אני חושב שחלק גדול בתקשורת הלקויה בין תומכי הרפורמה למתנגדיה, נובע בשל חוסר הסכמה בסיסי לגבי המונח "דמוקרטיה". כל צד מבין את המונח הזה בצורה אחרת, ונוצר דו-שיח של חירשים. שני הצדדים מגדירים את עצמם דמוקרטים, ושני הצדדים צודקים.
המונח "דמוקרטיה" יכול לתאר גם את שיטת המשטר העתיקה והפרימיטיבית של יוון מלפני אלפי שנים, וגם את שיטת המשטר המתקדמת ביותר שנעשה בה שימוש במדינות המערביות כיום.
לשם הבהרת שיטות המשטר השונות היכולות להיות פועל יוצא של "דמוקרטיה", הייתי יוצר את ההבחנה הבסיסית הבאה:
דמוקרטיה - שיטת משטר בה עושים כל מה שהרוב החליט
דמוקרטיה ליברלית - שיטת משטר בה מנסים לבצע כל מה שהרוב מחליט, אך תוך התחשבות גם בזכויות היסוד של מיעוטים
בדמוקרטיה לא ליברלית, המשילות היא מלאה. הרוב מקבל את כל מה שהוא רוצה, גם תוך דריסה של מיעוטים.
בדמוקרטיה ליברלית, המשילות פחות מלאה. הרוב מוותר על משילות מלאה, כדי שהעם יוכל לחיות בשלטון המתחשב בזכויות האדם הבסיסיות של המיעוט (צריך לזכור שכל פרט מהעם יכול למצוא את עצמו יום אחד בקבוצת מיעוט כלשהי אל מול המדינה).
כדי לקיים דמוקרטיה ליברלית (וזו נקודה חשובה) יש צורך ביותר מרשות עצמאית אחת. רשות עצמאית אחת יכולה לייצג את הרוב (אצלנו בישראל, הרשות המבצעת, שלא ממש נפרדת מהרשות המחוקקת), אבל דרושה רשות עצמאית נוספת, שאצלנו היא הרשות השופטת, והיא זו שאחראית לשמור על ה-"ליברלית" בדמוקרטיה ליברלית.
קביעת אופן הפעולה של דמוקרטיה ליברלית (בכל נושא), היא תוצר של היזון חוזר (אפשר אפילו להגיד מאבק) בין הרשויות העצמאיות, עד להסכמה. בזכות המאבק הזה בין הרשויות העצמאיות, אנחנו מקבלים תוצר שלוקח בחשבון גם את רצון הרוב, וגם את ההגנה על זכויות המיעוט. יש מתומכי הרפורמה שמתייחסים למאבק הזה כארטיפקט של הדמוקרטיה הליברלית (איפה המשילות?) - זהו לא ארטיפקט, זהו הפיצ'ר המרכזי של דמוקרטיה ליברלית, אותו מאבק בין רשויות עצמאיות שמאפשר את התוצאה הסופית שהיא החלטה הלוקחת בחשבון את רצון הרוב, אך תוך התחשבות בזכויות האדם הבסיסיות של המיעוט.
וכעת לרפורמה המשפטית: הרפורמה המשפטית בישראל מוגדרת כהפיכה משטרית, בגלל שהיא מבטלת לחלוטין את העצמאות של הרשות השופטת. ברגע שהרפורמה קובעת שניתן להצמיד את צמד המילים "חוק יסוד" לכל חוק, ובכך לנטרל לחלוטין את הביקורת השיפוטית של הרשות השופטת על אותו החוק, ביטלנו את העצמאות של הרשות השופטת (לשם הבהרה, בחוקי הרפורמה הנוכחיים, אין שום חוק שמדבר על הגדרת הסכמה רחבה לחקיקת חוק יסוד, מדובר על רוב מינימלי של 61 שיש לכל ממשלה, ככה מנסים להעביר כרגע את הרפורמה הזו, ולא להתבלבל עם אמירות של יריב לוין לגבי מה הוא היה רוצה לראות בעתיד, לאחר שהרפורמה תעבור). ברגע שביטלנו את העצמאות של הרשות השופטת, הפכנו את ישראל מדמוקרטיה ליברלית, לדמוקרטיה בלבד.
כשמדברים עם ח"כ כמו שימחה רוטמן, הוא טוען שאינו רואה ערך בדמוקרטיה ליברלית, ומעדיף משילות מלאה ע"י הרוב, על חשבון זכויות האדם הבסיסיות של המיעוט (מוקלט בוידאו מכנס בבר אילן מהשנה שעברה). אכן, דמוקרטיה לא ליברלית, תוכל לסלק באופן מיידי את כל המסתננים מישראל (בין אם מבקשי מקלט או מסתנני עבודה), תוכל להכשיר מיידית כל התנחלות לא חוקית, תוכל לכפות חוקי פולחן דת יהודית על כל המדינה כולל חילונים... המשילות ע"י הממשלה תהיה מלאה, בדיוק כפי ששמחה רוטמן, יריב לוין, סמוטריץ', בן גביר, גפני, דרעי וביבי מפנטזים (כל אחד משיקוליו).
אחת הסכנות בדמוקרטיה לא ליברלית, זה שהיא נותנת כוח בלתי מוגבל לאנשים המרכיבים את הממשלה. אותם אנשים יכולים להשתמש בכוח הבלתי מוגבל הזה כדי לפגוע לא רק במיעוטים, אלא אפילו ברוב שבחר אותם, ע"י כך למשל שיבצרו את שלטונם, יתחמקו מפשעים שעשו ויצברו הון וכוח על חשבון המדינה (ע"ע פוטין, אוראבן ושות'). הסיבה היא שאותם אנשים יכולים להעביר כל חוק, ללא שום רשות אחרת שיכולה להתנגד לו.
אז עכשיו אחרי שהכל הוגדר בצורה מסודרת, כל אחד צריך להשיב, כיצד הוא רוצה לראות את ישראל?
1. דמוקרטיה לא ליברלית (המצב המדויק אליו תוביל הרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית)
2. דמוקרטיה ליברלית (המצב כיום)
ההבדל בין אופציות 1 ו-2 הוא הבדל עמוק מאוד בשיטת המשטר, שינוי של כללי המשחק עצמם, וחשוב שכל אחד יבין את זה. זו הסיבה שטייסי קרב שובתים, חברות הייטק מוציאות את ההון מהארץ ורמטכ"לים לשעבר קוראים לסרבנות במידה והרפורמה תעבור.
שלוש נקודות אחרונות:
א. אני כרגע לא רוצה להתווכח על ההצדקה לכך שאנחנו חיים בישראל בדמוקרטיה ליברלית, קרי במדינה עם רשות שופטת עצמאית המגנה על זכויות אדם. לגבי הטיעון שאהרון ברק "כפה" עלינו מעבר מדמוקרטיה לדמוקרטיה ליברלית, למרות שאני לא מסכים עם הטיעון הזה (ואת חוסר ההסכמה הבעתי בשירשור אחר), מבחינת השירשור הזה, זה לא משנה. משנת 1995 אנחנו חיים דה-פקטו בדמוקרטיה ליברלית. דבר נוסף, מי שטוען שהרפורמה בסה"כ מנסה להחזיר אותנו למה שהיה לפני 1995 (או 1992 בה חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו), גם זה לא מדויק, כי גם לפני כן, בית המשפט הרשה לעצמו להתערב בחקיקה של הכנסת (בג"ץ ברגמן 1969). לאחר הרפורמה הנוכחית, גם בג"ץ ברגמן 1969 יהיה בלתי אפשרי לביצוע - הרשות השופטת תנוטרל לחלוטין (בכל פעם שתבחר הכנסת להצמיד לחוק את המילים "חוק יסוד").
ב. אני מסכים שכאשר יש רשות שופטת, יש לוודא שהמשפט שהיא עושה נאמן לזכויות האדם, ללא הטיות. על כן, זהות האנשים המרכיבים את הרשות השופטת (כדוגמת בית המשפט העליון) חשובה. עם זאת, הרפורמה לא באה רק לקבוע שינוי בועדה לקביעת שופטים, אלא הרפורמה באה לנטרל לחלוטין את הרשות השופטת, לא משנה מי ישב בה. כלומר, הרפורמה מחזירה אותנו מדמוקרטיה ליברלית, לדמוקרטיה.
ג. כל המדינות המתקדמות בעולם היום חיות במשטר של דמוקרטיה ליברלית (עם רשות שופטת עצמאית), פרט למדינה אחת, ניו זילנד. המשטר (דה יורה) בניו זילנד הוא של דמוקרטיה לא ליברלית (כי אין רשות שופטת עצמאית). עם זאת, ניו זילנד מדינה הומוגנית יחסית באוכלוסיה שלה (הרוב חילונים ממוצא אירופאי, כשהמיעוט הנטיבי לא מנסה לכפות את אורחות חייו ולא מנסים לכפות עליו), חילונית, וללא אויבים או מלחמות. זה בהשוואה לישראל, מדינה שסועה, עם מיעוטים שמנסים לכפות את אורחות חייהם הקיצוניים, מדינה מוקפת אויבים המפעילה צבא יום יום נגד מיעוטים. במדינה כמו ישראל, המשמעות של דמוקרטיה ליברלית חשובה בעשרות מונים בהשוואה לניו זילנד השקטה, הרגועה וההומוגנית. לכן, הנסיון להשוות בין ישראל לניו-זילנד, ולהגיד שאם ניו-זילנד מדינה מתקדמת למרות שאין רשות שופטת עצמאית, אז גם לנו מותר, זהו ניסיון פסול. הסיבה היא שהתנאים בניו-זילנד ובישראל שונים לגמרי. בערך כמו לשאול האם מסוכן לייצר אופניים בלי בלמים, ולהתעלם מהשאלה אם האופניים הללו נוסעים רק במהירות 5 קמ"ש (ניו-זילנד), או יכולים להגיע ל 100 קמ"ש (ישראל). התנאים השונים בתכלית משפיעים באופן קריטי על התשובה עד כמה חשובים הבלמים לבטיחות.
