צעיר ומבולבל, מהי מטרת החיים?

[שרלוק]

בן 23, אחרי הטיול אחרי צבא, עם רכב, מעולם לא הייתי במינוס במצב כלכלי יחסית טוב לשאר בני גילי..
מסתכל על החיים כפרק זמן של מעכשיו ועד גיל 80 כשאמות, ושואל את עצמי מה אני בעצם רוצה?
להיות ב+ תמידי בבנק? להיות עם הכנסות גדולות פי 2/3/4 מההוצאות שלי? להיות מיליונר/מילארדר בעל השפעה?
אוקיי הרבה עבודה קשה תכנון נכון, פשרות והקרבה מדברים מסוימים לטובות דברים אחרים, הכל בר ביצוע השיגו לפני ואחרי,

אבל אז מה?

שאלה שאין לי באמת תשובה וכנראה לאף אחד, אחת התשובות שהגעתי אליהן מדיון שעסק בנושא באינטרנט,
מזדהה עם מה שנאמר,
" אין משמעות אמיתית, אתה יכול לבחור משהו ולהתמסר אליו כאילו הוא תכלית קיומך, אישה ילדים, חבר דמיוני שבשמיים, יצירת אומנות צבירת רכוש, ידע, חוויות, השפעה חברתית, הנאות רגעיות.
בפועל אתה שקית חלבונים שמהלכת על אבן שמסתובבת ביקום. אין הבדל מהותי בינך לבין אמבה שמונחת על גרגיר אבק למעט העובדה שתוחלת החיים שלך ארוכה יותר, יכולת ההשפעה שלך על הסביבה המידית גדולה יותר ויש לך מספיק שכל להבין חלק ממה שקורה סביבך ולהיות מודע לחוסר התוחלת שבקיום שלך.
אתה יכול להיות אדם גדול ולשנות את ההיסטוריה אבל בסופו של דבר זה היסטוריה של גרגיר אבק חסר משמעות שיש מיליארדים כמותו שמסתובבים ביקום.
שום כלום עם שום כלום על שום כלום, במסע חסר תוחלת אל המוות, נסה להנות מהדרך."

פשוט דונו..

 

[c881]

למעט העובדה שתוחלת החיים שלך ארוכה יותר

האמבה מתרבה על ידי חלוקה, כך שלמעשה תוחלת החיים שלה קרובה לכמה עשרות אלפי שנים.


או כמאמר השיר -
מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?

נ.ב.
בקורס היחיד שלקחתי בפילוסופיה די נכשלתי.
אז אם יש איזו נקודה שאתה רוצה לספר, עדיף שתאמר אותה. לא בטוח כמה אחרים מבינים רמזים.

 

[שרלוק]

אין לי נקודה שאני רוצה להעביר, סתם תוהה לעצמי מה שווה כל ההון שבעולם כל העבודה הקשה הזאת,
אם אנחנו בתור ישויות אנושיות כנראה קטנים וחלשים כמו נמלים לעומת משהו שאנחנו לא מסוגליפ לתפוס..
כן כנראה פחות מתאימות לפה הגויות פילוסופיות סתם משהו שהטריד אותי, ניסיתי למצוא תשובה למשהו שאין לנו יכולת אמיתית לתת תשובה עליו.

 

[Yoss]

קטנים וחלשים כמו נמלים לעומת משהו שאנחנו לא מסוגליפ לתפוס

לא מבין איך רלוונטי אם אנחנו קטנים לעומת משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
בעיניי, קנה המידה הרלוונטי זה ביחס לגורל שלנו. ככל שאני יכול לעצב את גורלי, אני לא חלש וקטן.
(ולא שלא יכולה להיות משמעות גם למי שחלש וקטן- לאהוב, להנות, להתקיים, להתריס, להשיג, להתקדם ועוד.)

מה שכן, זה

פשוט דונו..

לא מנומס. עריכה: מתנצל אם קראתי לא נכון.

 

[חתול לילה]

לא מנומס.

dunno

 

[roneng]

אין לי נקודה שאני רוצה להעביר, סתם תוהה לעצמי מה שווה כל ההון שבעולם כל העבודה הקשה הזאת,
אם אנחנו בתור ישויות אנושיות כנראה קטנים וחלשים כמו נמלים לעומת משהו שאנחנו לא מסוגליפ לתפוס..

כמו שאמרת בעצמך:

שום כלום עם שום כלום על שום כלום, במסע חסר תוחלת אל המוות, נסה להנות מהדרך."

אין מטרה לחיים. שום דבר לא שווה משהו בפני עצמו. אבל בזמן שאנחנו פה תנסה להנות כמה שיותר.
לצבור הון לצורך צבירת הון היא מיותרת בעיני, אבל לצבור הון כדי להגיע למשהו שעושה לך טוב (בין אם זה פרישה מוקדמת, חופשות מפנקות או סתם כדי לדאוג לילדים) זה כבר משהו אחר

 

[פסיוני]

היי
מתחבר למה שהצגת.
מזווית יהודית-
נשמותינו ירדו לתוך גופים עם נטיה גשמית (צרכי גוף, אגו, קנאה)
כדי שנתאמץ להשליט את השכל & אור הנשמה על הרגש ו"רוח הבהמית".
מאמץ זה -ללא קשר לתוצאותיו - גורם נחת רוח לבורא.
כי כך עלה ברצונו, ללא סיבה חיצונית כלשהי.
מקור - ספר התניא, פרק ל"ד.

 

[ביולוג ירושלמי]

שאלה שאין לי באמת תשובה וכנראה לאף אחד, אחת התשובות שהגעתי אליהן מדיון שעסק בנושא באינטרנט,

היי.
לא הייתי אומר שלאף אחד אין תשובה על השאלה "מהי מטרת החיים".
להיפך... להמון אנשים יש המון תשובות לשאלה הזו, ולעוד יותר המון אנשים יש המון גרסאות על התשובות של הראשונים.
לא הייתי אומר שאני חוקר את התשובה לשאלה הזו, משום שבתוכי פנימה כבר פחות או יותר ידעתי אותה מראש, בנוסף לכך שלימודי המדעים האקסטנסיביים שהשכלתי בהם עזרו לי בכך וסידרו לי את המחשבות.
אין שום מטרה "ראשית". אין שום ייעוד. ואת זה חלילה, לא אני אומר, גדולים ממני אמרו.
דווקא ההכרה שאין שום מטרה וייעוד לחיים היא תובנה מזככת ומוארת מאוד, לא כזו שמוציאה את האוויר מהבלון של הקיום המאוד בודד הזה. כל החרא מתנקה מהצדדים ואתה מרוכז במה שיש להיות מרוכז בו - שזה לא לחפש עוד משמעות גדולה וכזו שתתווה את הדרך, היות ואתה היחיד שמתווה את הדרך ומעניק משמעות לחיים. הם לא באים עם משמעות Built in.
יש המון מטרות קטנות, מטרות חיים, שאנשים בעלי קיום חולף (=כולנו) מוצאים בהן משמעות - משפחה (במיוחד), ילדים (במיוחד), עבודה, צבירת רכוש, צבירת ממון, צבירת השפעה, צבירת כח, יצירת אמנות, עשיית אומנות, השארת חותם לא חולף על הפלנטה והמין האנושי... ועוד ועוד ועוד.
אישית, באופן מאוד מאוד אינדיבידואלי, אני מייחס את עצמי לזרם האקזיסטנציאליזם הניהליסטי (לא להתבלבל עם הדוניזם).
אם באמת אתה שואל וחוקר, תאלץ בלית ברירה להבין איפה אתה עומד ומה ההגדרה שיכולה לסדר לך חלק מהמחשבות הללו ולסדר לך אותן לתוך תבנית שניתן לחקור אותה.
גדולים ממני שעזרו לי לסדר את המחשבות הם - ניטשה, קאנט, קאמי, סארטר, ארווין יאלום, פראנקל, אריך פרום, היינריך הנה, ז'יז'אק ושלל פילוסופים אקזיסטנציאליים שאני מאוד נהנה לקרוא ושמחדשים לי כל הזמן (וגם מאשררים מחשבות שחשבתי לעצמי ותובנות שידעתי ושגיליתי שנכתבו מאות שנים לפני שחשבתי אותן בעצמי).

אם אתה מחפש תשובות, אבל באמת מחפש תשובות, כדאי ש"תיקח את עצמך בידיים" ותתחיל לקרוא.
פשוט לקרוא. ולחקור באופן עצמאי. הידע שם מונח לפתחך, וכל מה שאתה זקוק לו הוא פשוט להתחייב ולעשות. להכריח את עצמך לחקור באמת ולא לחפש תשובות מבחוץ באופן בלתי אמצעי. הכל כתוב. הכל שם.
ממש לקרוא. לרכוש ספרים, לשבת ולשבור את הראש.
יש גם אתרים ובלוגים של דיבורי פילוסופיה למיניהם, שאותי באופן אישי מעניינים מאוד. אחד מהם שאני מאוד מחבב הוא טקסטולוגיה שלו גם תרמתי.

וכשאני רושם וכותב על המקלדת לשבור את הראש, אני מתכוון לכך ממש, כי למשל לקרוא את קאנט, ללא הכנה מוקדמת ובלי רקע פילוסופי אוניברסיטאי, זה פשוט שחיטה של השכל הישר. לא רק שזה לשבור את הראש, זה גם מביא (לפחות אותי) לידי דמעות, עצבים, חוסר נוחות והמון רגשות מעורבים. זו פעולה לא קלה להתעמק שגוזלת המון משאבים ומטלטלת. לא כולם יכולים להתמודד עם כך בכבוד ולהמשיך ולרצות להכריח את עצמם לקרוא.
ובאותה מידה שזה שוחט את השכל, זה תגמול בלתי ניתן לשיעור ושמחה מתוקה להבין כל פעם עוד קצת.
אתה יכול לשקול גם לנסות ולקחת קורסים בנושא, למשל הקורס "בעיות בפילוסופיה של המוסר" של האוניברסיטה הפתוחה.
הכי חשוב זה פשוט לקחת את העניין ברצינות ולעשות. לא לעמוד מהצד ולנסות לחקור את השאלה הזו בעצמך. אין לנו כלים לענות על השאלה הזו ולחקור אותה ברצינות במידה הראויה לה. היא פשוט סבוכה מדי ואנו זקוקים לאלו שהיו שם לפנינו והתוו לנו דרך... כך לפחות אני חושב היות ואני מוצא בדבריהם נחמה גדולה ואמיתית.

 

[roneng]

מאמץ זה -ללא קשר לתוצאותיו - גורם נחת רוח לבורא.
כי כך עלה ברצונו, ללא סיבה חיצונית כלשהי.

חייב להגיד שמעולם לא הצלחתי להבין את ה"מאמינים".
אתה טוען בעצם שיצור קוסמי "ברא" אותנו סתם בשביל ההנאה שלו, ואנחנו כמו סוג של "בובות על חוט" בשבילו. הוא שם לנו "מכשולים" ונהנה לראות אם אנחנו מצליחים להתמודד איתם או שאנחנו נכשלים, ובתכלס מתרתינו הייחידה בחיים היא לשעשע אותו? ולא רק זה, אנחנו גם צריכים לסגוד לו ולעשות כל מה שהוא אומר כי אחרת הוא יעניש אותנו עם כוחו הבלתי מוגבל (לפחות יחסית אלינו)?
אני באמת לא מבין איך אתם קוראים ליצור כזה (אם אכן קיים) בשם "אל רחום וחנון". לי זה נשמע יותר כמו יצור רשע שבני האדם צריכים לעשות ככל יכולתם כדי לנסות להילחם בו...

(סליחה על הסטיה לכיוון הדיון התאולוגי. פשוט דברים כאלה מדהימים אותי כל פעם מחדש).

 

[AIML]

בעלי קיום חולף

אבל הגנים נשארים

כך שלמעשה תוחלת החיים שלהם קרובה לכמה עשרות אלפי שנים

לפי הגן האנוכי המטרה היא להעביר את הגנים הלהה.

 

[ביולוג ירושלמי]

אבל הגנים נשארים

תלוי איך אתה מגדיר כ"נשארים"... הגנים הרי משתנים כל הזמן (מיקרו-אבולוציה, טרנספוזונים וכו'). מה גם שבתקופת כתיבת הגן האנוכי עוד לא העמיקו במחקר האפי-גנטי שהראה שדארווין צדק, וגם למארק צדק (=ישנן תכונות/תופעות/עקות שאינן תורשתיות, כלומר שאינן מקודדות גנטית, ושלחלוטין עוברות בתורשה מאם לצאצא).
על פי הגן האנוכי לגנים "רצונות" משלהם וכל מה שמעניין "אותם" הוא שהם ישארו, ולא היצור הנושא אותם. כאילו נושאים תודעה משלהם.
זה דיון תיאורטי ולא קריטי לאבחנתי להבנת השאלה של האם ישנה או אינה "משמעות לחיים". אני לא רואה איך דיון על גנים אנוכיים/אלטרואיסטיים תורם להבנת הפרדוקס של האם יש משמעות לחיים ואם לאוו לאדם החושב שלא מכיר לעומק את הגנים שלו (רק כי לא יצא לו לשבת איתם על שיחה על קפה בארומה, הוא כמובן מוזמן לנסות).

 

[AIML]

אני לא רואה איך דיון על גנים אנוכיים/אלטרואיסטיים תורם להבנת הפרדוקס של האם יש משמעות לחיים ואם לאוו

בניסוח לא מדעי - האבולוציה "דואגת"\ מהנדסת אותנו לשאוף להעביר את הגנים ולדאוג לשרידותם.
זו בעצם הטענה העיקרית של הגן האנוכי.
גם השינויים בחלק מהגנים משרתים את המטרה של הגדלת הסבירות לשרידת האורגניזם ובכך את העברת הגנים (שלמרות השינוי דומים למקור ו"מקריבים את עצמם" בשביל כל הגנים האחרים) הלהה.
אם האדם בוחר להעניק לחיים משמעות נוספת זה זכותו (תרתי משמע). רוב האורגניזמים לא טורחים במשמעויות, אבל כן טורחים להעמיד צאצאים.

 

[פסיוני]

חייב להגיד שמעולם לא הצלחתי להבין את ה"מאמינים".
אתה טוען בעצם שיצור קוסמי "ברא" אותנו סתם בשביל ההנאה שלו, ואנחנו כמו סוג של "בובות על חוט" בשבילו. הוא שם לנו "מכשולים" ונהנה לראות אם אנחנו מצליחים להתמודד איתם או שאנחנו נכשלים, ובתכלס מתרתינו הייחידה בחיים היא לשעשע אותו? ולא רק זה, אנחנו גם צריכים לסגוד לו ולעשות כל מה שהוא אומר כי אחרת הוא יעניש אותנו עם כוחו הבלתי מוגבל (לפחות יחסית אלינו)?
אני באמת לא מבין איך אתם קוראים ליצור כזה (אם אכן קיים) בשם "אל רחום וחנון". לי זה נשמע יותר כמו יצור רשע שבני האדם צריכים לעשות ככל יכולתם כדי לנסות להילחם בו...

(סליחה על הסטיה לכיוון הדיון התאולוגי. פשוט דברים כאלה מדהימים אותי כל פעם מחדש).

היטבת להגדיר, אך עד לשורה שבה ציינת את נושא העונש.
ההסתכלות הנפוצה על נושא הגיהנום ודומיו- לקוחה ברובה מהנצרות - אשר דוגלת בכך שהאל נוקם בחוטאים ומייסרם בגיהנם.
ואילו הגישה היהודית לנושא העונש, כדלקמן-
נשמות שסיימו את שליחותם בזה העולם- עולות שוב, חזרה למעלה, להתענג בתענוגים רוחניים באור ה׳,
אך מכיוון שהצטברו עליהם כתמים כתוצאה מחטאים רוחניים או מוסריים- עליהם לעבור תהליך של זיכוך /זיקוק, אשר מחזירם לטהרם המקורי.
אורך הגיהנם המאקסימלי לאדם- 11 חודשים, וזוהי הסיבה שבתום 11 חודש מפסיקים לומר קדיש על כל נפטר
(כי אף אחד לא יודע כמה בדיוק קרובו חטא וכו)
ואילו גן העדן (לכל אדם) הוא לתקופה אין סופית +שדרוג בכל ראש חודש.
(לדעת הרמבם- גם לגויים שהתנהגו בהוגנות וכן שמרו על שבע המצוות לבני נוח- גם כן זכאים לעולם הבא)
מקורות-
ספר הזוהר פרשת פקודי
עץ החיים להאריזל
מדרש רבה על שה"ש
תניא פרק ו.

 

[roneng]

היטבת להגדיר, אך עד לשורה שבה ציינת את נושא העונש.
ההסתכלות הנפוצה על נושא הגיהנום ודומיו- לקוחה ברובה מהנצרות - אשר דוגלת בכך שהאל נוקם בחוטאים ומייסרם בגיהנם.
ואילו הגישה היהודית לנושא העונש, כדלקמן-
נשמות שסיימו את שליחותם בזה העולם- עולות שוב, חזרה למעלה, להתענג בתענוגים רוחניים באור ה׳,
אך מכיוון שהצטברו עליהם כתמים כתוצאה מחטאים רוחניים או מוסריים- עליהם לעבור תהליך של זיכוך /זיקוק, אשר מחזירם לטהרם המקורי.
אורך הגיהנם המאקסימלי לאדם- 11 חודשים, וזוהי הסיבה שבתום 11 חודש מפסיקים לומר קדיש על כל נפטר
(כי אף אחד לא יודע כמה בדיוק קרובו חטא וכו)

אז לא הבנתי, יש או אין עונש?
אתה בעצמך אמרת שיש גהינום, אז איפה בדיוק טעיתי בנושא העונש? לא אמרתי כמה זמן העונש לוקח. זה יכול להיות עונש של רגע או עונש של 11 חודש, הנקודה שלי היא שאם אתה לא עושה מה שהוא אומר הוא מעניש אותך.
יצור שחזק ממך באופן לא פרופרציונלי שמעניש אותך(לא משנה אם העונש מוגבל בזמן או לא) רק כי לא עשית משהו שלא ברור בכל אם הוא אמר או לא, זה לא יצור שהייתי רוצה לסגוד לו (גם אם הייתי מאמין שהוא קיים). להיפך - זה נשמע כמו מישהו שיש להילחם בו בכל הכוח.
במילים אחרות - אלוהים במיתולוגיה נשמע הרבה יותר כמו שטן מאשר כ"אל רחום וחנון". ולא משנה אם מדברים על המיתולוגיה העברית או הנוצרית (ולא ניכנס כרגע למיתולוגיות אחרות, כי בחיים לא נצא מזה)

 

[פסיוני]

היטבת להגדיר, אך עד לשורה שבה ציינת את נושא העונש.
ההסתכלות הנפוצה על נושא הגיהנום ודומיו- לקוחה ברובה מהנצרות - אשר דוגלת בכך שהאל נוקם בחוטאים ומייסרם בגיהנם.
ואילו הגישה היהודית לנושא העונש, כדלקמן-
נשמות שסיימו את שליחותם בזה העולם- עולות שוב, חזרה למעלה, להתענג בתענוגים רוחניים באור ה׳,
אך מכיוון שהצטברו עליהם כתמים כתוצאה מחטאים רוחניים או מוסריים- עליהם לעבור תהליך של זיכוך /זיקוק, אשר מחזירם לטהרם המקורי.
אורך הגיהנם המאקסימלי לאדם- 11 חודשים, וזוהי הסיבה שבתום 11 חודש מפסיקים לומר קדיש על כל נפטר
(כי אף אחד לא יודע כמה בדיוק קרובו חטא וכו)
ואילו גן העדן (לכל אדם) הוא לתקופה אין סופית +שדרוג בכל ראש חודש.
(לדעת הרמבם- גם לגויים שהתנהגו בהוגנות וכן שמרו על שבע המצוות לבני נוח- גם כן זכאים לעולם הבא)
מקורות-
ספר הזוהר פרשת פקודי
עץ החיים להאריזל
מדרש רבה על שה"ש
תניא פרק ו.

מצאתי-
אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן, כִּי קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ יָחִיד וּמְיֻחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם. וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. רַק שֶׁהַשִּׁנּוּי הוּא אֶל הַמְּקַבְּלִים חִיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְּכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", וְכִדְפֵרְשׁוּ רַזַ"ל, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים חַיּוֹת אֵין רוֹאִין כו'.

וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי רִבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחִיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי מַמָּשׁ. וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁהֵן נֶגֶד ה' מַמָּשׁ, לוֹמַר אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד.
וְהִנֵּה תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ. אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן. שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִתְהֲפִךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, שֶׁיָּאִיר אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעְלִימִים אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת. וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עֹז וְכֹחַ

 

[פסיוני]

אז לא הבנתי, יש או אין עונש?
אתה בעצמך אמרת שיש גהינום, אז איפה בדיוק טעיתי בנושא העונש? לא אמרתי כמה זמן העונש לוקח. זה יכול להיות עונש של רגע או עונש של 11 חודש, הנקודה שלי היא שאם אתה לא עושה מה שהוא אומר הוא מעניש אותך.
יצור שחזק ממך באופן לא פרופרציונלי שמעניש אותך(לא משנה אם העונש מוגבל בזמן או לא) רק כי לא עשית משהו שלא ברור בכל אם הוא אמר או לא, זה לא יצור שהייתי רוצה לסגוד לו (גם אם הייתי מאמין שהוא קיים). להיפך - זה נשמע כמו מישהו שיש להילחם בו בכל הכוח.
במילים אחרות - אלוהים במיתולוגיה נשמע הרבה יותר כמו שטן מאשר כ"אל רחום וחנון". ולא משנה אם מדברים על המיתולוגיה העברית או הנוצרית (ולא ניכנס כרגע למיתולוגיות אחרות, כי בחיים לא נצא מזה)

הנקודה היא-
שאתה מכנה את הגיהנם כעונש, ואני מסתכל עליו כעל מקלחת לפני הטיול.
אחד הרבנים לפני כמה מאות שנים אמר- אני לא אבקש הנחה בגיהנם, מה אני פראייר?

 

[yossik]

 

[פסיוני]

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2627145
לפילוסופים שבינינו

 

[הראבאקיסט]

אוהב לטייל? כשאתה יוצא לטיול, יש לך מטרות? משמעות?
לדעתי לרוב האנשים לא ממש. רוצים לחוות קצת חוויות חדשות, להכיר קצת אנשים חדשים, לראות מקומות יפים, אוכל חדש, מה שעושה לנו כיף.
וגם בלי יותר מידי מטרות ומשמעות חוזרים מהטיול מרוצים. לפעמים יותר ולפעמים פחות.

מהחווייה שלי החיים די דומים. לא חייבים משמעות ומטרות כאלה גדולים כדי להיות מרוצים. אפשר לזרום. היה לי את השלב שאתה נמצא בו. אני דווקא מציע לא לקרוא פילוסופיה. אין שם תשובות. רק שאלות.

ודווקא להיפך. ברגע שיש לך את ההבנה שציינת, הכל צריך להיות יותר פשוט לך, לא יותר מסובך. מבינים שהרבה דברים הם לא חשובים ומתעסקים במה שעושה לך טוב ונהנים מהדרך, מהרגע, מהדברים הקטנים.

http://www.elcoaching.co.il/home/doc.aspx?mCatID=11734

 

[זאב]

@שרלוק
אתה מתאר חיפוש שבו אתה שואל מהו תפקידך בחיים\מה אתה רוצה לעשות\לגלות מה הם המטרות שלך.
כל אדם הוא שונה ומטרותיו הם שונים אחד מהשני.
אמת, כולנו הולכים למות בשלב זה או אחר (איננו יודעים האם הקיום אשר מקיף אותנו כרגע הוא אמיתי או חלום שאנחנו נתעורר ממנו).
השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך לפי דעתי היא לא "מה הלאה?" אלא יותר "מי אני?"
הסיבה האמיתית שהרבה אנשים נופלים לתוך תבניות קונפרמיות, היא הפחד להכיר באני האמיתי שלנו.
להכיר במגרעות ובמעלות שלנו ללא הכיסוי החברתי שלנו שאליו נולדנו, ולבנות את עצמנו מהאני האמיתי שלנו זה העבודה האמיתית.

סתם תוהה לעצמי מה שווה כל ההון שבעולם כל העבודה הקשה הזאת

לפי דעתי, שום כלום.
כל הכסף שבעולם לא שווה דבר, לעומת הדברים החשובים.
מה הם הדברים החשובים? התשובה משתנה מאדם לאדם.
מה חשוב לך?