כי?
כי?
לא יודע אם טובה... אולי מוסרית יותר?
אולי החברה הדמוקרטית שלוקחת את רוב השכר שלי, מבזבזת אותו על שטויות, מגבילה את החופש שלי כאילו הייתי פעוט לוקה בשכלו, וכופה עלי תפיסות מוסריות שאני מתנגד להן, זאת חלופה פחות טובה?
בוא נתחיל במובן הפרקטי: בוא נדמיין שמחר מדינת ישראל מודיעה: "אנחנו מפסיקים לאכוף חוזה חברתי אחיד על כולם. צרו בניכם התארגנויות חדשות, ותצרפו להתארגנות המוצלחת ביותר. בהצלחה!"
קודם כל, מרגע זה כל אזרח הוא אינבידואל בפני עצמו ב-100%, עם גישה למשאבים שלו בלבד.
מה לדעתך יקרה לכל האינבדיאולים המוחלשים בחברה? אני אגיד לך, אף אחד לא ירצה אותם, ואף אחד לא יהיה מחוייב לתרום להם.
למרבית האנשים זאת לא בעיה, כי הם לא נמנים בקרב פרטים אלה-אבל מי שחלק מהם, די נדפק.
אולי בעינייך זה מוסרי, כי הרוב לא מחוייב לדאוג למיעוט בכלל, אבל בעיניי יש גבול כלשהו.
על המדינה לדעתי, לדאוג לנקודת מוצא סבירה לכל אזרח, בעזרת רשתות הביטחון שלה. העניין הוא כמה גדולות הרשתות האלה אמורות להיות. לדעתי לא יותר מדי.
טוב בוא נמשיך בדוגמה הדימיונית שלנו:
אזרחי ישראל יוצרים ארגונים חברתיים חדשים-בתל אביב ובגוש דן, מוקם שלטון אוטונומי, כך גם בירושלים, 100 שערים ובני ברק וכו' וכו' וכו'.
הבעיה הראשונה: לכל אחד מהארגונים האלה יש פחות משאבים ממדינת ישראל המקורית, כי לא כל האזרחים כפופים לו.
במצב שכזה, מיזמים שהם מבחינת עלות שולית למדינה גדולה, הם יקרים בעבור ארגונים קטנים.
למשל, אם ארה"ב תעבור ל"אנרכיה מוסדרת"-אני בספק אם נאס"א תמשיך להתקיים. אולי בעינייך זה בסדר, והשוק הפרטי יעשה את שלו, אבל עובדתית כשכוחה של הממשלה מכוון למטרה מסוימת ביעילות, יש הישגים.
המדינות הדמוקרטיות המודרניות (היעילות, בעולם הראשון) הגיעו להרבה הישגים לא מובטלים-בורות אפסית, אנאלפבטיות אפסית, תוחלת חיים ארוכה ועוד-והכי חשוב-"מגרש משחקים" טוב, שמאפשר לשוק הפרטי להתפתח.
בעולם של ארגונים חברתיים אזוריים, בלילת כביש בין עירוני יכולה להיות משימה בלתי אפשרית.
נקודה נוספת שארצה להתייחס אליה הוא הצורך הפסיכולוגי האנושי להרגיש חלק "ממשהו גדול". מדינת הלאום הדמוקרטית המודרנית מספקת את זה, ומאפשרת לפרטים לחיות בסולדריות ובשקט יחסי (בלי שירצחו אחד את השני, אלא שאפילו יסכימו לשלם כסף אחד לשני)-עבור מסה עצומה של פרטים.
ארגונים חברתיים שיוצרו במסגרת ה"אנרכיה המוסדרת" יאפשרו זאת ככל הנראה, לקבוצה קטנה הרבה יותר. יותר קבוצות קטנות עלול להוביל ליותר מלחמות.
אגב-עוד נקודה שחשבתי עליה-זה עלול להפוך את הסחר לכמעט בלתי אפשרי. אם יש כמה ארגונים חברתיים, כל אחד מהם יכול ליצור מטבע משלו, ואז לא חייבים לכבד אותו. עבור ארגונים גדולים מספיק בטח לא תהיה בעיה (פשוט תיווצר "מדינה" חדשה), אבל בפועל זה מוציא את כל התכלית מהרעיון.
אם אתה חייב להיות גדול כדי שיכבדו את המטבע שלך-אתה חייב להפוך לארגון דמוי מדינה.
עוד אופציה היא היווצרות מטבעות בין לאומיים על בסיס סחורות כמו זהב, אבל אז ארגונים חברתיים שנפלה בחיקם טריטוריה עם זהב, ירוויחו יותר, יוכלו לכרות יותר זהב ולהציף את השוק בזהב, בהתאם להמצאותו בטבע ובהתאם לדרישות השוק.
סיכום:
לדעתי, המדינה הדמוקרטית המודרנית, על כל מגבלותיה ושלל חסרונותיה, היא צורת הארגון הטובה ביותר שקיימת עד היום משום ש:
1. כפייה היא אומנם כלי עוצמתי ולא בהכרח מוסרי, אבל הוא יעיל מאוד בשמירה על הסדר החברתי
2. משאביה הנדיבים של המדינה הדמוקרטית מאפשרים לה להשיג בקלות יחסית, בשל יתרון גודלה, מטרות יקרות
3. באספקט הפסיכולוגי, היא מספקת את הרגש האנושי של "אנחנו חלק ממשהו גדול"-שהוא הלאום
4. היא פשוט מונעת מבני אדם לחיות בצורה של אדם לאדם זאב, ושומרת על סטטוס קוו סביר שנתון לשינוי דמוקרטי, בו יש מרחב תמרון לכל הקבוצות
אם יש בעיה בחוזה החברתי של המדינה הדמוקרטית, אפשר לשנות אותו במסגרת הדמוקרטיה
אני לא מאמין שצורת ארגון שהייתה טובה בשיאה לחברה אנושית של "ציידים לקטים" תהיה טובה עבור העידן המודרני שרוי הבירוקטיות והתמחויות הצרות של כל פרט, משום שבסיסה יש בה פחות סדר וארגון
