רק לציין שאתה מתאר משפחות מאוד פריבילגיות.
לא לכולם יש את הפריבילגיה של הורים שעוזרים עם משכנתא, עושים בייביסיטינג קבוע ומביאים סירים לילדים.
מסכים, פריווילגיה שמשותפת בערך ל-50% מהצעירים בישראל (למעט סבסוד המשכנתא). ואלו שלא "זכו" לפריווילגיה הזאת, נהנים מפריווילגיות אחרות שעוזרות להם בעקיפין להתמודד עם אתגר שירותי הדיור, כמו שההורים השקיעו בהם בגיל הרלוונטי והם רכשו עצמאות, כמו קשרים עם אנשים שאינם ההורים שלהם שמקמבנים אותם וכן הלאה.
נדיר מאוד למצוא בישראל מקרים שבהם אדם רגיל לגמרי, וחסר תנאים מיוחדים או כישורים אישיים מיוחדים, מצליח ומשגשג סתם ככה בלי סיבה מיוחדת, סתם כי הוא "רגיל". במדינות מערביות מפותחות הרוב הם רגילים, ומשגשגים יחסית אלינו. לא כי הם תותחים, אלא פשוט כי המדיניות, התרבות וההומוגניות החברתית מארגנים להם תנאים טובים בהקשר הזה שמסלילים אותם להיות אזרחים עצמאיים ויצרנים (מה שמשרת את האינטרס של הציבור).
עוד פריבילגיה מאוד משמעותית שייחודית למשפחה שלך, אם אתה חושב שבמשפחות רגילות אחים קמים בלילה לטפל בילדים אז אתה טועה. האחים שלך מאוד פריבילגים.
אתה משכנע את המשוכנע. זאת התלונה שלי בעצם. רק שעליך להביט על המקרה הזה ברזולוציה הרבה יותר עדינה ממה שאתה מתאר. אין כאן 3 אחים פריווילגים, יש אחד פריווילג והשני שנדפק מזה. זאת בעיה מאוד חמורה במנטאליות של הרבה מאוד משפחות. ואחרי זה יאשימו את אותו האח שנדפק שעשה לילות לבנים שהוא הביא את זה על עצמו או שהוא "פרזיט", עצלן שלא המשיך תואר שני וכן הלאה. המנטאליות הישראלית היא ממש ממש חולה.
כך שאחת הבעיות העיקריות במדינה זה שהאזרחים ממש ממש זקוקים שהמדינה, הציבור והשירותים החברתיים יעשו Zoom In על כל מקרה ומקרה, ויתאימו פתרונות בסגנון "tailor-made solutions", רק שלצערנו אנחנו מוקפים אויבים, במזג אוויר חם מאוד וחברה מאוד מאוד מאודדדדד לא הומוגנית בשום דבר. זה מתכון להתפוררות בגדול, וסיבה מאוד משכנעת מדוע בכל פרק זמן יש משבר משמעותי או ששומעים בחדשות על עוד איש ציבור שסרח או חברה פרטית שמעורבת בבלאגן.
באופן כללי, גם העובדה שאתה יכול לחיות עם ההורים בגילך היא פריבילגיה,
תלוי תרבות ותלוי משתנים דטרמניסטים. בחלק ממדינות ארה"ב להתגורר אצל ההורים בגיל 30 זאת לחלוטין פריווילגיה, בעיקר בגלל שבארה"ב רוב המערכות והחברה מאוד תומכות ומספקות תנאי פתיחה קלים יותר למי שרוצה לעזוב את ההורים. או לכל הפחות מספקות מענה כלשהו. בישראל זה שונה לחלוטין. בישראל לצאת מההורים זאת וואחד פריווילגיה שמורכבת מפרוטקציות, שיוך לקבוצת ייחוס שהתנאים בה קלים מראש, גישה למידע שלא זמין לאחר או העדפת אנשים מסוימים ולא אחרים ע"י בעל הדירה, גנים טובים או IQ, או פשוט מוחצנות וביטחון עצמי שמאפשרים לך לבצע מניפולציות על אחרים או להיות חסין מפני מניפולציות של אחרים (כמו במערוכת יחסים בין בעלי נכסים לשוכרים לדוגמה).
לדוגמא יש אופי מאוד עצמאי ולכן לא הייתה לי את הפריבילגיה הנ"ל ונאלצתי לעזוב באמצע שנות העשרים לחיי (בדיוק חודש אחרי שהתחלתי לעבוד במשרת סטודנט בהייטק).
גם אבא שלי ז"ל מאוד עודד אותנו לעזוב את הבית ולבנות חיים עצמאיים, הורים שמקבלים בהבנה ילד בן למעלה מ 30 שגר בבית זו פריבילגיה.
הפוך, אתה מאוד פריווילג. גם בזכות זה שהיו לך הורים נבונים מאוד, דבר כלל לא מובן מאליו בישראל, אבל בייחוד לאור זה שהיו לך המשתנים האישיים שאפשרו לך לרכוש עצמאות בשלב מוקדם. זאת פריווילגיה בהתחשב בכך שאנשים הרבה יותר מוכשרים ממך לא זכו לזה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב והיותר נפוץ זכו למשתנים שממש דפקו אותם והפריעו להם לרכוש את העצמאות הזאת.
תרגיש טוב עם עצמך, אתה לחלוטין בר מזל בהקשר הספציפי הזה.