עש לילה
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 21/11/15
- הודעות
- 1,131
- דירוג
- 2,363
רבים מאיתנו כאן עוסקים בשאלת הפרישה המוקדמת באופן היפותטי, כמטרה שאולי נצליח לממש בעוד 10-20 שנים. אנחנו לא באמת יודעים איך נרגיש או נתנהג כששעת האפס תגיע. אז הייתי רוצה לנסות לתקוף את השאלה מכיוון אחר, שרלוונטי כאן ועכשיו - ההורים שלנו.
דמיינו שהוריכם, נניח בני 50-60, עומדים בתנאים הכלכליים לצאת לפרישה מוקדמת. חסכונות גבוהים, הוצאות נמוכות, פנסיה יפה. האם אתם מודעים לכך? האם הם מודעים לכך? האם תדחפו בהם לשקול, לפחות, את האפשרות הזו? הסיבה שאני מעלה את זה היא כפולה:
1. לדרבן אותנו ואותם לפעול בנושא (אם נרצה) לפני שיהיה מאוחר מדי.
2. לבחון האם אנחנו באמת מוכנים לזה? האם נהיה מוכנים לייעץ לאנשים הקרובים אלינו ביותר - ולא לזרים בפורום - לקחת סיכון ולצאת לפנסיה מוקדמת ולוותר על הכנסות עתידיות וכרית ביטחון כלכלית שמנה יותר? (או: ירושה גדולה יותר...)
האם נהיה מוכנים לקחת אחריות על כך, מתוך הבנה שאם משהו בתרחיש הזה יקרוס בעוד 20-30 שנה, אנחנו נהיה אלה שיצטרכו לתמוך בהם? (וכן, זו הנחת המוצא שלי בדיון הזה)
דמיינו שהוריכם, נניח בני 50-60, עומדים בתנאים הכלכליים לצאת לפרישה מוקדמת. חסכונות גבוהים, הוצאות נמוכות, פנסיה יפה. האם אתם מודעים לכך? האם הם מודעים לכך? האם תדחפו בהם לשקול, לפחות, את האפשרות הזו? הסיבה שאני מעלה את זה היא כפולה:
1. לדרבן אותנו ואותם לפעול בנושא (אם נרצה) לפני שיהיה מאוחר מדי.
2. לבחון האם אנחנו באמת מוכנים לזה? האם נהיה מוכנים לייעץ לאנשים הקרובים אלינו ביותר - ולא לזרים בפורום - לקחת סיכון ולצאת לפנסיה מוקדמת ולוותר על הכנסות עתידיות וכרית ביטחון כלכלית שמנה יותר? (או: ירושה גדולה יותר...)
האם נהיה מוכנים לקחת אחריות על כך, מתוך הבנה שאם משהו בתרחיש הזה יקרוס בעוד 20-30 שנה, אנחנו נהיה אלה שיצטרכו לתמוך בהם? (וכן, זו הנחת המוצא שלי בדיון הזה)
, היא כבר עברה את גיל הפרישה ועדיין ממשיכה לעבוד. ולא בגלל כסף.
