קפיטליסט מרושע
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 3/2/20
- הודעות
- 519
- דירוג
- 921
מאז שהשתחררתי מהצבא רציתי לפרוש ולא להצטרך לעבוד.
היום, לקראת גיל 40, נשוי באושר + 3 ילדים, אני כבר לא צריך לעבוד.
בהתחלה דחיתי את הקביעה שאני לא יכול:
- "כלל 4% הוא לא מספיק, צריך לפחות 3.25%"
- משם זה הפך ל- "3% גם הוא לא מספיק, זה צריך להיות אחרי מס רווחי הון"
אבל גם לזה הגענו.
עזבתי את העבודה הקודמת שלי, שבמשך הרבה שנים נהנתי מאוד ממנה, כי כבר לא היה לי בה כיף. אמרתי לעצמי שאני אנסה, במקום לפרוש, לעבוד במקום שבו אני אעשה יותר ממה שאני נהנה, ופחות ממה שלא (סטארט-אפ קטן במקום חברה גדולה). זה עבד לי גם, לבערך חצי שנה, שבה אמרתי לעצמי שאני יכול להמשיך ככה כל החיים.
אבל כל פעם שיש לי רגעים שאני לא נהנה מהם אני אומר לעצמי - "בשביל מה?" - אני לא חייב להיות פה. בהתחלה זה היה חלק קטן מהזמן, ואמרתי לעצמי שאני יכול להחליק את זה. אבל זה הולך ומתעצם, ואני חושב לעצמי כל הזמן - כבר 20 שנה אתה מתכונן לרגע הזה, למה אתה מחכה?
אז הפעם התירוץ שלי הוא שאני אשרוד עד עוד כמה חודשים, שאז יהיה לי vesting, ואז אני אפרוש. אבל אני חושש. בחיים לא דמיינתי שאני אחשוש מזה!
גם אשתי נהדרת, מפרגנת (למרות שחוששת שזה יסכן אותנו כלכלית), אבל לגמרי תומכת. היא בעצמה לא תפסיק לעבוד, ככה שזה אפילו מוריד את הסיכון.
מהיכרות רבת שנים עם עצמי, אני אצליח להעסיק את עצמי, וסוף סוף אוכל לעשות את כל הדברים שלא יכלתי בגלל חוסר זמן (הרשימה ארוכה, אני יכול לפרט אם איכשהו זה מעניין מישהו). אבל אז אני חושב על ירידה באינטרקציה אנושית, האם אהיה בודד, האם זה יגרום לרמת האושר שלי לרדת במקום לעלות בטווח הרחוק?
אציין שאני עובד הייטק (מתכנת). נכון לעכשיו מבוקש, אבל עוד חשש הוא שאם אתחרט על היציאה משוק העבודה, עוד כמה שנים יהיה לי הרבה יותר קשה למצוא עבודה. גם כי הפער בקורות החיים יהיה מחשיד, ואני אהיה פחות מעודכן, וגם כי בכלל אולי תהיה ירידה בביקוש למתכנתים.
מצטער אם זה לא רלוונטי לפורום. תרגישו חופשי למחוק אם כן. סתם חשבתי שאוכל לשתף במקום שבו אנשים אולי חווים \ חוו מחשבות דומות, ואם למישהו יש משהו מעניין להגיב.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית שקטה ובטוחה
היום, לקראת גיל 40, נשוי באושר + 3 ילדים, אני כבר לא צריך לעבוד.
בהתחלה דחיתי את הקביעה שאני לא יכול:
- "כלל 4% הוא לא מספיק, צריך לפחות 3.25%"
- משם זה הפך ל- "3% גם הוא לא מספיק, זה צריך להיות אחרי מס רווחי הון"
אבל גם לזה הגענו.
עזבתי את העבודה הקודמת שלי, שבמשך הרבה שנים נהנתי מאוד ממנה, כי כבר לא היה לי בה כיף. אמרתי לעצמי שאני אנסה, במקום לפרוש, לעבוד במקום שבו אני אעשה יותר ממה שאני נהנה, ופחות ממה שלא (סטארט-אפ קטן במקום חברה גדולה). זה עבד לי גם, לבערך חצי שנה, שבה אמרתי לעצמי שאני יכול להמשיך ככה כל החיים.
אבל כל פעם שיש לי רגעים שאני לא נהנה מהם אני אומר לעצמי - "בשביל מה?" - אני לא חייב להיות פה. בהתחלה זה היה חלק קטן מהזמן, ואמרתי לעצמי שאני יכול להחליק את זה. אבל זה הולך ומתעצם, ואני חושב לעצמי כל הזמן - כבר 20 שנה אתה מתכונן לרגע הזה, למה אתה מחכה?
אז הפעם התירוץ שלי הוא שאני אשרוד עד עוד כמה חודשים, שאז יהיה לי vesting, ואז אני אפרוש. אבל אני חושש. בחיים לא דמיינתי שאני אחשוש מזה!
גם אשתי נהדרת, מפרגנת (למרות שחוששת שזה יסכן אותנו כלכלית), אבל לגמרי תומכת. היא בעצמה לא תפסיק לעבוד, ככה שזה אפילו מוריד את הסיכון.
מהיכרות רבת שנים עם עצמי, אני אצליח להעסיק את עצמי, וסוף סוף אוכל לעשות את כל הדברים שלא יכלתי בגלל חוסר זמן (הרשימה ארוכה, אני יכול לפרט אם איכשהו זה מעניין מישהו). אבל אז אני חושב על ירידה באינטרקציה אנושית, האם אהיה בודד, האם זה יגרום לרמת האושר שלי לרדת במקום לעלות בטווח הרחוק?
אציין שאני עובד הייטק (מתכנת). נכון לעכשיו מבוקש, אבל עוד חשש הוא שאם אתחרט על היציאה משוק העבודה, עוד כמה שנים יהיה לי הרבה יותר קשה למצוא עבודה. גם כי הפער בקורות החיים יהיה מחשיד, ואני אהיה פחות מעודכן, וגם כי בכלל אולי תהיה ירידה בביקוש למתכנתים.
מצטער אם זה לא רלוונטי לפורום. תרגישו חופשי למחוק אם כן. סתם חשבתי שאוכל לשתף במקום שבו אנשים אולי חווים \ חוו מחשבות דומות, ואם למישהו יש משהו מעניין להגיב.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית שקטה ובטוחה