לקנות רכב זול או להמשיך בתחב"צ?

[שבוזי]

אני יודע שזה נושא שהועלה בפורום רבות, אבל בכל הדיונים לא הצלחתי למצוא מענה למקרה שלי. אני מבין טוב מאוד שבסופו של יום מדובר בבחירה שרק אני באמת יכול להחליט בה מה נכון, אבל אשמח לחוות דעת של אנשים שחושבים דומה אלי .

אני סגפן. ממש. אני מתקרב לאמצע שנות ה20 שלי והצלחתי לחסוך סכום יפה (מעל חצי מיליון) באמצעות עבודה וצמצום ההוצאות שלי לפחות מ-15% מההכנסה החודשית שלי (יתרונות של לגור עם ההורים). אחד הדברים שעזרו לי להגיע לזה הוא לעבור משימוש מרכב לאופנוע ולאחר מכן לתחבורה ציבורית Full time. זה חסך לי לא מעט, מאמין שבאזור ה20 אלף שקלים לפחות בשנה אם לא יותר (גם כשהייתי עם כלי רכב היה לי אוטו שהמחירון שלו היה קרוב ל10 אלף לכן החיסכון יחסית קטן). התחבורה הציבורית לעבודה שלי יחסית נוחה, ושימוש ברכב בממוצע היה חוסך לי חצי שעה בכל כיוון (כלומר אני "מאבד" שעה ביום כתוצאה מהשינוי הזה)

עם זאת, הרבה דברים השתנו מהתקופה שהייתי בן 21. אני בשלבי סיום של תואר, התקבלתי לעבודה בהייטק שהכפילה לי את המשכורת נטו שהייתה לי, והתחלתי לחשוב על לעזוב את הבית של ההורים ו*לקנות* דירה (הדיון על האם זה מהלך שכדאי אשמור לפוסט נוסף כדי לא לעשות סלט). עשיתי חישוב במחשבון משכנתא - גם אם אקנה רכב זול (פחות מ20 אלף), להחזיק רכב כזה כשנה יעלה לי את ההחזר החודשי באזור ה200-300 שח לפחות ויאריך לי את הזמן שיקח לי לשלם על המשכנתא משמעותית (כל זה כמובן בלי לכלול את האקסטרה כסף כל חודש שילך על לתחזק את האוטו).

הדילמה שלי היא כזו: יש לי חבר מהעבודה שמוכר סיאט איביזה, ידנית, דגם שאני אוהב ואוטו שאני יודע בוודאות שהוא שמור ולא יעשה לי בעיות וכאבי ראש. אחרי חישוב שלי - יעלה בערך 30 (18 אלף שח על הרכב + 10 אלף תחזוקה במקרה קיצון + 2000 שח למקרה ו...) אלף שח בשנה הראשונה ואז 10,000-8,000 שח בשנה כדי להחזיק אותו בקירוב.

האם הגיע הזמן להפסיק להתכלב ו"לשדרג" את הרמת חיים שלי? האם אני נופל למלכודת הקלאסית של לראות רכב כסטטוס חברתי? יש לי ימים שאני מתייאש מהנסיעות באוטובוס. לפעמים כשהקו מדלג על התחנה וצריך לחכות עוד 20 דקות או אפילו 30 יכול לייאש בהחלט. מצד שני - אני הולך משמעותית יותר. אני לא צריך לריב על הכביש ולקלל אנשים שחותכים אותי ונוהגים כמו פסיכופטים. ואני יכול לנצל את האקסטרה זמן כשאני בתוך האוטובוס ללמידה או למנוחה.

מה דעתכם? אני מודע לזה שכנראה לא אמצא כאן תשובה חד משמעית, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים במקומי.

 

[bigbang]

עשיתי חישוב במחשבון משכנתא - גם אם אקנה רכב זול (פחות מ20 אלף), להחזיק רכב כזה כשנה יעלה לי את ההחזר החודשי באזור ה200-300 שח לפחות ויאריך לי את הזמן שיקח לי לשלם על המשכנתא משמעותית.

אני לא חושב שנכון להתחייב למשכנתא כאשר התנאי הוא לא לקנות רכב (או כל הוצאה מתמשכת אחרת בסך של כ-10K בשנה) לאורך זמן רב.

האם הגיע הזמן להפסיק להתכלב ו"לשדרג" את הרמת חיים שלי? האם אני נופל למלכודת הקלאסית של לראות רכב כסטטוס חברתי?

אני (ורבים) לא רואים ברכב סטטוס חברתי, אלא כאמצעי תחבורה להתנייד בין מקומות בהם התחבורה הציבורית לא נוחה. אני לא מחזיק טסלה חדשה, אלא רכב ישן שנוסע בלי להתקע.

יש לי ימים שאני מתייאש מהנסיעות באוטובוס. לפעמים כשהקו מדלג על התחנה וצריך לחכות עוד 20 דקות או אפילו 30 יכול לייאש בהחלט. מצד שני - אני הולך משמעותית יותר. אני לא צריך לריב על הכביש ולקלל אנשים שחותכים אותי ונוהגים כמו פסיכופטים. ואני יכול לנצל את האקסטרה זמן כשאני בתוך האוטובוס ללמידה או למנוחה.

אלו כבר העדפות אישיות שלך. אני לא חושב שאני מכיר מישהו שלא מוכן לנהוג על הכבישים בארץ. לשנוא? רבים שונאים זאת, אך עדיין בוחרים לנהוג.

 

[שבוזי]

אני לא חושב שנכון להתחייב למשכנתא כאשר התנאי הוא לא לקנות רכב (או כל הוצאה מתמשכת אחרת בסך של כ-10K בשנה) לאורך זמן רב.

כמובן שזה לא תנאי. אני גם מבין שככל הנראה בעתיד כשאקים משפחה ויהיו לי ילדים אהיה חייב לקנות רכב.
בנוסף ברור לי שאוכל לסגור את המשכנתא שאני רוצה גם אם אקנה 2 רכבים וגם אטוס כל כמה זמן לחול ואנצל כסף לדברים אחרים. השאלה זה האם הנוחות הזו לדעתך שווה את הצעדים שהיא מחזירה אותך אחורה בדרך לעצמאות כלכלית.

החזון שלי זה לסיים לשלם את המשכנתא עד גיל 40 (כנראה נשמע כמו חלומות באספמיה אבל אני כן מאמין שזה אפשרי) ורכב, למרות שאין לי ספק שיחסוך לי הרבה זמן, גם כורך בתוכו לקחת עוד כמה צעדים אחורה כל פעם בדרך שלי לעצמאות כלכלית. (או לפחות שלווה כלכלית).

 

[bigbang]

כמובן שזה לא תנאי. אני גם מבין שככל הנראה בעתיד כשאקים משפחה ויהיו לי ילדים אהיה חייב לקנות רכב.
בנוסף ברור לי שאוכל לסגור את המשכנתא שאני רוצה גם אם אקנה 2 רכבים וגם אטוס כל כמה זמן לחול ואנצל כסף לדברים אחרים. השאלה זה האם הנוחות הזו לדעתך שווה את הצעדים שהיא מחזירה אותך אחורה בדרך לעצמאות כלכלית.

התשובה הקצרה היא שלדעתי בפירוש כן.
התשובה היותר ארוכה היא שאני מאמין שצריך לנסות ולהינות מהחיים ולא רק לתכנן לעתיד (שאתה כלל לא יודע בוודאות מה יהיה בו). אתה יכול לראות פוסטים ישנים בבלוג בהם הסולידית מתארת איך מכינים סבון ביתי ואוגרים שקי קטניות (לא יודע האם היא באמת עשתה זאת או שסתם הגזימה) - ואני ממש לא מסכים איתם.
לדעתי עדיף למצוא עבודה סבירה ולאבד "עצמאות כלכלית" לעוד כמה שנים, ולחיות בנוחות לאורך כל התקופה (בהתאם להכנסה כמובן ותוך כדי חיסכון)

החזון שלי זה לסיים לשלם את המשכנתא עד גיל 40 (כנראה נשמע כמו חלומות באספמיה אבל אני כן מאמין שזה אפשרי) ורכב, למרות שאין לי ספק שיחסוך לי הרבה זמן, גם כורך בתוכו לקחת עוד כמה צעדים אחורה כל פעם בדרך שלי לעצמאות כלכלית. (או לפחות שלווה כלכלית).

אלו נשמעות מטרות של "סטטוס חברתי". מה יקרה אם תשלם משכנתא עד גיל 40 או 50? מה יקרה אם תגור בשכירות ותצבור הון במקום דירה במדינה קטנה מוקפת אויבים ואוכלוסיה פרימטיבית שהולכת וגדלה?

 

[שבוזי]

אלו נשמעות מטרות של "סטטוס חברתי". מה יקרה אם תשלם משכנתא עד גיל 40 או 50? מה יקרה אם תגור בשכירות ותצבור הון במקום דירה במדינה קטנה מוקפת אויבים ואוכלוסיה פרימטיבית שהולכת וגדלה?

אני מסכים איתך לחלוטין בחלק הזה. אין שום ספק שהאופציה הכלכלית הנבונה יותר היא לשכור ולא לקנות דירה, בטח בשוק של היום. זה משהו שאני לא מסכים בו גם עם הסולידית למשל, ובשבילי בעלות על נדלן זה משהו שאני לא מוכן להתפשר עליו. רגשי ולא בהכרח כלכלי? לחלוטין, אבל אני יודע שבחיים לא אהיה מאושר בדירה בשכירות בגלל שלל סיבות שהן נטו משריטות שלי ולא בהכרח ממשהו שהוא אובייקטיבית גרוע יותר מלגור בדירה שקניתי.
לעומת זאת, רכב מבחינתי זה משהו שאני מוכן להתפשר עליו, במיוחד אם זה אומר שאסגור משכנתא שנה שנתיים יותר מוקדם ואוכל לשפר את איכות החיים שלי בכך שאעבוד פחות שעות כל שבוע. אבל יחד עם הוויתור הזה, אני גם מאבד זמן כל יום לאט לאט על נסיעה בתחבורה ציבורית כדי "לחסוך". וכאן מתחילה הדילמה

 

[היום מתה אמא]

1. לעזוב את ההורים אני בהחלט ממליץ, גם בשבילך וגם בשבילם.
2. אם אתה לא עומד להקים משפחה בקרוב, קניית דירה היא בעיני לא רציונאלית, אלא אם אתה יכול להרשות לעצמך דירה במרכז של הפיילה ליד רוב מקומות העבודה, הרי סביר להניח שתעבור עוד כמה מקומות עבודה.
3. תשכור דירה שנמצאת במרחק סביר בתח"צ (לא יותר מאוטובוס אחד) ממקום העבודה ותחסוך לעצמך גם את הרכב וגם את קניית הדירה, לזה יש להוסיף שגם יהיה לך דרך נוחה להגיע לבקר את ההורים (שמישהו יאסוף אותך, תח"צ, ברגל או מונית בעלות סבירה).

רכב הוא הסעיף בעל פוטנציאל הנזק הכי משמעותי מבחינה כלכלית (בניגוד לקניית דירה שהיא סוג של השקעה), כל עוד אתה יכול להמנע ממנו רצוי לעשות את זה. כמובן שהוא מוסיף המוווווון נוחות בחיים, אבל אם אתה סגפן כנראה שתוכל להתגבר על כך.

סטטוס לא מעניין בעיני,אבל בהקמת משפחה לפחות בעיני קניית דירה היא מאסט בשוק הדיור בארץ, להעביר משפחה וילדים כל כמה שנים זה סיוט לדעתי, אני מדבר אחרי שאת כל ילדותי העברתי כך.

 

[Homer]

אם יש לך חניה, בעבודה ובבית, תקנה.
אם אין חניה, תישאר עם הבאס.

 

[bigbang]

אני מסכים איתך לחלוטין בחלק הזה. אין שום ספק שהאופציה הכלכלית הנבונה יותר היא לשכור ולא לקנות דירה, בטח בשוק של היום. זה משהו שאני לא מסכים בו גם עם הסולידית למשל, ובשבילי בעלות על נדלן זה משהו שאני לא מוכן להתפשר עליו. רגשי ולא בהכרח כלכלי? לחלוטין, אבל אני יודע שבחיים לא אהיה מאושר בדירה בשכירות בגלל שלל סיבות שהן נטו משריטות שלי ולא בהכרח ממשהו שהוא אובייקטיבית גרוע יותר מלגור בדירה שקניתי.

שים לב שלא נכנסתי לשאלה של כדאיות, אלא רק אמרתי שמטרה של רכישת דירה היא מטרה מוזרה. היא יכולה להיות אחלה אמצעי בשביל לגדר את עלויות הדיור ולזכות במקום מגורים קבוע, אך לדעתי זה שגוי להציב זאת כמטרה כלכלית.

לעומת זאת, רכב מבחינתי זה משהו שאני מוכן להתפשר עליו, במיוחד אם זה אומר שאסגור משכנתא שנה שנתיים יותר מוקדם ואוכל לשפר את איכות החיים שלי בכך שאעבוד פחות שעות כל שבוע. אבל יחד עם הוויתור הזה, אני גם מאבד זמן כל יום לאט לאט על נסיעה בתחבורה ציבורית כדי "לחסוך". וכאן מתחילה הדילמה

תבחין גם כאן בין מטרות ואמצעים - לסגור משכנתא מוקדם זה אמצעי להשיג משהו אחר בחיים, זו לא אמורה להיות מטרה לכשלעצמה. מיקסום איכות חיים זו כן מטרה, ואמצעי לכך יכול להיות רכישת רכב או פרישה מוקדמת (שכוללת סגירת משכנתא). מה יעשה לך טוב יותר בחיים - לפרוש יורתר מוקדם או להיות עם רכב? זו שאלה אינדיבידואלית ואין לה תשובה שהיא נכונה לכולם.

 

[יבגני_ל]

תקנה רכב.
אם אתה בסדר עם אופניים ממונעיים לנסיעות באיזור ה 10 ק"מ תקנה גם, או לא ממנועיים באיזור ה 5 ק"מ.
תבנה לך מעטפת תחבורתית מתאימה לכל צורך
זה שיש רכב לא אומר שלא תבחר לפעמים לנסוע בתחבורה ציבורית או באופניים.
ממליץ על אופניים מתקפלים מאלומיניום שנכסים בכל בית, מתחת לשולחן בעבודה ובאוטו קטן.

לא ניתן להצדיק כלכלית רכב. זה גם לא הכרחי, אבל זה נוח:
בילויים, קניות, דברים דחופים מהרגע להרגע המצריכים נסיעה.
האפשרות להוריד מהראש את המחשבה כיצד אתה מגיע לאנשהו בשעות ללא תחבורה ציבורית, כיצד אתה מעביר חפצים וכו.
זה מוריד לך מהראש המון התעסקות, וזה יותר חשוב מכסף לדעתי. הרבה יותר חשוב.

אתה מוסיף אבל צרות חדשות: טיפולים ומוסכים, חניות, קנסות ,טסט שנתי, ביטוחים, תאונות.
בשנה ללא קנסות ותאונות או קילקולים מיוחדים לא תבזבז באמת הרבה זמן על זה, אבל זה יקרה.
עלות אחזקה של רכב קטן חדש יחסית היא די נמוכה מבחינת תיקונים.

קניתי סיטרואן C1 מודל 2016 בשנת 2019 ועד עכשיו שוב דבר לא התקלקל.. אנשים נוטים להגזים בהערכות התיקונים לדעתי.
קנה רכב יד שניה בן 3-5 עם היסטוריית טיפולים מתועדת ללא אירועים מכניים כרוניים או תאונות מוגזמות. תדאג שזה יהיה דגם שנחשב לאמין אבל לא דגם עם פרימיום אמינות שמשתקף יותר מידי במחיר. (כלומר, אל תקנה טויוטה יאריס כי זה נחשב רכב סופר אמין ומכיוון שכולם חושבים את זה, אז יש לו מחיר בשמים).
מצד שני, גם אל תקנה רכב מדגם שידוע שיש לו בעיות חשמל/גיר וכו.
טפל בו לפי הספר במוסך לא מורשה אבל חביב (למצוא מוסך קבוע שנעים לך לבוא אליו ואתה סומך עליו יכול לקחת זמן), ומירב הסיכויים שהרכב ילווה אותך נאמנה הרבה שנים.

 

[roneng]

כמובן שהוא מוסיף המוווווון נוחות בחיים, אבל אם אתה סגפן כנראה שתוכל להתגבר על כך

לא בטוח שאני מסכים עם המשפט הזה.
אישית אני דוקא מרגיש שהחיים הרבה יותר נוחים מרגע שוויתרתי על הרכב. לא צריך לדאוג ולהתרכז כל הזמן כשמתניידים ממקום למקום, לא צריך לדאוג לחפש חניה כשמגיעים למקומות, לא צריך לקום מוקדם בבוקר כדי להזיז את הרכב לפני שנגמרת החניה וכו'

מבין שיש אנשים שרכב זה משהו נוח עבורם, אבל זאת לא אקסיומה ויש אנשים שעבורם המצב הפוך.

 

[doc29]

מה דעתכם? אני מודע לזה שכנראה לא אמצא כאן תשובה חד משמעית, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים במקומי.

מה אתה עושה בדייטים? כשהייתי בגילך קשה לי לדמיין איך הייתי מסתדר בקטע זה בלי רכב (לא מפואר בכלל, אוטו קטן שנכנס לחניות של תל אביב...(

 

[Res Cogitans]

אני יודע שזה נושא שהועלה בפורום רבות, אבל בכל הדיונים לא הצלחתי למצוא מענה למקרה שלי. אני מבין טוב מאוד שבסופו של יום מדובר בבחירה שרק אני באמת יכול להחליט בה מה נכון, אבל אשמח לחוות דעת של אנשים שחושבים דומה אלי .

אני סגפן. ממש. אני מתקרב לאמצע שנות ה20 שלי והצלחתי לחסוך סכום יפה (מעל חצי מיליון) באמצעות עבודה וצמצום ההוצאות שלי לפחות מ-15% מההכנסה החודשית שלי (יתרונות של לגור עם ההורים). אחד הדברים שעזרו לי להגיע לזה הוא לעבור משימוש מרכב לאופנוע ולאחר מכן לתחבורה ציבורית Full time. זה חסך לי לא מעט, מאמין שבאזור ה20 אלף שקלים לפחות בשנה אם לא יותר (גם כשהייתי עם כלי רכב היה לי אוטו שהמחירון שלו היה קרוב ל10 אלף לכן החיסכון יחסית קטן). התחבורה הציבורית לעבודה שלי יחסית נוחה, ושימוש ברכב בממוצע היה חוסך לי חצי שעה בכל כיוון (כלומר אני "מאבד" שעה ביום כתוצאה מהשינוי הזה)

עם זאת, הרבה דברים השתנו מהתקופה שהייתי בן 21. אני בשלבי סיום של תואר, התקבלתי לעבודה בהייטק שהכפילה לי את המשכורת נטו שהייתה לי, והתחלתי לחשוב על לעזוב את הבית של ההורים ו*לקנות* דירה (הדיון על האם זה מהלך שכדאי אשמור לפוסט נוסף כדי לא לעשות סלט). עשיתי חישוב במחשבון משכנתא - גם אם אקנה רכב זול (פחות מ20 אלף), להחזיק רכב כזה כשנה יעלה לי את ההחזר החודשי באזור ה200-300 שח לפחות ויאריך לי את הזמן שיקח לי לשלם על המשכנתא משמעותית (כל זה כמובן בלי לכלול את האקסטרה כסף כל חודש שילך על לתחזק את האוטו).

הדילמה שלי היא כזו: יש לי חבר מהעבודה שמוכר סיאט איביזה, ידנית, דגם שאני אוהב ואוטו שאני יודע בוודאות שהוא שמור ולא יעשה לי בעיות וכאבי ראש. אחרי חישוב שלי - יעלה בערך 30 (18 אלף שח על הרכב + 10 אלף תחזוקה במקרה קיצון + 2000 שח למקרה ו...) אלף שח בשנה הראשונה ואז 10,000-8,000 שח בשנה כדי להחזיק אותו בקירוב.

האם הגיע הזמן להפסיק להתכלב ו"לשדרג" את הרמת חיים שלי? האם אני נופל למלכודת הקלאסית של לראות רכב כסטטוס חברתי? יש לי ימים שאני מתייאש מהנסיעות באוטובוס. לפעמים כשהקו מדלג על התחנה וצריך לחכות עוד 20 דקות או אפילו 30 יכול לייאש בהחלט. מצד שני - אני הולך משמעותית יותר. אני לא צריך לריב על הכביש ולקלל אנשים שחותכים אותי ונוהגים כמו פסיכופטים. ואני יכול לנצל את האקסטרה זמן כשאני בתוך האוטובוס ללמידה או למנוחה.

מה דעתכם? אני מודע לזה שכנראה לא אמצא כאן תשובה חד משמעית, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים במקומי.

אפשר להתחיל מלהריץ מספרים ואז לבדוק אם זה נסבל עבורך. נניח אם תקנה יונדאי i10 ידני משנת 2016 (בעלות של 30K) עם קילומטראז' סביר ותחזיק בו לעשר שנים עד שיושמד,
העלות השנתית תהיה 3000 ש"ח. תוסיף לזה ביטוח חובה וביטוח צד ג' בעלות של בערך 2500-3000 שקל. עבור 10K קילומטר בשנה ונהיגה לא פרועה שמובילה ל15 ק"מ לליטר דלק, תשלם בשנה (10000/15)*7.37 = 4913 שקל דלק. תוסיף לזה אגרת רישוי שנתית בסך 1300 שקל וטיפול שנתי בטווחים של 500 - 1500 שקל. כמובן תתאים את החישובים לפי האוטו שאתה עומד לקנות. יוצא בערך 12000 - 14000 עלות שנתית לרכב כזה. מניח שרכבים אמינים וחסכוניים יחסית כמו הדגם הזה יעלו לך בערך כמו בחישוב שעשיתי. רכבים אחרים יכולים להיות הונדה ג'אז (גבוה באמינות ובצריכת דלק), מאזדה 2 (גבוה באמינות, קצת פחות בצריכת דלק). לדעתי אם תערוך חישובים לרכבים כאלה עבור שנתון 2016, אתה תראה הוצאה שנתית בגבול שבין 11K ל15K. נניח ההוצאה החודשית תהיה 1000 - 1200 שקל. תשווה את זה להוצאה החודשית על תחבורה שאתה מוציא כיום ואז תשאל את עצמך האם אתה מוכן לשלם את הדלתא עבור מה שרכב פרטי כזה מספק לעומת החלופה הנוכחית. למשל, אם אתה מוציא בחודש 300 שקל על תחבורה (ציבורית, קורקינטים), שאל את עצמך האם אתה מוכן לשלם פרמיה של 700-900 שקל לחודש עבור מה שרכב פרטי נותן. עבורי התשובה הייתה לא עד שהבאתי ילדים כיום קשה לי לדמיין את עצמי בלי רכב.

 

[roneng]

מה אתה עושה בדייטים?

זה לא באמת בעיה.
בת"א זה מאוד נפוץ שלאנשים (במיוחד רווקים) אין רכב.
הבעיה היא רק אם אתה (או הדייט) גר באיזה עיר שינה או ישוב קטן.

כשהייתי בגילך קשה לי לדמיין איך הייתי מסתדר בקטע זה בלי רכב

גם כשאני הייתי בגילך היה לי קשה לדמיין את החיים בלי רכב.
אבל מאז שויתרתי על האוטו אני לא רואה את עצמי חוזר לזה.

לא יודע אם זה הזמנים שהשתנו (התחב"צ מאוד השתפרה לעומת מה שהיה) או שזה שינוי פנימי שעברתי או העובדה שעברתי לגור בעיר הגדולה.
אבל ממצב שהיה לי רכב ליסינג שהייתי נוסע בו בממוצע כ 1,000 ק"מ בשבוע (מעל 50,000 בשנה) עברתי למצב שאין לי אוטו בכלל, ואני ממש לא מתגעגע.

 

[nolim]

בנוסף ברור לי שאוכל לסגור את המשכנתא שאני רוצה גם אם אקנה 2 רכבים וגם אטוס כל כמה זמן לחול ואנצל כסף לדברים אחרים. השאלה זה האם הנוחות הזו לדעתך שווה את הצעדים שהיא מחזירה אותך אחורה בדרך לעצמאות כלכלית.

החזון שלי זה לסיים לשלם את המשכנתא עד גיל 40 (כנראה נשמע כמו חלומות באספמיה אבל אני כן מאמין שזה אפשרי) ורכב, למרות שאין לי ספק שיחסוך לי הרבה זמן, גם כורך בתוכו לקחת עוד כמה צעדים אחורה כל פעם בדרך שלי לעצמאות כלכלית. (או לפחות שלווה כלכלית).

אני יכול להעיד שיש הפתעות בחיים.
שאני לקחתי משכנתא לפני גיל 30 זה היה נראה לי מתקרב לקצה גבול היכולת שלי. כי אני גם פחדן ולא רציתי לקנות דירה והעדפתי להשקיע בבורסה.
בסוף משפחה, ילדים הכריעו את הכף.
כמה שנים אחרי לפני גיל 40, אני יכול לסגור את כך המשכנתא ולהשאר עם עודף. המחיר של הבית או השכירות באזור שאני גר בו הרקיעו שחקים ויש לי עכשיו בטחון בדירה משלי שאני לא תלוי בבעל דירה.

אז דברים משתנים... לדעתי רכב זה באמת הוצאה יקרה, אבל בשביל לחסוך שעה ביום לדעתי זה שווה. נראה לי שזה החיזוק שאתה מחפש, אז לדעתי כן. זה הוצאה לגיטימית.

 

[שבוזי]

מה אתה עושה בדייטים? כשהייתי בגילך קשה לי לדמיין איך הייתי מסתדר בקטע זה בלי רכב (לא מפואר בכלל, אוטו קטן שנכנס לחניות של תל אביב...(

היקום בירך אותי בבת זוג שמוכנה לספוג את השגעונות שלי כבר מעל שנה למרות שהיא מתנגדת קצת לכל העניין של הסולידיות.

אין לי ספק שאם הסיטואציה הייתה אחרת זה היה עושה לי לא מעט בעיות.

 

[hilabar]

אם המוטיבציה העיקרית לקנות רכב הוא כי "יש הזדמנות עם חבר בעבודה" אז אולי תחכה רגע, תשקול היטב.
רכב כסמל סטטוס זה שטויות. לא מכירה אף בנאדם בסביבתי שחושב ככה.
האם שילוב של מוניות עם התחבצ מקל לך על החיים?
האם אתה יכול לגור ליד העבודה? זה איכות חיים ששוה לשלם עליה יותר מ"קיצור הזמן" שתחסוך עם רכב. אם בכל מקרה תכננת לעזוב את ההורים.
יש הרבה פתרונות גם של רכב שיתופי - שלמה סיקסט, אוטותל, סיטי קאר. כרגע אני משתמשת בשילוב של תחבצ + מוניות + רכבים שיתופיים וסהכ מסתדרת.
מרגיש לי שקנית רכב זה משהו בלתי הפיך (קשה מאוד אחכ לותר עליו) אז תחשוב על הכל טוב מראש.
אני כן אקנה רכב בעתיד, אבל באמת שרק כשארגיש שאין יותר ברירה.

 

[עידו ג]

משתמש ברכב, אך גר בצפון הרחוק והתחב"צ פה לא להיט בלשון המעטה. (ואני עוד גר בעיר עם רכבת תודה לאל).
לא רואה סיבה להתנייד ברכב אם אתה כבר רגיל לתחב"צ וגר במרכז. התחב"צ פשוט תענוג, בכל מקום, לכל מקום, בתדירות גבוהה.
שלא לדבר על הסיוט של הפקקים ומציאת החנייה במרכז.

נ.ב - ברוך הבא לפורום

 

[יובל ממודיעין]

קנה רכב.
תתפלא כמה הזדמנויות יפתחו בפניך כשתהיה נייד ולא תלוי בתחבצ.

קנה דירה, זו השקעה ממונפת.
כל עוד אתה צעיר, ללא משפחה וילדים, תוכל לנתב חלק גדול מההכנסה לטובת השקעה.
כשיהיו בעתיד ילדים, הסדרי עדיפויות ישתנו.
אל תשכח שאתה בתחילת הקריירה, אני מניח שבעתיד השכר שלך יעלה.

 

[נמאס לעבוד]

אני יודע שזה נושא שהועלה בפורום רבות, אבל בכל הדיונים לא הצלחתי למצוא מענה למקרה שלי. אני מבין טוב מאוד שבסופו של יום מדובר בבחירה שרק אני באמת יכול להחליט בה מה נכון, אבל אשמח לחוות דעת של אנשים שחושבים דומה אלי .

אני סגפן. ממש. אני מתקרב לאמצע שנות ה20 שלי והצלחתי לחסוך סכום יפה (מעל חצי מיליון) באמצעות עבודה וצמצום ההוצאות שלי לפחות מ-15% מההכנסה החודשית שלי (יתרונות של לגור עם ההורים). אחד הדברים שעזרו לי להגיע לזה הוא לעבור משימוש מרכב לאופנוע ולאחר מכן לתחבורה ציבורית Full time. זה חסך לי לא מעט, מאמין שבאזור ה20 אלף שקלים לפחות בשנה אם לא יותר (גם כשהייתי עם כלי רכב היה לי אוטו שהמחירון שלו היה קרוב ל10 אלף לכן החיסכון יחסית קטן). התחבורה הציבורית לעבודה שלי יחסית נוחה, ושימוש ברכב בממוצע היה חוסך לי חצי שעה בכל כיוון (כלומר אני "מאבד" שעה ביום כתוצאה מהשינוי הזה)

עם זאת, הרבה דברים השתנו מהתקופה שהייתי בן 21. אני בשלבי סיום של תואר, התקבלתי לעבודה בהייטק שהכפילה לי את המשכורת נטו שהייתה לי, והתחלתי לחשוב על לעזוב את הבית של ההורים ו*לקנות* דירה (הדיון על האם זה מהלך שכדאי אשמור לפוסט נוסף כדי לא לעשות סלט). עשיתי חישוב במחשבון משכנתא - גם אם אקנה רכב זול (פחות מ20 אלף), להחזיק רכב כזה כשנה יעלה לי את ההחזר החודשי באזור ה200-300 שח לפחות ויאריך לי את הזמן שיקח לי לשלם על המשכנתא משמעותית (כל זה כמובן בלי לכלול את האקסטרה כסף כל חודש שילך על לתחזק את האוטו).

הדילמה שלי היא כזו: יש לי חבר מהעבודה שמוכר סיאט איביזה, ידנית, דגם שאני אוהב ואוטו שאני יודע בוודאות שהוא שמור ולא יעשה לי בעיות וכאבי ראש. אחרי חישוב שלי - יעלה בערך 30 (18 אלף שח על הרכב + 10 אלף תחזוקה במקרה קיצון + 2000 שח למקרה ו...) אלף שח בשנה הראשונה ואז 10,000-8,000 שח בשנה כדי להחזיק אותו בקירוב.

האם הגיע הזמן להפסיק להתכלב ו"לשדרג" את הרמת חיים שלי? האם אני נופל למלכודת הקלאסית של לראות רכב כסטטוס חברתי? יש לי ימים שאני מתייאש מהנסיעות באוטובוס. לפעמים כשהקו מדלג על התחנה וצריך לחכות עוד 20 דקות או אפילו 30 יכול לייאש בהחלט. מצד שני - אני הולך משמעותית יותר. אני לא צריך לריב על הכביש ולקלל אנשים שחותכים אותי ונוהגים כמו פסיכופטים. ואני יכול לנצל את האקסטרה זמן כשאני בתוך האוטובוס ללמידה או למנוחה.

מה דעתכם? אני מודע לזה שכנראה לא אמצא כאן תשובה חד משמעית, אבל מעניין אותי מה הייתם עושים במקומי.

פורום הסולידית, שנת 1964:
"שלום לכולם, אני שוקלת לקנות את הפלא הזה שנקרא מכונת כביסה... מצד אחד – שפשוף יומיומי בידיים נותן לי תחושת הישגים, וגם שורף קלוריות. מצד שני – שמעתי שמכונה עושה את זה בפחות משלוש שעות, אבל עולה 800 לירות(!) וצריך לקרוא לה טכנאי בכל שהיא מחליטה לשבות...”
והנה אנחנו היום - עם דיון רציני למה צריך רכב או אם כדאי להשקיע באופנוע חשמלי או רק במנוי לקורקינט.
בעוד 20 שנה:
"האם לקנות לילדה שלי רכב אוטונומי בגיל 6, או שעדיף להמשיך להזיע בדרך לגנון במטרו? מצד אחד, היא כבר התחילה ללמוד קוד בגן חובה, מצד שני – הדגם החדש של טסלה ג'וניור לא תומך בסטנדרט של גוגל-נני..."
כל דיון עכשווי הוא אנדרטה לאיוולת העתידית.
רק תזכרו להשאיר מקום במוסך גם לילד הבא.

 

[doc29]

זה לא באמת בעיה.
בת"א זה מאוד נפוץ שלאנשים (במיוחד רווקים) אין רכב.
הבעיה היא רק אם אתה (או הדייט) גר באיזה עיר שינה או ישוב קטן.

משחזר אחורה. חלק מהדייטים באמת הלכתי ברגל (גרתי כמה שנים טובות בתל אביב) כשהבחורה גרה באיזור שלי (צפון ישן) אבל בחלקם לא הייתה ברירה. מספיק אפילו שרוצים לקבוע בשישי והיא אצל ההורים לפני הדייט בעיר שהיא לא תל אביב או כל דבר אחר. זה ממש אפס גמישות לצערי בארץ.

אבל מאז שויתרתי על האוטו אני לא רואה את עצמי חוזר לזה.

היום עם ילדים זה כבר באמת לא אופציה. אולי בעתיד נחזור לתל אביב...