מסקנה:
לשמאל מותר הכל, לימין אסור הכל.
ערכי השמאל הם הערכים שהיו כאן מאז ומעולם (כן? באמת? האם ההיתר של בג"צ להכניס חמץ לבתי חולים היה כאן מאז ומעולם? האם פירוק מערך הכשרות היה כאן מאז ומעולם?), ולכן אסור לגעת בהם.
כשהימין מפגין, זה לא בסדר, כשהשמאל מפגין אז זה בסדר, כי זה אנשים אחרים,
כלשון יאיר לפיד, או כלשון אסף חפץ הבוקר -
כל הפגנה מורכבת מאנשים אחרים.
כשקצין משטרה משתמש ברימוני הלם בהפגנות של השמאל - נזמן אותו למח"ש
רגע, זה לא אמצעי לפיזור הפגנות?
אבל כשלילה שלם זורקים רימוני הלם בבני ברק בגלל כמה מטומטמים (שצריכים להענש) שהרביצו לשוטרים אף אחד לא נחקר.
שיוויון? מאן דכר שמיה?
זכות ההפגנה?
אז למה גירשו מפגינים מול הבית של ניר אורבך בלי שהם עברו על שום חוק?!
למה לממשלת מעבר מותר לחתום על הסכם למסירת שטחים (שזה לא משנה אם הם חשובים או לא... יש נוהל איך עושים את זה [ואפילו היועמש"ית אמרה שצריך להביא לאישור בכנסת]) , למנות רמטכ"ל, אבל לממשלת המעבר של נתניהו היה אסור לעשות כלום. ולממשלת נתניהו - ממשלה רגילה - אסור להעביר ממ"ז מתפקידו.
אז די, חלאס, מספיק עם הצביעות.
השמאל צריך להבין: המדינה לא שלו, ולא של אבא שלו. היא גם לא שייכת לימין. היא שייכת לעם, והעם החליט הפעם לתת את מנדט לשנים הקרובות לימין
(או שתגידו ש"העם לא מבין"?). אם העם לא יהיה מרוצה, הוא יחליף את הממשלה, וזה לגיטימי. אבל בינתיים, לימין יש את המנדט לשלוט.
ל15 שופטי עליון - שגם אותם, לא הציבור מינה אלא הם מונו על ידי הועדה למינוי שופטים שבה יש לשופטים זכות וטו ולמשפטנים רוב - יש סמכות לדון בחוק אחרי שהכנסת אישרה אותו. לא להחליט האם חוק מסויים ראוי או לא.
ולא, 64 חכי"ם שמחליטים, זו לא דיקטטורה. זו דמוקרטיה. ויש להם את האיזון הכי גדול - העם.
אבל העם, ברובו, לא שייך למחנה הנכון. הצ'חצ'חים - הם במצודת זאב, כידוע.
וגם הביבסטים, מנשקי הקמעות, עובדי האלילים, הבהמות, מכונות הרעל והבוטים.
אז השמאל התל אביבי הנאור יחליט. די, מיצינו, נמאס.