מה מחזיק אתכם ברגעי שבירה

[בהתחלה]

אוקי אז האידאולוגיה מובנת
ולצרוך לא באמת יהפוך אותי למאושרת
רק ימלא את הבית באבק וישאיר פחות שטח להסתובב.
בכלל לא כיף לקנות (חוץ ממניות)
האושר האמיתי הוא בלהעיף דברים מהבית,
לתרום,
ליצור,
לעבוד..

תכלס, כשאתם נשברים קצת מהאג'נדה
משהו חדש קורץ לכם, ואז עוד משהו
ומתחשק חופשה/הוצאה כל שהיא
קונים, קונים, רשימת הרצונות מתארכת....
ויעדי החיסכון כבר לא מדברים אל הלב פתאום.

אז, מה מחזיק אתכם??

 

[Solid seat]

המחשבה להיות קשיש סיעודי עני. סוגר את הפינה כמו קסם.

 

[unsullied]

נשמע שלא הבנת את האידאולוגיה.

האידאולוגיה היא:
- תחשבו על כל היעדים שלכם, לא רק מה שמתחת לאף. אולי זה לא להיות קשיש עני, אולי זה לקנות דירה, או לעזור לילדים, או לא להיות בלחץ כספי או תלות במעסיק.

- תקבלו החלטות. אי אפשר הכל.

 

[TWOSIXNINE]

אז, מה מחזיק אתכם??

ישנם פעמים שבהם אני בוחר ״לסטות מהמסלול״ - ובמקרים כאלו חשוב לי לדעת שאני פועל מתוך מודעות ומנסה ליצור ערך מוסף נלווה.

ישנם פעמים שבהם אני נסחף - ולמרות זאת משתדל לשמור על מידה.

ותוך כדי תנועה , אני גיליתי ומגלה על עצמי שייקח לי מעט יותר זמן משתכננתי להגיע לאופטימום שדמיינתי לעצמי שאהיה כשרק התחלתי את דרכי החדשה.

בקיצור, משתדל לא להיות שיפוטי, כן להיות ביקורתי (בקטע בונה, מפוכח) ולתת לעצמי זמן.

וגם הקסם שהוזכר למעלה סוגר ת׳פינה

המחשבה להיות קשיש סיעודי עני. סוגר את הפינה כמו קסם.

+1

אולי גם תוכלי להיות יותר ספציפית כי זו שאלה מאד כללית ורחבה ואז תוכלי לקבל מענה תואם יותר

 

[רוני]

אוקי אז האידאולוגיה מובנת

היי
אני חושב שיש כאן בעיה, יש גבול כמה ניתן להצטמצם, ובטח כשמדובר לטווח זמן ארוך.

בנוסף, כאשר יש גידול לאורך השנים בעלויות המחיה, גידול בתוחלת החיים,
עלייה ברמת החיים הבסיסית,
וכאשר חלק נכבד מההון חשוף לשינויים בשער החליפין........

לדעתי צריך לבצע התאמות באידאולוגיה, להיות עם היד על הדופק ולהגיב,
להגדיל הכנסות וחסכון מעבודה,
לבצע השקעות אגרסיביות יותר עם מינוף,
להתאמץ, להיות אקטיביים ובמקביל לאפשר לעצמנו לחיות.

מילת המפתח היא למצוא את האיזון, לבחון כל הזמן את האסטרטגיה שלנו.

 

[optimum]

אני חושב שהחוכמה היא לעשות חשבון נפש עם עצמך לאחר קניה אימפולסיבית כלשהי, ולאו דווקא להימנע ממנה.
בזכות הסולידית למדתי לשים לב לקשר של סיבה ותוצאה בין קניות שעשיתי לבין רגשות ואירועים שליליים שאני חווה בחיי, ואז להימנע מלחזור על אותה טעות שוב זה לא דורש יותר מידי מאמץ.

 

[גרהם]

אני לא נהנה מקניות וגם הבילויים המועדפים עלי צנועים, אז אני לא כל כך מכיר את ההרגשה עליה את מדברת, כי כשאני רוצה משהו שחורג מהשגרה אין לי שום בעיה לממן אותו מהשוטף, כך שרק החסכון החודשי ייפגע מעט.
ובכל זאת, אם צריך לדמיין יעד קונקרטי שמצדיק את החסכון האגרסיבי, אז אצלי זו הידיעה שכאשר ילדיי ירצו ללמוד (בעוד כעשור), אוכל לממן להם כל תואר בעולם, לרבות לימודי רפואה בחו"ל, בלי לפגוע כמעט בתוכניות ארוכות הטווח שלי. ברור שבפועל, הסיכוי שזו תהיה ההוצאה הגדולה שלי הוא די קטן, אבל מבחינתי זה יעד חשוב וראוי.

 

[ארגמן]

אצלי מעולם לא הוגדר יעד חיסכון. התוצאה (ולא המטרה) של התוכניות שקבעתי יצרה אחוז מסוים של חיסכון.
אם מתחשק לך חופשה, קבעי זאת כיעד לשנה ה"תקציבית" הקרובה. תקפידי לכלול ביעדים שלך דברים שעושים לך טוב ושלא יגרמו לך לשבירה.
הדרך חשובה לא פחות מהיעד. כמו עם דיאטה, רובנו לא מסוגל להחזיק לאורך זמן מצב שלא נוח לנו ולכן היעדים צריכים להיות מתונים יותר וכאלה שיגרמו לך טוב.
כמו דיאטה, אם נשברת, לא קרה כלום. תבני תוכנית חדשה ותפעלי לפיה.

 

[משה]

אני נוהג להסתכל על המאזן החודשי שלי לפני קניות גדולות (כלומר כמה הכנסתי והוצאתי באותו חודש). זה עוזר לי לראות האם אני במצב סבבה ויכול להרשות לעצמי לקנות את החפץ / חוויה האלו או שעדיף לחכות קצת

 

[deussex]

אני כותב את מה שאני רוצה לקנות מראש, ואז בתקופות כמו עכשיו עם ההנחות הולך על זה. ואז את ה"משבר" בעצם הופך לקניות חכמות, שגם אם הייתי פורס לאט, הייתי קונה בעלות גבוהה יותר, כי לא הייתי קונה במבצעים.

אני לא מאמין בקמצנות, אלא בלהגדיר מה אתה צריך ועושה לך טוב, ולרכוש את זה בצורה מחושבת. פזרנות זה כשאתה קונה בלי אבחנה, ובכל זמן (בלי להתחשב נניח מתי זה כדאי).

אז למשל אם יש לי "משבר" כזה, אני הולך לרשימה של הקניות שאני הולך לקנות, ורואה אם יש משהו שאפשר לרכוש בצורה חכמה, וכך להשביע את ה"רעב". בדומה לכך שאני לא מאמין שדיאטה נכונה היא לא לאכול כלום, אלא לכוון את הרעב לאכול נכון.

ובאופן כללי אני לא מאמין שצריך להגיע למצב שאתה צריך להיחלם עם עצמך ולקשור לעץ, לדעתי זה יפגע בזמן הארוך בך. צריך לנהל משא ומתן על עצמך, ולהבין את המגבלות הפסיכולוגיים שלך תוך הבנה, ותירגול. למשל, לא היית חושבת שמ 0 מתחים למשל, היית יכולה להכריח את עצמך לעשות 30 מתחים, אם היית עושה את זה, היית קורעת לעצמך את השרירים, ולא מסוגלת לזוז שנה. אני לא חושב שאנחנו שונים פסיכולוגית.

 

[המהנדל]

בתור סולידי מטבעי, תחושת השבירה מההתנהלות המחושבת זרה לי.

בזמנים קשים, מה שמעודד אותי זה דווקא "לנקות" את הארונות מחפצים מיותרים ו"לעקוץ את המערכת" בעזרת קניה חכמה (מיקסום שוברים/קופונים/הנחות).
בנוסף, מעודדת אותי הידיעה שהכלים שרכשתי כאן משמשים אותי לא רק כדי להפיק תועלת אישית, אלא גם מאפשרים לי לעזור ליקרים לי.

אבל כפי שציינו מעלי, אם זה לא בא לך בצורה טבעית, אין צורך להדק את החגורה עד חנק.
כמו בדיאטה, לאט לאט מזיזים את החור בחגורה.

 

[Barbur]

למדתי לשים לב לקשר של סיבה ותוצאה בין קניות שעשיתי לבין רגשות ואירועים שליליים שאני חווה בחיי

Retail therapy

 

[michali]

מבחינתי ה"גמילה" מקניות הייתה כמו לעבור להיות צמחונית. בהתחלה הויתור חסר לי מאוד, והחל משלב מסויים, כבר לא ראיתי בבשר משהו שאני אמורה לאכול. גם עם קניות, זה כבר לא בילוי מבחינתי. קורה לי שאני רוצה משהו שאני לא בטוחה למה אני צריכה, בד"כ אם אני דוחה את הקניה, עושה עוד מחקר, מחכה להנחות וכו', הרצון עובר. ואם לא, אז אני קונה וזהו, כשזה קורה אחת לכמה חודשים במקום אחת לשבוע, נראה לי לא משהו להתייסר לגביו.

 

[optimum]

Retail therapy

לא מכיר את המושג, אבל מבדיקה קצרה בויקיפדיה זה לא נראה כמו מה שהתכוונתי.
כתוב שם שזה קנייה של מוצרים במטרה לשפר את מצב הרוח.
אז לא. אל תקנה דברים מתוך ציפיה שהם יעשו אותך שמח (מדיטציה קצרה תעשה את העבודה)

אבל אם אתה מוצא את עצמך כועס על איזושהי מסעדה ששכחה לשים לך משלוח רוטב אלף האיים (מבוסס על סיפור אמיתי ), קח בחשבון שתחושת הכעס שאתה מרגיש היא תוצאה של הבחירה שלך להזמין אוכל במשלוח, ושאל את עצמך האם זה היה שווה את זה יותר מאשר להשקיע זמן כדי לבשל את האוכל שלך בבית.

 

[AlexNOSAM]

קונים, קונים, רשימת הרצונות מתארכת....

אולי זה רק בגלל האופן בו גדלתי, אבל הדבר היחיד שאני קונה באופן אימפולסיבי זה מניות שאני מזהה בהן הזדמנות ערך של מעל 100%-200%

אז, מה מחזיק אתכם??

כתבתי בפרטי

 

[Wonko]

זה עניין של גישה, לא התנהגות.
הספר atomic habits מפרט הרבה על הנושא.

 

[Tsachi01]

אוקי אז האידאולוגיה מובנת
ולצרוך לא באמת יהפוך אותי למאושרת
רק ימלא את הבית באבק וישאיר פחות שטח להסתובב.
בכלל לא כיף לקנות (חוץ ממניות)
האושר האמיתי הוא בלהעיף דברים מהבית,
לתרום,
ליצור,
לעבוד..

תכלס, כשאתם נשברים קצת מהאג'נדה
משהו חדש קורץ לכם, ואז עוד משהו
ומתחשק חופשה/הוצאה כל שהיא
קונים, קונים, רשימת הרצונות מתארכת....
ויעדי החיסכון כבר לא מדברים אל הלב פתאום.

אז, מה מחזיק אתכם??

אותי תמיד מחזיק שאני נזכר שעם האקסית האחרונה הייתי צריך לבקש מס פעמים מאבא כסף כדי לקחת אותה לבלות. פשוט לא היה לי. לעולם לא עוד.
התחושה הזו של תלות מוחלטת בארנק של אדם אחר, היא תחושה של חוסר אונים כזה שאני מעולם לא ירצה לחוות שוב.

לאבא שלי קרה משהו דומה: פעם כשהיה צעיר אחרי צבא הלך מס פעמים ללאס ווגאס עם חברים מהפלוגה, יום אחד הוא וחבריו הלכו לקזינו והימרו את כל מה שהיה להם בארנק, והפסידו. הם לא יכלו להוציא כסף כי הבנק היה סגור. הוא סיפר לי שהיו צריכים לבקש כסף מאנשים ברחוב כדי לקחת מונית חזרה למלון. והם ניפנפו אותם כי חשבו שהם חסרי בית/נרקומנים.
סיפר לי שזה היה רגע של תחושת השפלה כה נוראית ואיומה, כה חוסר עצמאות מוחלטת באותם רגעים, שמאז תמיד שהיה טס לחול היה מקציב לעצמו לא יותר מ100 דולר לקזינו, בין אם היה מפסיד או מרוויח. מעולם לא חרג מהסכום הזה. אגב , מאז תמיד יש לו אקסטרה מזומן בארנק, לא סומך על כספומטים מאז

הרבה פעמים אנחנו לומדים הכי טוב שאנחנו חוטפים את הסטירה המצלצלת בפנים.

 

[Minimi]

אני לא מסכים עם האמירות על מוצרים והריגוש שעובר מהר.

תחשוב\תחשבי על זה כמו על עובד טוב בצוות. מכיר לא מעט מנהלים שלאחר זמן מה, מתרגלים אל העובד וכבר אין את ההתרגשות וההפתעה מהדברים שהוא עושה ומהתוצרת האיכותית שהוא נותן. אבל כשהוא ילך, פתאום מבינים את החוסר.

כמובן שיש הבדל בין "מוצר" חד פעמי כמו חופשה, מסעדות וכו. שבעיקר מייצר זכרונות ברמה כשלהי לבין "מוצר" לטווח ארוך כמו רכב מפנק, מסך גדול וכו. כמובן שהמוצר לא חייב להיות יקר אבל הוא צריך לספק את הערך המוסף ביחס לעלות שלו.
יש לי כמה קווים מנחים:
1 - המוצר משפר לנו את איכות החיים (לדעתנו) או יוצר חוויות וזכרונות.
2 - יכולים להרשות לעצמנו ללא מימון והוא לא פוגע בתוכנית הגדולה (שמלאה במקדמי ביטחון).

לא מייעץ ולא ממליץ

 

[אמא מתכנתת]

זה הרבה פעמים ממלא צורך רגשי אצלי
כמו לזלול ולסיים עוגת שמרים שוקולד שנמצאת במטבח.
אני לא מעסיקה עוזרת והבית שלנו נוטה להתבלגן מהר כי יש ילדים ואנחנו מבשלים הרבה בבית וגם קצת נטייה שלנו כנראה.
צמצום הפריטים מחזיר לי את תחושת השליטה במרחב ומקטין את חוסר האונים סביבי. ההבנה שיש לי די בגדים לצרכיי, די כלים במטבח ודי צעצועים לילדים. הזמן שביליתי בלשוטט באינטרנט באתרי קניות הומר לקריאת ספרים והרחבת הידע הכלכלי. אין לי עניין בסמלי סטטוס לשמחתי. כן משקיעה במזון בריא (סל אורגני, קמחים בריאים), באייפון פעם ב-5/6 שנים, סבון מוצק איכותי. אני ממש חושבת פעמיים לפני שאני קונה אונליין או נכנסת לקניון. עם הזמן הדחף פוחת ועם ההבנה שאנחנו מטרה לרשתות צרכניסטיות ענקיות. זו הבנה משחררת מאוד.

 

[klayhamn]

אז, מה מחזיק אתכם??

המחשבה שהמפתח לחיים טובים הוא איזון (בכל דבר).
קיצוניות כמעט תמיד מובילה לאומללות, גם אם מדובר בקיצונות של לרצות לעזור לפלנטה או נזקקים או לחסוך או כל דבר אחר.

אז - כל הזמן מנסה למצוא איזון בין המטרות ארוכות הטווח, האידיאולוגיה, העקרונות, הפרנציפים, חוּש הצדק, הרגשות, וכו' -
ובין המטרות קצרות הטווח, ההנאה המיידית, הרצון לחוות את הכאן והעכשיו ולמצות אותו עד תום, הידיעה שאי אפשר רק לדחות ולחסוך אלא צריך גם לדעת לנצל עבור דברים - גם אם הם לא משרתים איזושהי מטרה "נעלה".

אז - כל הזמן בוחן את עצמי ולראות האם אני איכשהו גולש להקצנה לאחד הכיוונים, ואז מנסה להחזיר את עצמי לדרך האמצע. לא בצורה כפייתית, אלא בהתבוננות פנימה וכנות עם עצמי.

גם צריך לפתח יכולת לזהות איזה דברים באמת חשובים לנו (מייצרים לנו ערך לאורך זמן או סיפוק גדול יותר) ואיזה דברים רק נראה לנו שחשובים לנו אבל ממלאים איזשהו רעב חולף. זה יותר כמו כישור. צריך לעבוד ולפתח אותו כל הזמן. כבני אדם אנחנו באופן טבעי טובים רק בחלק השני (למלא תאווה חולפת), אבל בניגוד לחיות - יש לנו את היכולת הקוגניטיבית לפחות לנסות ולהבין גם את החלק הראשון ולפעול לאורו -- מי יותר טוב ומי פחות טוב.

נניח, אחד הדברים שעוזרים לי אישית היא שגם כשאני כבר קונה משהו (בלי קשר לשאלה אם אני באמת "צריך" אותו או לא, כביכול) - אני נהנה מהחוויה של לאפטם את הרכישה לרמה כזו שאני מרגיש שקניתי את הדבר הכי טוב שיכולתי - כלומר, המפגש האופטימלי של מחיר, תמורה, איכות, אמינות/עמידות, סגנון/אסתטיקה, וכו'. זה נכון בין אם זה נעליים או שעון או מחשב ,מנה במסעדה, יעד של טיול, בישום לבית או מטרייה וכו'.
עצם הדרישה הזו מעצמי (לאפטם כל רכישה) מביאה לכך שאני "מפזר" פחות, כי אני קונה דברים רק כשאני בטוח ב-100% כשהגעתי לתוצאה האופטימלית בחיפוש אחרי הדבר המושלם. כמובן שבסוף המציאות לפעמים לא תואמת לתוכניות, אבל זה כבר עניין אחר.
זה גורם לכל רכישה להיות מושכלת, מחושבת, וגם מציב מחיר אישי (קוגניטיבי) שכשאין לי זמן/אנרגיה להשקיע בו - הרכישה פשוט לא קורית.