אמנם סקר ישן אבל רווק במרכז תא = 270 שח בחודש. באתי מתקציב של 1200 שח לחודש אבל לא מסוגל לחזור אחורה..
סלט זה בחינם: סלק וצנונית צומחים אפילו באוויר, אז אדנית קטנה במינימום תחזוקה מספקת עלי בייבי (גזר וכרוב תמיד 2-3 שח לקילו). לחם עולה פי 4 מהקמח - מיותר - מכין בבית מועשר בתפיחה מהירה כלום כסף (5 דק הכנה 25 אפיה). תפוא בגריל עם שמנת, פיצות, קינוחים, פאי פירות, עוגת שוקולד מהירה.. כל דבר בשקלים בודדים. הדבר היחיד שחתכתי זה פאבים: הולנדית מעולה זה 7 שח לחצי ליטר, לשלם פי כמה לגולדסטאר? כל השאר לא בעיה. אספרסו זה כלום כסף, גם קפה ומאפה, וגם שטויות כמו פלאפל גלידה וכו. לפעמים איזה עסקית ב-35 שח, לעתים ב-70 שח, בגדול נמנע כי חברים יעירו על המחיר או האיכות - וכרוכש צנוע נטול ציפיות 'לבזבז ולהתלונן' זה לא פינוק, סתם נורמה מקולקלת.
שני דברים "סולידיים" שניסיתי וזה רע: 1) כרווק עצלן אין שעות מול סירים, אין חלוקת מנות למקפיא: עדשים אדומים 7 דק במיקרו להקפיץ עם בצל ביי. 2) לא רודף אחרי מבצעים, סוחב שקים, מנהל מלאי, מעיין בתגיות מחיר, או עושה חישובים - זה לא הורס את הפואנטה? עדיף ספקים קבועים זולים קרובים.
הקניה המיידית רק לפי החשק וללא תכתיבי מבצע וצורך זה ה-חופש בהתגלמותו: מושיט יד לוקח מה בא לך כמו מלך. שום חופש מעבודה לא ממכר ככה, זה ככ מפניק שלבדוק מחיר נתפס כנחות, המוח נמנע מזה - גם עם צ'ק פתוח חוזר עם אותו סל קניות..
ילדים מקפיצים עלות מזון לנפש כי שני ההורים עובדים וגמורים ולילדים יש קפריזות - תמיד מתפלק. רק במשפחות 'אמא על סירים' כמו מרוקאים (לא צעירים) יש מפעל מזון תעשייתי - הרים של אוכל משובח בעלות אפסית; גם אצל חרדים