@הסולידית יקרה,
לדעתי הבלוג ממש לא מיצה את עצמו, אני ועוד רבים נהנה להמשיך לקרוא פוסטים שלך על מגוון נושאים, אם תבחרי להמשיך, ונצטער אם תפסיקי.
זו גם הזדמנות להביע המון הערכה לתרומה הגדולה שלו, תודה רבה!
באופן אישי אני לא מתחברת לסגנון העוקצני-מרדני של הכתיבה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה הדבר שמשך לכאן תשומת לב, והגדיל כל כך את התפוצה - מאוד לטובה!
אין מה לעשות - זה השפה (והסגנון) שישראלים מבינים...
אך התכנים שאת מביאה בבלוג, והארגון שלהם לכדי רעיונות לכידים - ערכם לא יסולא בפז. (בשבילי) אף על פי, ולמרות, הסגנון.
השנקלים שלי:
אצלי קורה אחת לכמה זמן שאני מרגישה שאני צריכה "להמציא את עצמי מחדש", כי משהו בישן כבר לא עובד / מתאים למציאות שהשתנתה.
אולי זה מה שאת מרגישה כשאת תוהה האם הבלוג "מיצה את עצמו"?
כתבת כאן שמטרת הבלוג הוא להעביר את המסר של חופש כלכלי בגיל צעיר (באמצעות חסכנות אגרסיבית, והשקעה פסיבית) ושהאתגר (והשאיפה) מבחינתך הוא להנגיש את החוט המקשר.
אני רוצה לומר אלו נקודות לי עדיין לא ברורות בתוכי, ואולי הן יכולות להיות גרעיני-רעיונות לפוסטים נוספים שיעזרו ליצור את החוט המקשר שאת רוצה.
אולי יכול להיות שלא, כי הבלוג מכוון לאנשים בשלב 4, ואני איפשהו בין 2 ל-3, אם אני זוכרת נכון את פוסט שלבי ההתפתחות הפיננסית.
בכל אופן - זה המקום שלי, ותעשי עם זה מה שאת רוצה
1. איך המטרה של חופש כלכלי מתקשרת למטרה של אי-שבירות (שגם עליה הרחבת בעבר)?
וימשיכו ללגלג כל הציניקנים וכותבי הביקורות המבטלות בסגנון "אבל-את-הברגים-של-המחשב-והשרוכים-של-הנעליים-לא-ייצרת-בעצמך",
אך למטרה הזו, כרעיון מוביל בחיים, יש ערך פסיכולוגי גדול, שלא מתבטל גם אם נתפסים לקטנות כמו הברגים של המחשב.
האם היא קודמת ל"חופש כלכלי", מתנהלת במקביל אליה? חשובה ממנה? חשובה פחות? האם בכלל אינה מטרה מבחינתך, אלא רק תשתית נחמדה למטרה האמיתית?
אני אשמח לקרוא איך *את* רואה את ה*קשר* ביניהן.
2. עם הזמן והקריאה, אני מבינה שחופש כלכלי זה מטרה טובה, אך ללא "חופש פסיכולוגי" - אי אפשר לממש אותה. אלו שני דברים שהולכים יד ביד, ואי אפשר להתעלם מזה.
אני אמנם רחוקה עדיין מהאפשרות הפיננסית לחופש כלכלי, אך מבינה בבהירות כמעט מכאיבה, שכסף הוא ממש לא האזיקים היחידים עבורי!
שגם אם היתה לי האפשרות הכלכלית, אין צל של מושג מה אני רוצה לעשות ואיך להעסיק את עצמי בשארית חיי (כמובן שאעמוד בזה בכבוד כאשר אדרש... אך אני מקצינה קצת לצורך העברת המסר).
אני ארצה לצאת לטיול של שנה, אבל מעבר לכך - שמץ... וזה - לא פחות מכסף - סיבה להמשך הישארותי במרוץ העכברים.
בטוחה שכמוני יש עוד כמה (אם לא רבים..) ואני משוכנעת שכמו שלעצמאות פיננסית יש נוסחה מבריקה (שללא פיצוחה והעברתה בפשטות - רבים לא היו יכולים להבינה ולממשה),
כך גם לעצמאות פסיכולוגית יש וודאי איזו נוסחה אחת, אם לא כמה. אני מניחה שלך, כאחת שעצמאות פסיכולוגית באה לה בטבעיות, יהיה קשה להבין מה הבעיה בכלל, אז לכן הרחבתי.
ואני הייתי שמחה מאוד לקרוא אותך בנושא הזה.
עוד כמה נושאים:
- לגבי עמלות: מה אם אני לא הטיפוס של "להתמקח את עצמי לדעת"? האם נגזר עלי תמיד להפסיד? אולי יש דרכים אחרות לאזן את ההפסדים בגין אי-התמקחות-לדעת כדרך חיים?
-לגבי השקעה: איך להתגבר על המחסום הפסיכולוגי של הרתיעה מלהשקיע? רוצה להתגבר וחושבת איך, מה השלבים? (אפילו לא יודעת לפרק את זה לגורמים, אבל זו תופעה שוודאי לא רק אצלי. מכירה עוד אנשים עם מאות אלפי ש"ח ששוכבים בעו"ש מרתיעה)
שוב תודה גדולה על הבלוג!
וסליחה על האורך.