אתה מזכיר לי את התפיסה המקובלת בקיבוץ. דו"ח מאזן של הקיבוץ חילק את העבודה ליצרנית ושירותים. ביצרנית נכללו החקלאות, המפעלים ועובדי החוץ. בשירותים נכללו העבודה בבתי ילדים, במטבח, במכבסה, החשמליה, הגינון, האינסטלציה, המוסך, המרפאה, הנהלת החשבונות וכן הלאה.
אלה שעבדו בעבודות היצרניות היו בטוחים שכל הקיבוץ על כתפיהם ולכן הם הכי חשובים במערכת. מה שהם לא רצו לראות זה שבלי נותני השירותים למיניהם, החיים שלהם היו בזבל. אין מי שיטפל בילדיהם, שידאג להם לאוכל, שיתחזק את דירותיהם ואת מקום עבודתם, שידאג לבריאותם, שידאג לתרבות ולקהילה, שיטפל בהוריהם המזדקנים. גם לא יהיה מי שיתחזק את המדרכות והכבישים, ישפר את תשתית החשמל/גז/קיטור, יכין תכנית מאקרו לקיבוץ בכללותו.
באמת תנסה לשבת עם עצמך ולדמיין עולם שבו אתה צריך לדאוג לכל האספקטים של חייך שהיום שקופים לך כנראה. ותנסה להיזכר בכל התשתיות והשירותים שסופקו לך ע"י המדינה/העירייה/ההורים כדי להביאך עד הלום (וממשיכים לספק לך).
כשתעשיינים שולחים לוביסטים שידאגו להפחתות מס זה בסדר בעיניך? כשמתגלה תעשיה מושחתת שיוצרת קרטלים זה בסדר? כשמצפצפים על זיהום אוויר/אדמה/מים זה לא נזק? כשמנכ"לים משתכרים הון תועפות בזמן שעובדיהם משתכרים פרוטות זה תקין? מה שאני אומרת זה שגם בצד היצרני כביכול יש הרבה נטל ונזק שהנפגעים ממנו הם גם העובדים עצמם וגם הסביבה.
אם איכות המורים, רופאים, שוטרים, חיילים (שהם המסה הגדולה של השירות הציבורי) גרועה בעיניך - אתה מציע שלא יהיה שירות ציבורי? כי אני סבורה שצריך לשפר אותו, לא לבטל אותו.
ברור שהגיוני, מפתיע אותי שהאחוז כל-כך נמוך. זה מבוסס על משהו או שזרקת הערכה?
