מסכים עם כל מה שכתבת רק שלא הצלחתי להבין את הפוטנציאל הטכנולוגי.
הפוטנציאל הטכנלוגי של קריפטו / בלוקצ'יין / NFT או כל דבר דומה -
הוא רישום מאובטח ומבוזר של מידע.
המידע הזה יכול לייצג הון (וזה הרעיון של מטבעות קריפטו), במובן הזה הוא שקול למערכת הבנקאות לצורך העניין.
המידע הזה יכול לייצג קניין רוחני (וזה הרעיון של NFT, כביכול), כמו למשל בעלות על יצירות אומנות, זכויות יוצרים, רישום פטנטים, וכו',
המידע הזה יכול לייצג זכויות מסויימות במערכת מסויימת (נניח, חפצים/סקינים/וואטאבר במשחקי וידאו, זכות לנגן או לפרסם/למחוק שירים ב-SPOTIFY או כל דבר אחר).
הוא יכול לייצג כל דבר שמידע יכול לייצג.
בגלל שהוא מבוזר, אין לאף אחד (* כתלות במימוש הספציפי של הרשת המדוברת, ובהנחה שהיא בנויה כהלכה) יכולת לערוך בה מניפולציה מעבר לפרוטוקול שעל פיו היא עובדת.
מצד שני, לביזור יש גם חסרונות (אף אחד לא "חייב" לך דין וחשבון על שום דבר, ואם נניח ביצעת העברה כספית בטעות - אין אף גוף שיהיה אחראי לעזור לך לתקן את הטעות, למשל)
אני לא יודע להגיד
בדיוק אילו שימושים ימציאו לטכנולוגיה הנ"ל, ועד כמה הם יהיו רלוונטיים לחיינו.
אני כן יודע שאין קשר בין החזקה של מטבע קריפטו ספציפי או ציור של קוף משועמם בצורה של NFT ובין הפוטנציאל הטכנולוגי.
בדיוק כמו שאם הייתי מחזיק קלטת של VHS ב-1914 לא הייתי מתעשר כשה-VHS היה מומצא ונהיה פופולארי. הייתי כמו כל שמוק אחר שבמקרה יש לו קלטת VHS.
צריך להבדיל בין התשתית (הטכנולוגיה) ובין המידע עצמו.
לתשתית יש פוטנציאל, המידע עצמו - לפחות במקרים הנפוצים שמתוארים, לא שווה בהכרח שום דבר ספציפי. הוא יכול להיות שווה כל דבר בין 0 דולר לאינסוף - ואין שום דרך להעריך אם זה "מעט מדי" או "יותר מדי", כי אין עדיין מספיק ערך אינטרינזי - יש רק
ספקולציות לגבי ערך
מסחרי (כלומר, ספקולציות על כמה פיסת מידע X שרירותית כלשהי תהיה שווה למישהו, מתישהו - או - כמה אחרים יעריכו בספקולציה שהיא תהיה שווה למישהו מתישהו ויהיו מוכנים לשלם עליה בינתיים, כדי למכור לו אחר כך, וכך הלאה).
דוגמא טובה שממחישה את עניין הספקולציה היא שוק ה-SNEAKERS (נעליים) בארה"ב (וביתר העולם) -
מדובר על שוק משני (כלומר, שוק שבו אנשים או גופים פרטיים סוחרים זה עם זה, ללא קשר לחברה שייצרה או מכרה במקור את המוצר) -
וחלקם עורכים ספקולציות - למשל, עושים מאמץ לקנות איזושהי נעל נדירה כי הם מאמינים שתוך כמה שנים היא תעלה בערכה פי 10 (או סתם כי הם עצמם רוצים את הפריט עבורם עצמם).
במקרה של נעליים, יש ערך אינטרינזי - בסוף יש את הבן אדם הפיזי ש
באמת רוצה את המוצר ו
באמת מוכן לשלם עבורו X ולא איכפת לו אם יוכל למכור את זה אחר כך או לא (כי הוא משתמש בהן, כי הוא תולה אותן בקופסאת תצוגה מזכוכית מאובטחת, וואטאבר). אני לא רואה את זה קיים ב-NFT עדיין. למישהו מהבעלים של ה-"קופים המשועממים" יש איזשהו שימוש או הנאה אמיתית מהבעלות עליהם? או שהם נהנים מהמחשבה שיוכלו למכור אותה עוד חודש, עוד שנה, או עוד 10 שנים לפראייר כלשהו?