלב (חוץ ממזגן, זה פריט חובה), אבל אני לא מצפה לזה לא מאשתי ולא מהילדים. אם אני אכנס להוצאות אז יכתבו לי שאני בזבזן נוראי, אבל אני גם רוצה לחעות וברמת ההכנסה שלנו כיום אנחנו יכולים לשלב.
התשואות לא היו כצפוי, ושוב, החיים אכלו מהקרן גם עם כל מיני הוצאות, חלקן צפויות יותר וחלקן פחות.
למה השתעממתי. כי כשאתה חי על תקציב קשיח קשה לך לבזבז, ואתה גם מנסה תמיד לנצח את התקציב כדי כאילו לחסוך להוצאות לא צפויות, ויוצא שאתה לא ממש עושה הרבה עם כל הזמן הזה. זה לא שאתה מטייל בעולם בזמן הפנוי הזה. פרוייקטים? כמו מה? אם זה לא מכניס כסף זה לא מעניין. ללמוד משהו חדש? למה?
אגב. הנכסים שלנו כיום מאפשרים תאורטית לפרוש לפי כללי האתר, אבל האם הייתי מרגיש שקט לפרוש, ממש ממש לא.

 

[רובי1]

פרוייקטים? כמו מה? אם זה לא מכניס כסף זה לא מעניין. ללמוד משהו חדש? למה?
אגב. הנכסים שלנו כיום מאפשרים תאורטית לפרוש לפי כללי האתר,

נשמע שדווקא הצלחת להגיע לעצמאות כלכלית, רק שאין לך עניין בה. זה בסדר גמור - כמובן - רק לא ברור לי למה למעלה אמרת שזה בלתי אפשרי.

 

[Limit]

@האחד
האמת שמסכים עם הרבה מהדברים, אבל נראה לי שפרישה חלקית היא בדיוק ״הפתרון המושלם״. יש לך את הבסיס כדי לפרוש באופן מלא, ועוד חצי משכורת עבור חיים ברווחה. במצב כזה לא צריך להחנק ואפשר להתקיים רק מדיוודנדים ומחצי המשכורת.

פרוייקטים? כמו מה? אם זה לא מכניס כסף זה לא מעניין. ללמוד משהו חדש? למה?

למה מה שלא מכניס כסף לא מעניין? התנדבויות יכולות להיות מאוד מספקות.
גם ללמוד משהו מעניין מספרים/קורסים/תואר יכול להיות חוויה ממש כיפית ומעשירה.

 

[האחד]

ברור שיש לי עניין בלא לעבוד, אבל אני גרידי, אני רוצה חיים יותר טובים, אני רוצה להנות בפרישה שלי ולא לשבת בבית ולפחד להדליק מזגן כדי לא לחרוג מהתקציב. אני רוצה אוטו יותר מהיר ובית יותר גדול, ואני רוצה לעזור לילדים שלי כשיתחילו את החיים, ואני רוצה לטייל בעולם ואני רוצה לשלם לילדים שלי על הלימודים, ונחמד לי שפעם בשבוע יש מנקה שבאה אלינו הביתה ולא אני צריך לשבור את הגב, ואני רוצה הרבה דברים שהמכנה המשותף לכולם הוא שהם עולים כסף.
מעבר לכך אני מאד אוהב את כל חישובי ההסתברות שאנשים עושים כאן, סבירות של 90% שהכסף יחזיק 30 שנה... אתם רציניים? אם אתם ב10% אז אכלתם אותה וקברתם את עצמכם חיים. כמו שאמרתי, מאד קל לשבת בקיוביק עם משכורת נחמדה ולשחק במספרים באקסל.
אם חשבתם שהייטק זה כלוב זהב, אז עסק מצליח זה כלוב פלטינה. יש לנו עסק מצליח ואישתי מרוויחה בו יותר מכפול ממה שאני מרוויח בעבודת ההייטק שלי (שהתמזל מזלי ואני עובד בעשירית משרה אבל עם משכורת מלאה, ואני תמיד אומר לילדים שלי שזכיתי בפיס עם המשרה ושלאמיחשבו שככה נראית עבודה), אבל עם כל זה שיש לנו 15 עובדים, זה כאב ראש גדול וזה דאגות תמידיות והתקלות ותקלות, אבל אי אפשר לוותר על זה כי זאת גם הכנסה מאד מכובדת, אז יש לנו יחסי אהבה שנאה איתו.
חוץ מזה שאני גרידי אני גם לא חולק את האמונה של רבים בפורום שכנפי התשואה יקחו אותי מעלה מעלה. עברתי את משבר 2001 ואת משברון 2008 וראיתי באיזו קלות ומהירות כסף נמחק, ואנשים שחגגו רווחי ענק יום אחד נשארים עם פירורים שבוע אחרי, ובטח שלא הייתי מהמר עם חיי המשפחה שלי בבורסה.

 

[מתכנת]

אני גרידי, אני רוצה חיים יותר טובים

אז באיזה ביטחון אתה מבטיח לאנשים שאינם גרידיים שהם לא יעמדו ביעדים שלהם?
עם רשימת ה"אני רוצה" שציינת, די ברור למה האקסלים לא עלו עם המציאות בקנה אחד, לו היית מציב בסימולציה מספרים קצת יותר ריאליים בהתאם לרמת החיים היית אמור לדעת מראש שפרישה תוך 10 שנים בלתי אפשרית.

 

[האחד]

הרצונות והגרידיות גדלו עם השנים ועם ההכנסות. יש דברים שנשארו עד היום כמו בגדים למשל, לא אני ולא אישתי לא קונים בגדים אם לא באמת צריכים וגם אז קונים בוולמארט או קוסטקו בגדים נטולי מותגים. נעליים מצד שני נקנה טובות כי אנחנו הרבה על הרגליים, אבל אני אשתדל לקנות כאלה שבמבצע, המראה פחות חשוב.
מצד שני גם היא וגם אני קנינו לעצמנו מכוניות שמאד קרובות למכוניות החלומות שלנו וגם כאן היינו "סולידיים" ולא השתוללנו עד הסוף.
אם פעם לא חלמנו על מנקה, ואחר כך בהתלבטויות הבאנו פעם בשבועיים, עכשיו יש לנו כל שבוע. אנחנו עובדים מספיק קשה כדי להוריד מאיתנו גם את זה, אין מה לעשות, זמן זה כסף. אני לא רואה שום יתרון בלהפסיק לעבוד כדי להחליף את זה בעבודה קשה יותר בבית. אם בזמן שאני עובד בעסק אני מרוויח פי 10 ממה שאני משלם למנקה, אז היא שווה את זה.
מבטיח לך שהתשואה הרבה יותר גדולה כשאתה משקיע אנרגיה בלהרוויח כסף מאשר בלחסוך

 

[השמח בחלקו]

@Limit , אני חושב שאתה מנסה להשיג מטרה חשובה - לשלוט בעומס העבודה שלך, אבל השיטה לא בהכרח הכי מוצלחת - עבודה כיועץ שמעורב חלקית. יש דרך טובה יותר.

אבל תחילה אני רוצה לענות לקודמים בשרשור.

מה נסגר איתך? מה אתה סתום?
1. מי מתכנת ב c++ ¿¡ ועוד למחקר? ועוד בתחום כמו ml ?!

[את הדיון לגבי הרלוונטית של C++ העברתי לכאן - מתכנת]

כל משרות היעוץ שנתקלתי בהם הן של פרופסורים בולטים בתחומם.
אולי @השמח בחלקו יודע על דברים אחרים

תודה @AIML . היום, מי שסיים דוקטורט חזק במדעי המחשב. או אפילו בשנה האחרונה ללימודיו, במיוחד בתחומים שנוגעים ב- DataScience , MachineLearning (לאו דווקא deep), או אופטימיזציה, מבוקש מאוד על ידי סטארטפים רבים, שמחפשים ייעוץ. אני נתקל בהמון כאלו.

אז הנה שני חלקיקי הביטקוין שלי. כשהייתי דוקטורנט חשבתי שלתת יעוץ מדעי זה שוס. היום אני מבין שעדיף לייצר לעצמך מוניטין של מומחה בתוך החברה או מחוץ לה. ישראל היא מקום קטן יחסית,שבו "כולם מכירים את כולם". עם מוניטין טוב, ירצו אותך, גם אם לא תעשה עבודה טכנית אינטנסיבית, אלא תתן הנחיה ממעוף הציפור וגושפנקה מדעית (מי לעזאזל המציא את המילה הזאת? ).

ההמלצה שלי: תמצא תחום שבו אתה יכול להיות מצויין. לא צריך להיות מספר 1 בארץ, אפשר גם בטופ 50. ממה שאני מכיר חברות גדולות, אחרי עשר שנים בחברה, הן יעדיפו בהרבה להשאיר אותך ב- 80% או 60% מאשר לאבד אותך לגמרי. בדומה, יש משרות בכירות שאפשר לעבוד בהן *מאוד* רגוע, במיוחד במשרות מחקר.

 

[Mamaof]

סבירות של 90% שהכסף יחזיק 30 שנה... אתם רציניים? אם אתם ב10% אז אכלתם אותה וקברתם את עצמכם חיים.

אכן נשמע לי כמו הסתברות בעייתית מאוד.. 1/10 זה לא סבירות קטנה.
האם בכלל יודעים מה ההתפלגות של ה10% שלא הצליחו?
האם ב5% מהמקרים הכסף החזיק ל5 שנים בלבד? לא נשמע הגיוני אבל ממתי ההגיון מעניין, צריך לראות מה קרה בפועל בעבר.

 

[גרהם]

אכן נשמע לי כמו הסתברות בעייתית מאוד.. 1/10 זה לא סבירות קטנה.
האם בכלל יודעים מה ההתפלגות של ה10% שלא הצליחו?
האם ב5% מהמקרים הכסף החזיק ל5 שנים בלבד? לא נשמע הגיוני אבל ממתי ההגיון מעניין, צריך לראות מה קרה בפועל בעבר.

המחשבונים והאתרים הפיננסים לא מספיק טובים כדי לבחון את השאלה החשובה הזו.
הבעיה המרכזית היא שאין בהם אפשרות לערוך התאמות בתיק ככל שטווח ההשקעה מתקצר. נראה לי ברור מאליו שהקצאה של אדם בן 60 צריכה להיות שונה מזו של אדם בן 80, אבל האתרים עורכים בדיקה על תיק עם הקצאה קבועה ובעצם בוחנים באותה בדיקה עצמה את הסיכויים של בן 60 עם סיבולת סיכון רגילה ושל בן 80 עם תאוות סיכון אדירה ולא מוצדקת.

 

[123W]

תמצא תחום שבו אתה יכול להיות מצויין. לא צריך להיות מספר 1 בארץ, אפשר גם בטופ 50. ממה שאני מכיר חברות גדולות, אחרי עשר שנים בחברה, הן יעדיפו בהרבה להשאיר אותך ב- 80% או 60% מאשר לאבד אותך לגמרי. בדומה, יש משרות בכירות שאפשר לעבוד בהן *מאוד* רגוע, במיוחד במשרות מחקר.

1. אני רוצה לחזק, אני מכיר את זה ממקור ראשון במקום העבודה שלי, שמעסיק לא מעט חוקרים דיי לפי התנאים שלהם.

2. זה משהו שצריך להיזהר ממנו, קשה להישאר ב"טופ" בתחום המקצועי שלך ולעבוד "מאוד ברגוע". החוקרים שמסתלבטים אצלנו, משקיעים דיי הרבה באקדמיה. בסופו של דבר צריך להצדיק את הסטטוס הזה.

 

[Delver]

עבודת ההייטק שלי (שהתמזל מזלי ואני עובד בעשירית משרה אבל עם משכורת מלאה, ואני תמיד אומר לילדים שלי שזכיתי בפיס עם המשרה ושלאמיחשבו שככה נראית עבודה)

מסקרן מאוד, תוכל להרחיב? מדובר בתפקיד טכני או ייעוץ / משהו בסגנון? לא חייב לענות

 

[האחד]

זאת החברה שבה עבדתי בארץ והתפטרתי לפני המעבר לקנדה. הספקתי עוד לעבוד בקנדה שנתיים באיזה חברת סטארטפ כושלת במשך שנתיים עד שהיא דעכה לגמרי, ואז למען האמת כבר לא תכננתי לחפש יותר עבודה כי אישתי פתחה את העסק ועזרתי לה, אבל הם חיפשו להחליף מישהו שתומך טכנית (FAE) בלקוחות של החברה כאן בקנדה, ונזכרו שאני גר בקנדה אז פנו אלי דרך חברים שלי שעובדים עדיין בחברה. השכר לא בקצה הגבוה של הסקאלה, אבל מצד שני זאת עבודה מהבית ש99% ממנה זה לקבל כמה אימיילים ביום ולענות לכמה מהםת מה שמאפשר לי לעבוד בעסק, ככה שכשכתבתי עשירית משרה זה היה הגזמה כלפי מעלה.
אני מודע לזה שמשרה הזאת היא מבוי סתום מבחינה מקצועית, ואני מודע לזה שאם כל הטוב הזה נגמר אז בעצם הסיכוי שלי למצוא עבודה קטן, אבל מלכתחילה לא תיכננתי לעבוד במקצוע יותר, ככה שהמשרה הזאת זה בונוס, והבונוס נמשך כבר 3 שנים, וכולי תקווה שיימשך הלאה, אם לא מפרישים אותי, ממש אין סיכוי שהייתי יוצא לפרישה מוקדמת מזה.

 

[אנון נימוס]

הסתברות לכישלון של 1/10 קרובה מידי לטעמי לסיכויי הזכיה ברולטה רוסית ...

 

[האחד]

זה לא משנה אם זה 10% (סתם כתבתי את זה קודם כדוגמא), או אחוז אחד.
אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה של הסטטיסטיקה. אם יש אחוז, קטן ככל שיהיה, שמשמעותו שנהרסו למשפחה החיים, אז לפחות אני, אין סיכוי שאני אקח את הסיכון הזה, ובטח כשבסופו של דבר מדובר במעין גחמה אגואיסטית של לא בא לי לעבוד אז אני אקח הימור על עתיד המשפחה שלי, כי לדעתי יש סיכוי טוב שזה יצליח.

 

[AIML]

יש משרות בכירות שאפשר לעבוד בהן *מאוד* רגוע, במיוחד במשרות מחקר.

תקן אותי אם אני טועה, אבל רגוע מתיחס רק לשעות העבודה. יש הרבה מאד לחץ מזה שכל החברה תלויה בשפן שתשלוף מהכובע.

 

[roneng]

. אם יש אחוז, קטן ככל שיהיה, שמשמעותו שנהרסו למשפחה החיים, אז לפחות אני, אין סיכוי שאני אקח את הסיכון הזה,

אם אתה מתייחס ברצינות לכל סיכון, קטן ככל שיהיה, אז למה אתה בכלל יוצא מהמיטה בבוקר?
אתה נוסע באוטו לעבודה? אתה יודע מה הסיכוי שתעבור בדרך תאונת דרכים קטלנית?
ואם אתה הולך ברגל, אתה יודע מה הסיכוי שידרוס אותך אוטו בדרך? מה הסיכוי שיפול עליך אסטרואיד? שסתם תחליק באמבטיה?

אי אפשר לתת לפחד לשתק אותנו. יש נקודה שבה הסיכון קטן מספיק כדי להזניח אותו, אחרת לא היינו מסוגלים לעשות כלום.
אז נכון שסיכון של 10% זה לא סיכון שהייתי רוצה לקחת, אבל סיכון של 0.001% נראה לי סביר

 

[גרהם]

אז נכון שסיכון של 10% זה לא סיכון שהייתי רוצה לקחת, אבל סיכון של 0.001% נראה לי סביר

וחשוב גם לשאול מה הסיכון ולא רק מה גודלו.
אני מוכן לסיכון לא אפסי אם המשמעות היא שבגיל 80 לא אטוס יותר לחו"ל, למשל.
לא כל ירידה בגודל התיק משמעותה החרבת החיים.

 

[Limit]

זה לא משנה אם זה 10% (סתם כתבתי את זה קודם כדוגמא), או אחוז אחד.
אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה של הסטטיסטיקה. אם יש אחוז, קטן ככל שיהיה, שמשמעותו שנהרסו למשפחה החיים, אז לפחות אני, אין סיכוי שאני אקח את הסיכון הזה, ובטח כשבסופו של דבר מדובר במעין גחמה אגואיסטית של לא בא לי לעבוד אז אני אקח הימור על עתיד המשפחה שלי, כי לדעתי יש סיכוי טוב שזה יצליח.

וגם חשוב לשאול מה הסיכון האלטרנטיבי. עבודה בסטרס יכולה להיות מאוד מסוכנת לבריאות. וכן, גם למשפחה. האם אתה מוכן לקחת את הסיכון הזה?

מחקרים מראים שלחץ הוא מועיל אם הלחץ בשליטתך אבל מאוד מזיק אם לא. עצם היכולת לפרוש הופכת את העבודה למשהו שהוא בשליטתך, ולכן גם אם לא תפרוש עדיין הקטנת את הסיכון לעצמך ולמשפחתך.

ממה שכתבת, נראה שכבר הגעת למצב של יכולת לפרוש. אתה עדיין עובד (ב 10% משרה, כן?), אבל רק בתור העדפה אישית (יותר נוח לענות לכמה אימיילים מאשר לשטוף את הרצפה לבד). ברגע שהתועלת מהעבודה תהיה קטנה מהרווח, אין לך שום בעיה לפרוש.
אם כבר משהו, זה דומה למצב של הסולידית שעדיין ״עובדת״ בבלוג אבל לא תלויה בו.

 

[האחד]

הבלוג של הסולידית דועך, הוא כרגע על טייס אוטומטי ועושה רושם שגם בעלת הבית איבדה בו עניין.
אני עובד עשירית משרה בעבודה שלי אבל 100% בעסק שלנו, ובנוסף אני עושה לו הנהלת חשבונות שהיינו משלמים בעבר 500$ לחודש למנהלת חשבונות, כך שאני בעצם עובד ביותר ממשרה מלאה, משהו כמו משרה וחצי.
למי שכתב לגבי סיכונים ולמה אני יוצא מהמיטה. יש הבדל בין סיכונים שהם חלק אינטגרלי מהחיים, לסיכונים שאנחנו לוקחים על עצמנו מרצון, מתוך גחמה של אגואיזם. רונן, כתבת איפשהו שאתה רווק אז קשה לי להסביר לך, אבל ברגע שיש ילדים אתה תעשה עבורם הכל, ובטח לא תיקח סיכונים מיותרים למען עצמך