האם כדאי להתחתן?

[Tsachi01]

לגמרי אופטופיק - הסטטיסטיקה של גירושים אף פעם לא אומרת מה שאנחנו חושבים שהיא אומרת (כלומר, מה הסיכוי של מי שמתחתן היום לא להתגרש לעולם).
אבל זו הטרחנות הסטטיסטית שלי.

מה הכוונה?

 

[גרהם]

מה הכוונה?

כדי לקבל אחוז גירושין צריך לחלק מספר במספר אחר, כמו כל חישוב של נתון שמוגדר באחוזים.
אם תחלק את מספר המתחתנים השנה במספר המתגרשים, אתה צריך לתקנן לפי גידול האוכלוסיה (ממתי?) וחמור מכך, אתה בעצם משווה תפוחים לאגסים, כי אולי פעם אנשים נטו להתחתן יותר מאשר היום ואולי הנתון של זוגות משנות ה-90 שמתגרשים היום לא רלוונטי בכלל לאיך שזוגות שנולדו בשנות ה-90 רואים את המחוייבות הזוגית וכנגזרת מכך הנטיה לפרק בעתיד את הנישואים. אגב, שמעתי סיפור משעשע על מדינה בה יצא אחוז מתגרשים גבוה ממאה אחוז כשבדקו בתקופת הקורונה בה פחות התחתנו ויותר התגרשו.
הדרך המדוייקת לדעת מה הסיכוי של זוג שמתחתן היום להתגרש היא לעקוב 100 שנה קדימה ולראות כמה מהזוגות התגרשו וכמה מתוכם נישואיהם פקעו בדרך הטבע, וזו כמובן דרך לא אפשרית.
קשיי המדידה קצת מזכירים את הקשיים של מדידת הנתון של תוחלת חיים, אבל נדמה לי שבגירושין הסיטואציה יותר מורכבת.

 

[ווטרן-טירון]

למגמה הכללית גם כן אין משמעות סטטיסטית?

 

[Tsachi01]

כדי לקבל אחוז גירושין צריך לחלק מספר במספר אחר, כמו כל חישוב של נתון שמוגדר באחוזים.
אם תחלק את מספר המתחתנים השנה במספר המתגרשים, אתה צריך לתקנן לפי גידול האוכלוסיה (ממתי?) וחמור מכך, אתה בעצם משווה תפוחים לאגסים, כי אולי פעם אנשים נטו להתחתן יותר מאשר היום ואולי הנתון של זוגות משנות ה-90 שמתגרשים היום לא רלוונטי בכלל לאיך שזוגות שנולדו בשנות ה-90 רואים את המחוייבות הזוגית וכנגזרת מכך הנטיה לפרק בעתיד את הנישואים. אגב, שמעתי סיפור משעשע על מדינה בה יצא אחוז מתגרשים גבוה ממאה אחוז כשבדקו בתקופת הקורונה בה פחות התחתנו ויותר התגרשו.
הדרך המדוייקת לדעת מה הסיכוי של זוג שמתחתן היום להתגרש היא לעקוב 100 שנה קדימה ולראות כמה מהזוגות התגרשו וכמה מתוכם נישואיהם פקעו בדרך הטבע, וזו כמובן דרך לא אפשרית.
קשיי המדידה קצת מזכירים את הקשיים של מדידת הנתון של תוחלת חיים, אבל נדמה לי שבגירושין הסיטואציה יותר מורכבת.

בדכ שעושים מחקרים ומדגמים עושים את התיקנונים האלה בחשבון.
איך שלא תסובב את זה, אחוז המתגרשים היום הוא פשוט מטורף. בכל העולם המערבי. יש מדינות שזה אף מגיע ל50% ויותר.
אין ספק, משתלם לעבוד כעורך דין לענייני גירושים. מוצפים בעבודה.

 

[יענקי]

בדכ שעושים מחקרים ומדגמים עושים את התיקנונים האלה בחשבון.
איך שלא תסובב את זה, אחוז המתגרשים היום הוא פשוט מטורף. בכל העולם המערבי. יש מדינות שזה אף מגיע ל50% ויותר.
אין ספק, משתלם לעבוד כעורך דין לענייני גירושים. מוצפים בעבודה.

מה עד כדי כך אצל כל המגזרים?

 

[Delver]

איך שלא תסובב את זה

לא נכון, זה בדיוק מה ש @גרהם הסביר.

מה שצריך לדעת באמת זה מה הסיכוי של זוג שהתחתן *היום*, להתגרש במהלך חייו.

צריך לבצע "מעקב" סטטיסטי אחרי זוגות שהתחתנו, לקזז את מי שהתגרש כמה פעמים וכמובן שהמספר שתקבל לא רלוונטי לדור הנוכחי עקב שינויים תרבותיים עמוקים וכל המידע העדכני מוטה כלפי מטה כי מי שהתחתן לאחרונה לא "הספיק" להתגרש.

בנוסף, אין דין של מי שהתגרש "ברע" אחרי המה שנים בודדות עם ילדים קטנים כדין מי שהתגרש אחרי 30 שנים "בטוב" כשהילדים מזמן מחוץ לבית.

זו בדיוק אחת הנקודות שבהן הממוצע לא רלוונטי לאדם הבודד כמעט בכלל. חלק מהאנשים פה בפורום אוהבים לזלזל במדד המחירים לצרכן כי הוא משקף ממוצע שאינו רלוונטי אליהם ולנסות לכמת את מדד המחירים האישי שלהם. לא ברור לי למה אותו הגיון לא תופס ביתר שאת לנושא של אחוזי גירושין.

הטייק האישי שלי בנושא הוא שאין מה להתאבסס על נתוני הגירושין כי הם לא אומרים הרבה וזה בעיקר פונקציה של כמה בני הזוג מוכנים "לעבוד" על עצמם ולקבל את האחר במהלך הקשר. צריך מראש לדבר בין בני הזוג על חלוקת הרכוש (או הסכם ממון מראש או חצי חצי, כל אופציה אחרת היא בעייתית) ובנושא המשמורת על הילדים - להסכים שיתקיים רצון טוב גם בפרק ב' אם יהיה, כי עדיף שלילדים יהיו שני הורים מתפקדים. זה נושא שיחה שהרבה יותר קל לדבר עליו כשאוהבים לעומת כשרבים.

 

[ווטרן-טירון]

בנוסף, אין דין של מי שהתגרש "ברע" אחרי המה שנים בודדות עם ילדים קטנים כדין מי שהתגרש אחרי 30 שנים "בטוב" כשהילדים מזמן מחוץ לבית.

בהקשר הזה, נראה לי שתלוי בנקודת הייחוס ובנקודת המוצא הראשונית:

1. בהנחה ומתגרשים ומוצאים בן זוג חדש שאיתו חיים לעד, אז מתעוררות שאלות שלגביהן השאלה באיזה אופן התגרש הזוג פחות רלוונטית. למשל, עצם הבאת ילדים עם בן זוג ראשון ולא עם השני, נמנעה מהגרוש האפשרות להכיר פרטנר/ית "מתאים יותר" מבעוד מועד וכו'. אלו שאלות כבדות משקל וחשובות, לדעתי יש להן השפעה גם על אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים ולכן מוטב להתחיל לדבר עליהן, לכל הפחות.

"אמילי עמרוסי מבקשת סליחה מהגרוש: "התחתנתי איתך מהסיבות הלא נכונות".
לבקש סליחה רק מהגרוש? מה עם בן הזוג הפוטנציאלי שאפילו לא הכירה עד שהתחתנה שוב?
מה עם בת הזוג הפוטנציאלית שהגרוש שלה לא זכה להכיר במשך התקופה שלהם יחד?
אם היא "נפנפה" כמה גברים לפני שהתחתנה בגיל 20, אולי אחד מהם היה "המיועד"?
מה עם ילדים שהיו אמורים לבוא לעולם ולא באו, או באו בדיליי?
תקנו אותי אם אני טועה, אבל ביטוח לאומי לא עוזר לקבוצות אוכלוסייה כגון משפחות חד-הוריות שנכלאות לקשיים? אם אני מבין נכון, לגירושין יש משקל במתן העזרה הזאת?
מה עם לבקש סליחה מהילדים הנוכחיים?
מה עם לבקש סליחה מכל המכרים שצריכים להשקיע פעמיים או שלוש עם מעטפת כסף בכמה חתונות שונות?
אם בסנריו חלופי הייתה מעדיפה להישאר רווקה, חייהם של אנשים אחרים היו שונים מחייהם הנוכחיים כשהיא נשואה, אחרי זה אף גרושה ונשואה בשנית.

אם מדובר באחוז גירושין גבוה, לא שגירושין זה דבר רע בפני עצמו בהכרח, צריך לברר מהן ההשלכות מהסוג של "מה היה קורה אילו?".
לא רק על הגרושים, אלא על כל האוכלוסייה, בייחוד על הנשואים פעם אחת והרווקים.

אשמח להערות בהקשר לסעיף זה, בתור רווק אני מניח שחסר לי הרבה ידע וניסיון ומכאן שהדעה שלי מוטה.

2. לכל מטיפי התמסדות ונישואין - נראה שהמגמה הסטטיסטית לא צועדת אתכם יד ביד לעבר חופה וקידושין.

3. השלכות בין-דוריות של גירושין. ובלבד חרדת הילדים שאם זה קרה להוריהם אז סבירות לא קטנה שזה יקרה גם להם.

4. בהנחה שמערכת היחסים ו/או הגירושים לא מתנהלים על מי מנוחות, אז יש גם מחירים נפשיים ופיזיים. מניח שגם כלכליים. צריך לתת עליהם את הדעת כמובן.

5. הכי חשוב - מתפתחת למעשה תרבות שהיא קצת "Fake". לוחצים להתחתן, החיזורים והחתונה מתנהלים באופנים דיי לא מגוונים לדעתי (לפחות בהשוואה לארה"ב), וכמובן שיש לחץ על עוד היבטים כגון משכנתא וילדים. אבל אחרי שמשיגים את כל זה, מתגרשים ואז גם הסטנדרטים משתנים (בין השאר, סטנדרטים לגבי בחירת בני ובנות זוג). מדובר בנושא מהותי שצריך להיות מדובר, הוא דיי משפיע על כולם ועל הכל.

אלו לפחות ההיבטים שצפו בראשי באינטואיטיביות, מניח שיש הרבה יותר.

או שאולי בעתיד הלא רחוק גירושין יוכלו להפוך לסטנדרט החדש? מבלי לנסות לנתח את הנושא לעומק, נראה לי מוזר לצפות שכל הזוגות שהכירו בימי התיכון העליזים ימשיכו ליהנות מאותה מנטאליות, כימיה, תחומי עניין וציפיות רומנטיות כשהם מצויים בסאגת הקריירה או בגיל המעבר/העמידה. אולי התבגרות פסיכולוגית בריאה יכולה/אמורה לכלול פרידה רומנטית קשה?

 

[הסולידית]

עבר לאוף טופיק

 

[גרהם]

למגמה הכללית גם כן אין משמעות סטטיסטית?

לנתונים יש משמעות סטטיסטית. ככל שהם רבים ואמינים יותר, המסקנות טובות יותר.
סביר יר מאד שאחוז הגירושים בעליה. מה הסיכוי של מי שמתחתן היום שיהפוך לגרוש זו שאלה אחרת וקשה יותר.

 

[גרהם]

אין ספק, משתלם לעבוד כעורך דין לענייני גירושים. מוצפים בעבודה

אין ספק, אם כי חלק מהטרנד הוא גירושים עם פחות מלחמות ואז שכר הטרחה לתיק נמוך יותר (אבל אולי השכר לשעה גבוה יותר ואז בסופו של יום מרווחים יותר).

 

[breezblock]

אני מתחרט על אירוע החתונה.
עשינו אירוע קטן, רפורמי, מאוד בוטיקי.
יצאתי מזעזע בתמונות, חצי מהזמן הייתי בשוק ובחצי השני הייתי שיכור.
למרות שהיו מעט מאוד מוזמנים יחסית לחתונה ישראלית, לא הצלחתי באמת לדבר עם כולם.
זה גם היה די יקר. זה אומנם כיסה את עצמו עם המתנות, אבל המתנות היותר גדולות היו מבני משפחה שהיו נותנים לנו את אותה המתנה גם אם היינו מזמינים מסעדה ל 30 איש.

אני לא מתחרט שבחרתי להתחייב לחצי ולהקים יחד משפחה.

אם אתם חיים בחו״ל - הייתי עושה טקס קטן וחמוד בבית כנסת מקומי, מטיס את המשפחה הקרובה לאירוע, משקיע בצלם טוב שיוציא אותי הורס וחתיך ומביא קייטרינג כייפי וכמה בקבוקי שמפנייה וויסקי, וסוגר את הסיפור הזה.

 

[זה עני]

מה הסיכוי של מי שמתחתן היום שיהפוך לגרוש זו שאלה אחרת וקשה יותר

מודה שלא התעמקתי במחקרים ובסקרים שעשו בנושאים הנ"ל
אבל אומרים שזוגות שהכירו באפליקציות סיכוי גדול יותר להתגרש
אולי מתבססים על זוגות שהכירו באתרי היכרויות כי זה בגדול אותו רעיון
אבל אולי גם התבססו על סקרים שעשו בטווח הקצר (האפליקציות קיימות כבר כעשור, מספיק זמן בשביל להתחתן ולהתגרש)

 

[סתם מישהו]

האם להתחתן לאור החששות האלה? האם אפשר לחיות בכיף מבלי להתחתן? האם התחתנתם ואתם מתחרטים על החתונה עצמה? מה דעתכם בנושא?

אני בזוגיות יותר מעשור + ילדים, לא התחתנו ולא מתחרט על זה. חי בכיף ולא חושב שהחתונה רלוונטית למידת הכיף שלי בחיים
זה אירוע של כמה שעות, שמתרחש ביום בודד של חייכם, לא רואה איך זה אמור להשפיע על מידת הכיף בזוגיות יציבה ארוכת טווח.
כמו כן מהסיטואציה שלכם זה נשמע שכבר "נמלטתם" מהלחץ החברתי שקיים בארץ בנושא. אתם כבר לא חיים בישראל, אז בכלל נשמע לי די מיותר כל ההתעסקות וההוצאות. אם זה סופר קריטי למשפחות שלכם ואתם מאוד רוצים לכבד אותם - אפשר לעשות איזו ארוחת משותפת במסעדה עם המשפחות הגרעיניות ולהרים כוסית לכבוד חייכם המשותפים. אבל בסוף זה החיים שלכם, ואם אני קורא נכון מבין השורות נשמע שזה לא מאוד חשוב עבורכם, אז לדעתי אתם יכולים בשקט לשחרר את המצפון ולדלג על חתונה, פשוט תמשיכו לחיות ביחד.