אם כלי תקשורת מפרסם כתבות תומכות מיוזמתו, כי הוא תומך במשהו וזה מה שהוא מוצא לנכון לפרסם, אז אין בעיה אתית. גם כאן יש כוחות שוק - אם העיתון מגזים הוא יתפס כחד צדדי, מזוהה עם עמדה פוליטית מסוימת ומגמתי, ויאבד קוראים.
אם כלי התקשורת מפרסם או לא מפרסם כתוצאה מדרישה או בקשה מפורשת של איש הציבור, אז איש הציבור "חייב טובה" וזה כבר בעיה.
ומה קורה כאשר פוליטיקאי מדליף מידע סודי מדיוני ועדת חוץ ובטחון או ממשלה לעיתון (עבירה על החוק?), ופתאום מופיע סיקור חיובי על אותו הפוליטיקאי באותו עיתון? הרי זה קורה
בפועל באופן תדיר, אתה טוען שאין קשר בין הדברים?
בוא נשווה את זה לנתניהו בתיק 2000 שניסה לתחמן את מוזס
ולא ביצע את מה שדובר עליו, וכפי הנראה גם לא התכוון לבצע (לפי מה שקראתי כתב החשדות בתיק 2000 מקבל את ההנחה הזו שלא התכוון לבצע). איפה העבירה יותר רצינית?
איפה הצדק פה?
שואל בכנות, אם היועמש יחליט על כתב אישום בעבירות חמורות, אתה חושב שהוא פשוט ילך הביתה להתרכז בהגנה או ינסה כל טריק פוליטי כדי להיאחז בקרנות המזבח?
אין לי טענות נגד נתניהו שיעשה כל טריק פוליטי להאחז בקרנות המזבח, מהסיבה הפשוטה שזו התחושה שלי לגבי הנסיון להפיל את נתניהו דרך תיקי 2000\4000 , זה טריק פוליטי שנועד להפיל את נתניהו.
אין לי אמון בפרקליטות בנושא הזה. ע"ע ליאורה גלט-ברקוביץ, טליה ששון (מנכ"ל הקרן החדשה לישראל שבאה מהפרקליטות), והאמירה של אירית איינהורן שהבאתי פה בעבר.
לענ"ד יש פה שילוב של טהרנות קיצונית בנושאי שחיתות, שכרון כח של חוקרים שיכולים להפיל ראש ממשלה, ותיעוב לנתניהו בפרקליטות ובתקשורת, שגורם לכך שתיק שנמצא בתחום האפור, אך לא מעבר לקו (בגלל שהדברים לא בוצעו בפועל ושוחד תקשורתי הוא דבר תקדימי) נדחף מעבר לקו אל תביעה, בצורה כזו שמנדלבליט לא יכל לעשות כלום כי הפרקליטות והמשטרה ליכדו שורות נגדו.
אמרתי בעבר שלדעתי תיק 1000 הוא הכי בעייתי לנתניהו (מבחינה ציבורית לפחות) ואם היו מתרכזים בו לא הייתי מתווכח.
לצערי, זה לא יגמר פה.