אפשר לראות את זה לדוגמה באזורי ה-Blue zones
הנה מאמר בעברית מלפני כמה שנים, בעצם תרגום לעברית, של דן בוטנר/בטנר. כמה ציטוטים (דגשים שלי):
"כבר עשר שנים שבעזרת האגודה הגיאוגרפית הלאומית של ארצות הברית אני מוביל מחקר של המקומות שבהם אנשים חיים הכי הרבה".
" מחוז נואורו ש
בסרדיניה כמקום עם
ריכוז הגברים בני המאה ומעלה הגבוה בעולם. הם התמקדו בקבוצת כפרים במעלה הרי נואורו, סימנו את תחומי האזור בעט כחול על מפה והחלו להתייחס לאזור המסומן כ”אזור הכחול”. מאז 2002 זיהינו שלוש אוכלוסיות אחרות ברחבי העולם, שבהן אנשים חיים באופן משמעותי זמן רב יותר מכל אחד אחר.
הנשים שחיות הכי הרבה בעולם נמצאות באי אוקינאווה... ובלומה לינדה, קליפורניה, מצאנו אוכלוסייה של חברי
הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי (כנסייה פרוטסטנטית שמקורה בארצות הברית של אמצע המאה ה–19, שמתייחדת בכך שיום השבתון שלה הוא שבת ולא ראשון) אשר
תוחלת החיים של מרביתם גבוהה מהממוצע האמריקאי בעשור."
בכל אופן, המאמר מציין שבני האי איקריה אוכלים מזון דומה לבני האי השכן (כן כולל דגנים אבל מלאים) אבל באי השכן חיים כמו הממוצע ביוון.
במאמר אחר מציינים שהסיבות המשותפות לאריכות הימים בכל האזורים הכחולים הן קהילתיות, אוכל פשוט ולא מעובד, חיים נינוחים הכוללים שינה מרובה ועבודה פיזית בגינה ובכרם והליכה ממקום מקום ועוד כמה סיבות. אגב, שם מצויין שהתזונה דומה וכוללת כ-60% פחמימות (דגנים, קיטניות, ירקות).
אני מזכירה שבישראל , לפחות עד לפני עשרים שנה, האזורים הכחולים נמצאו בקיבוצים ומושבים הותיקים שבהם היתה תזונה פשוטה וחיי קהילה תוססים.
כאן בעמק לפגוש אדם מלא חיוניות בן 90 ומעלה זה לגמרי נורמלי. לא בטוחה שזה יימשך הלאה כי כבר יש הרבה פחות חיי שיתוף.