מדהים איך דיוני חרדים-חילוניים כל כך רגישים לשני הצדדים.
הדיון מתפתח במהירות שקשה לעקוב אחריו..
כבן אדם, וכחרדית, היה לי חוסר הסכמה עם חלק מהדברים שנאמרו כאן, מתוודה שלא קראתי הכל אם כי ניסיתי, אשמח להביע את עמדתי בצורה הכי קונקרטית שאצליח:
לחרדים, כאנשים מאמינים, יש אמונה חזקה מאד שהם מקיימים את העולם בקיום התורה והמצוות. עכשיו. כאדם מאמין בפני עצמו- אני גם מאמינה בזה ששמירת חוקי הא-ל שברא את העולם מיטיבה עם העולם אבל אני לא חושבת בגלל זה שכל אורח החיים החרדי הוא קדוש בהכרח. וקשה לי לעכל כמה אנשים המזדהים כאן כחרדים שחושבים ככה. אני חיה באותה צורה כמוהם פלוס מינוס (כי חרדי זה הגדרה מאד רחבה) אבל לא חושבת שבגלל זה כל חילוני צריך להודות לי וכן, ברור לי שאני נתרמת מאד כפרט ובוודאי כמגזר מהחברה הכללית.
ולמעשה-
חרדים עובדים פחות ומרוויחים פחות- נכון. זה במגמת שינוי כי בעוד פעם אנשים החזיקו באידאולוגיה של פת במלח תאכל והעריכו את הפשטות היום לצערי! זה הולך ונעלם. התקשורת, והאינטרנט, פתחו את העיניים כפשוטו לחרדים שגילו שיש עולם, ואפשר להנות ממנו- זה רק עולה כסף. וממילא כנוצר הצורך בכסף (צורך רגשי, לא אמיתי לדעתי) התפתחו אפיקי הכנסה נוספים. זה כולל מסלולי לימוד רווחיים יותר לנשים מהוראה, זה אומר שרב ככל הנשים עובדות (פעם חיו ממלגת כולל ומאויר. באמת.) הרבה יותר גברים מנסים לעבוד (לאו דוקא בהצלחה כאמור אחוזי נשירה גבוהים ולא מפתיעים מלימודים ועוד) ולדעתי עוד יתקדם בהמשך.
חרדים מקבלים יותר מהמדינה ממה שהם מרויחים- באופן כללי נכון (מסתייגת שלא יקום עלי האחד שכן עושה מליונים והכל בלבן ומשלם מס..), אבל לא באופן ישיר. כלומר, לא במלגת דתות (שעומדת היום על סביבות ה500שח) ובהבטחת הכנסה (שכיום אברכים לא יכולים לקבל) אלא בסופו של דבר הם עם יותר ילדים ופחות הכנסות ולכן מקבלים יותר נקודות זיכוי במס, יותר הנחה בארנונה ויותר מענקים. לכן לחרדי אין תחושת ניצול של המדינה כי אלו לא כספים 'צבועים' אלא אורח חיים המסליל אותם לרב להשתייך לפלח אוכלוסיה זכאי יותר. בנוסף, החרדי מרגיש שהוא לא נהנה מהמון תקציבים שאין לו 'גישה' אליהם כמו תרבות, ספורט ועוד ולכן לדעתו זה לגיטימי שישלם פחות, כי הוא מרגיש מקבל פחות. הנקודה היא שזה לא משנה למדינה בכלל, שמבחינתה שיגיע לכל ארוע תרבות שהיא עורכת אלא שהוא בוחר (בחירה שאני מאמינה ותומכת בה ברמה הערכית) להישאר בבית.
לחרדים יש חוש כלכלי- אהם. לא בהכרח. לא כולם מצליחים, המון נופלים. הגבר החרדי אולי מפולפל במיוחד כי למד הרבה גמרא אבל תכלס לרב יש לו חורים בחשבון, בבסיס, והרבה תחושת 'סמוך' וביטחון עצמי שמכסה על ריק. זה יפה שהחינוך החרדי מצליח להוציא כל כך הרבה אנשים שמאמינים בעצמם ובמוצלחותם אבל לא בהכרח זה מוכיח את עצמו. מה כן נכון? שחרדי שרוצה להתפרנס בכבוד, מאחר ואין לו לימודי ליבה וגם לא הרגלי למידה שמאפשרים לו להנות ממסלולי הקפצה השונים שהמדינה מנסה לבנות כדי לצמצם פערים, האופציה שלו להצליח זה במסחר/נדלן ובמילים אחרות כיזם וכעצמאי וכבוס של עצמו שלא דורש מעצמו לדעת אנגלית, מתמטיקה ולהחזיק תעודת בגרות.
חרדים מרגישים מקופחים במדינה- כן. ככה הם מרגישים. האם הם באמת? לא יודעת לענות על זה. לא חושבת. אבל הם מרגישים ככה. וכדאי שהם והאנשים סביבם יבינו את זה כי זה גורם להם לעיוותי חשיבה קשים.
חילונים וחרדים לא מספיק מכירים כאן אחד את השני- נכון. כל כך נכון. רק לא יודעת איך שוברים את הגדר הזו.
חרדים בוחרים בעוני ומגדלים את ילדיהם לעוני- כאמור, היום זו כבר לא אידאולוגיה. וגם פעם האידאולוגיה היתה פשטות לא הזדקקות לבריות. פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות. עשה שבתך חול ועוד הם לא ציטוטים של עצמי. אבל, חרדים בוחרים בהתבדלות. זה ההבדל הגדול בין חרדים לדתיים ולחב"ד. חרדים מעונינים ברמה מסוימת לחיות בתוך עצמם. זו לא עבירה לעבוד בשוק הכללי, אבל המוני נשים מוותרותעל חצי מהשכר כדי לא 'להחשף' בלשונן. זה לא בגלל הגבר שלידן גם לא בגלל הכשרות במטבחון זה בגלל רצון להשאר בתוך עצמינו. אני מסכימה שחלק, מדגישה- חלק מזה מגיע מהעסקונה שמפחדת שהחרדים יטעמו את החיים שבחוץ ויברחו לה מפה, אבל גם חלק מגיע מרצון פנימי ואמיתי להשאר בסביבה חרדית. הצורך הזה פחות בוער לאנשים בחול שחיים בין גויים שזה הבדלה מוחלטת וממילא יש שם קהילות יפות והרבה יותר הטרוגניות.
ולכן אם יהיה פה רב חרדי- יהיה כאן צבא חרדי, רופאים חרדיים ושלל אנשי מקצוע אקדמאיים חרדים. החרדיות (והדת לא כל שכן) לא סותרת את כל אלו לא סותרת השכלה ולא סותרת אקדמיה. היא רק רוצה להתכנס בעצמה.
בנימה אישית- אני עובדת בעולם הרחב, מכירה אותו. (משלמת מס למי שדואג). מסתובבת בו וצורכת בו. ואני פוגשת בו אנשים מקסימים והם חברים שלי אבל את ילדיי אני רוצה לחנך בחינוך חרדי. בסוף יום אני רוצה לחזור הביתה לקהילה שלי ולשייך את עצמי לשם, ברמה החיצונית ובעיקר ברמת הערכים והאמונות. ואני עצמי רוצה להיות שייכת לעולם הזה בו עדיין יש הרבה יותר מקום לרוח. ויש לזה מחיר. כן, גם כלכלי. בעיני זה המחיר הקטן.