אם הבנתי נכון, הבסיס לכל הדיון כאן הוא
הגרף של התפלגות המיסים וההעברות לכל מגזר.
לדעתי הגרף הזה מטעה, למרות שהוא כנראה מדויק.
ההטעיה היא לא במה שיש בו, אלא במה שאין בו, ועל מה הוא שם את הפוקוס.
דו"ח רשמי של
התפלגות תשלומי קצבאות הביטוח הלאומי לפי מגזר (PDF)
מראה (בטבלה המסכמת בעמוד 12) שכלל ההוצאות בשנת 2018 על קצבאות ילדים ודמי לידה היה 7.6 מיליארד.
גם אם נניח שלחרדים יש חלק עודף ממנו, עדיין מדובר על לא יותר ממיליארדים בודדים.
דובר פה על העלות האלטרנטיבית של חוסר ההכנסות ממיסים - בואו נחשב גם את זה.
הכנסות המדינה ממיסים לשנת 2018 (PDF) היו כ306 מיליארד שקל (עמוד 3, סעיף 3).
מתוכם, רק כ168 מיליארד היו מיסים ישירים (עמוד 7).
לא הצלחתי למצוא מה היה אחוז החרדים ב2018, אבל ב2020 הוא היה
כ10% (אז כנראה ב2018 היו מעט פחות).
כלומר, בהינתן התפלגות שווה, המיסים הישירים שהחרדים היו צריכים לשלם הם כ17 מיליארד ש"ח.
אין לי נתונים מדויקים על התפלגות המיסים לפי מגזרים, אבל בואו נניח לצורך הקירוב שחרדים משלמים מיסים ישירים רק כשליש ממשקלם ההוגן באוכלוסיה (ברור שלא אפס, כמו שגם הגרף למעלה מראה בבירור). כלומר 2/3 לא מכוסים, שהם כ12 מיליארד ש"ח.
בחישוב כולל, ראינו שכל אי השוויון לטובת החרדים מסתכם ב
סכום זניח יחסית של בין 10 ל20 מיליארד.
עכשיו בואו נראה איפה באמת כספי המיסים שלנו מושקעים:
הוצאות השכר של עובדי המגזר הציבורי - חצי מתקציב המדינה.
בנוסף, כל מי שאי פעם עבד או בא במגע עם המגזר הציבורי (צה"ל ועוד) יודע שהמערכת מבזבזת כספים רבים באופן מאוד לא יעיל (מכרזים למקורבים, פרוייקטים שלא נותנים תועלת ועוד). אין לצערי נתונים רשמיים על גובה "סעיף הבזבוז" בתקציב, אבל אני מניח שגם הוא גובה אחוזים רבים נוספים, הרבה מעבר ל20 מיליארד ש"ח.
המסקנה שלי היא שכל השצף קצף שמופנה כלפי החרדים (בשרשור, בתקשורת ובפוליטיקה) הוא לא יותר מאשר מחלוקת שבטית (השבט החילוני לעומת החרדי).
הבעיה האמיתית לא נעוצה במגזר כזה או אחר, אלא במנגנון הממשלתי עצמו.
כאן אנחנו צריכים להשקיע את המאמצים, מפני שכאן נקבל את התועלת העיקרית.
