לדעתי אם אין חוזה חדש ולא סוכם מבעוד מועד לגבי המשך השכירות בשנה השלישית, במיוחד לאחר תשלום החודש הראשון, אז לשוכר יש אפשרות לטעון שהחוזה ממשיך בדיוק כמו בשנתיים הראשונות, אבל בלי קשר לדקויות משפטיות והתפלפלות מיותרת, השוכר צריך להשלים עם המצב החדש, להמשיך לגור בדירה, לשמוח שהשכר דירה לא עלה, וכשיגיע הזמן לעזוב אז לחפש מקום חדש ולסיים את ההתקשרות ברוח טובה, לא לבזבז אנרגיה על מקרה היפותטי שעדיין לא קרה (בקשת פינוי מוקדמת).
קיבלתי מידע מדויק רשמתי בתגובה לפני.
כלומר הקרוב היה בדירה לפני החוזה הזה? אז סביר ששנתיים מתייחסות גם למה שאתה קורא "החוזה" וגם לאופציה של שנה.
למה להיכנס לפינות האלו? יכול להיות שהמשכירה תיכננה להמשיך להשכיר אבל פתאום נוצר צורך דחוף למכור ולא צריך לשים לה מכשולים לזה.
את החלק השני אפשר לשנות בהסכמתה. אם היא מתכוונת למכור, זה לא הגיוני שהוא צריך למצוא שוכר חליפי כי מי ירצה להיכנס לזמן קצר מראש?. זה סעיף שמתאים למצב של המשך השכרת הדירה. יכול להיות שהיא פשוט המשיכה באותו חוזה כמו קודם ולא שמה לב.
⌄
⌄
⌄
״לא, זה החוזה הראשוני והיחיד שנחתם בכניסה לדירה ולא בחידוש. לא היה חידוש חוזה ומכיוון שכבר שילמנו חודש ראשון חשבתי שהכל כרגיל.״ ציטוט
