@Lucy ההשוואה שלך בין שירה איסקוב לדיאנה רז חוטאת למציאות. אביעד גילה סימני אלימות מוקדמים, קנאות אובססיבית, הערות על לבוש, שתלטנות וכיוצ״ב. הכל היה שם. במקרה של דיאנה אמיר היה בעל נורמטיבי לחלוטין, מסור ודואג שברגע אחד של איבוד עשתונות החריב עולמות. בנוסף לכך ובניגוד לשירה דיאנה היתה
קואוצ׳רית לזוגיות ויש סרטונים שלה על זיהוי מוקדם של סימני אלימות שזה אבסורד של ממש.
בינינו, כמה מרתיח אותך שבית המשפט עוד התחשב ב״מוניטין״ של אביעד לאחר ניסיון הרצח והגן עליו בצו איסור פרסום? או שהוא המשיך לסרב לתת לשירה גט ולהחזיק אותה עגונה? או להיאבק על זכויותיו במשמורת על הילד ובממון המשותף? איך בכלל יש זכות כלשהי לחלאת אדם שכזו אחרי ניסיון רצח כל כך אכזרי?
אז מרתיח באותה מידה המצב שבית משפט יכול לחייב גבר לגדל ילד שלא שלו מבגידה של אשתו. לא די בעגמת הנפש והפגיעה המוראלית כשיגלה שהמלאך הקטן שהוא מחבק ומנשק כשלו הינו פרי זרעו של גבר אחר אלא עוד שודדים את רכושו בחסות החוק. הכי קרוב להרצחת וגם ירשת רק בלי ההמתה.
@BobbG נתן אנלוגיה מדהימה בדיוקה לעניין ואת מתפתלת עם השוואות לא רלוונטיות של אנשים בוגרים עם ילדים ממערכות יחסים קודמות שנכנסים לזוגיות
ביודעין.
אולי יש גברים שבשבילם להיאנס כך ע״י המערכת מרגיש כמו רצח? שמעדיפים למות מאשר לקום לעבודה כדי לפרנס אישה שבגדה וילד של מאהב? תדמייני את אחיך או ידיד קרוב שלך צונח למיטתו מותש מיום עבודה ארוך בזמן שגרושתו, המאהב וילדם המשותף יושבים לארוחה טובה המשולמת על ידו. איך המצב הזה נראה תקין למישהו? האם זה פחות אבסורדי מאשר לתת זכויות על ילדים למי שרצח את אמם?