בית » חיים פשוטים » קצר בתקשורת: פערי השלבים בסולם החסכנות

קצר בתקשורת: פערי השלבים בסולם החסכנות

אנשים שונים נבדלים זה מזה בסדרי גודל במידת היכולת שלהם לספק את צרכיהם במעט כסף. באופן טבעי, ככל שאדם מתרגל "לשלם את דרכו" כדי לפתור בעיות, כך היכולת הזו קטנה יותר.

עכשיו, כשאדם ללא כישורים מציב לעצמו אתגר לעמוד במשימה שאין ביכולתו לצלוח, הוא יחווה תסכול וכעס, כך שהאתגר כולו יהיה בלתי פרודוקטיבי. זה כמו להעביר שיעורי חדו"א לילדים בכיתה ב', או לשלוח חיילי קריה לשבוע אימונים בבא"ח גולני.

החוויה השלילית רק מתעצמת כאשר

(1) המאותגר מודע מלכתחילה למגבלותיו

(2) למאותגר אין עניין אמיתי ללמוד או להשתנות

(3) המאותגר מתכנן להשתמש בכישלונו (הידוע מראש) לקידום אג'נדה כלשהי.

את הנקודות הללו חשוב לזכור כשקוראים את "יומן ההישרדות התזונתי" שפרסמה מעיין מנלה, כתבת כלכלת המשפחה ב"כלכליסט".

בתמצית, מנלה ניסתה לחיות שבוע מתקציב מזון מצומצם, ולא בדיוק נהנתה מהחוויה. הכותרת ("כך שרדתי שבוע מ-16 שקל ליום") מטעה, כמובן: לא רק שמנלה לא שרדה – היא אפילו לא ניסתה לשרוד. הכישלון סומן מראש ולמעשה נדרש כדי לשרת את האג'נדה המרכזית של הכתבה: הדגשת חובתה המוסרית של המדינה להתערב ולדאוג ל"בטחונם התזונתי" של אזרחיה.  מנקודה זו ואילך, ה"יומן" הופך לתערובת סמיכה של יבבנות והטחת האשמות.

אין לי עניין מיוחד להפוך את "הסולידית" לבלוג ביקורת תקשורת, מה עוד שאת שהיה לי לומר לגבי הכתבה עצמה כבר כתבתי (וראו גם: סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם).

ובכל זאת, כתבות מהסוג הזה שבות ומזכירות כמה עמוק הפער התפיסתי ביני לבין עיתונאי המיינסטרים, מנדב אייל ועד רענן שקד, מאיתן אבריאל ועד דנה ספקטור.

טענתם, בתמצית, היא שלאנשים יש "זכות יסוד" לחיות חיי דבש. אם יש פער בין המצוי לרצוי הרי שהאחריות להיווצרותו רובצת על כתפי המדינה בלבד — זו שתתואר בדרך כלל במונחים של "מפקירה", "מערערת הביטחון" ושאר סופרלטיבים מרתיחי דם ומקטיני שכל.

זהו קצר בתקשורת. אנחנו מדברים בשפות שונות לחלוטין, ולא מצליחים להבין זה את זה.

ממה נובע הפער? מה הם יודעים שאני לא יודעת? מה אני יודעת שהם לא יודעים?

אחד הכלים שמסייעים להשיב על השאלות הללו הוא מדד וויטון (Wheaton Eco-Scale).

זהו כלי פשוט, חצי הומוריסטי, שפותח על ידי דוכס הפרמקלצ'ר פול וויטון, אליו נחשפתי לראשונה דרך הפוסט הפנומנלי הזה באתר Early Retirement Extreme.

בתמצית, מדד וויטון מודד את רמת הדבקות של אדם ברעיון או באורח חיים מסוים, ומסייע לו להשוות את עצמו לאנשים אחרים.

וויטון טען שאנשים נוטים להעריץ את אלה הנמצאים רמה אחת או שתיים מעליהם בסולם; אנשים שנמצאים 3 רמות מעליהם נתפסים כמוזרים; וככל שהדלתא עולה, כך הם נתפסים כמטורפים או קיצוניים יותר. במקביל, אנשים שנמצאים רמה אחת או שתיים מתחתם נתפסים כמתלמדים או כבורים, ואילו אלה שנמצאים 3 רמות מתחתם נתפסים בתור "בעיה חברתית".

זה קצת כמו הציטוט האלמותי של ג'ורג' קרלין: "שמתם לב איך כל מי שנוסע לאט מכם הוא אידיוט, וכל מי שנוסע מהר מכם הוא פסיכופט?"

הנקודה היא שכל תקשורת אפקטיבית – כלומר, כזו שניתן להפיק ממנה תועלת – תלויה במיקומם היחסי של בני השיח בסולם. אם הפער גדול מדי (יותר מ-2 רמות), נוצר קצר בתקשורת  – שני הצדדים פשוט לא מסוגלים להבין זה את זה.

אם ננסה לבנות סולם של חסכנות, התייעלות ועצמאות כלכלית ברוח "הסולידית", הוא ייראה בערך כך:

רמה 0 – היעדר מודעות פיננסית כהוא זה. כסף נתפס כחומר בערה יקר, כמו דלק, שיש להשיג כדי לבזבז; קיים יחס לינארי ישיר בין גובה הבזבוזים לאושר ואיכות החיים. ההוצאות נעות בין 100% ל-300% מההכנסה החודשית (דרך אשראי, הלוואות ושאר מרעין בישין). התלות במערכת  – מוחלטת. השווי הנקי כמעט תמיד שלילי.

רמה 1 –  אושר אמיתי מגולם דרך בעלות על סמלי סטטוס חומריים – ע"ע "חלום הדירה". כדי להיות מאושר ומסופק, כל בר דעת מצופה להרוויח משכורת גבוהה ככל הניתן ולזמן ממושך ככל הניתן, כדי שיוכל להנות ככל שניתן. החיסכון החודשי, אם קיים, לא עולה על 10%. רוב החסכון לטווח ארוך מתבצע דרך אפיקים פנסיוניים (בכפיה).

רמה 2 – בשלב זה אנשים מפנימים את העובדה שכסף שלא בזבזו שווה בדיוק כמו כסף שהרוויחו. המיקוד עובר מהגדלת המשכורת להגדלת השווי הנקי. ניצנים ראשונים של הישענות עצמית ותכנון לטווח ארוך – אימוץ של "טיפים לחיסכון בכסף", הקמת קרן לשעת חירום, תחילת מעקב הוצאות, שימוש בתקציב וכן הלאה. שיעור החסכון עולה לכדי 10% עד 30% מהמשכורת, אך עדיין קיימים מאפיינים צרכניסטים מובהקים ותלות גבוהה באחרים.

רמה 3 – ברמה זו כסף הולך ונתפס כחומר בניין, שיכול בתורו לייצר עוד כסף, ששווה בדיוק כמו כסף ממשכורת. החיסכון לטווח ארוך הופך למטרה בפני עצמה ולגורם מניע לפעולה, וכבר לא נחשב ל"הקרבה". לא עוד אימוץ שטחי של "טיפים", אלא פיתוח כישורי חיים שיאפשרו לחסוך כסף באופן אוטומטי, ולהפיק רמה זהה של אושר אך בפחות כסף. שיעור החיסכון עולה (הרבה) מעבר ל-30% מההכנסה.

רמה 4 – בשלב זה החסכנות נעשית חלק כה טבעי מסגנון החיים עד שהיא כבר לא תובעת מאמץ מיוחד. ההיפך – ברמה זו צריך להתאמץ כדי למצוא על מה לבזבז. ההבנה כאן היא שאיכות החיים =! רמת חיים, ושאושר בר קיימא נגזר דווקא מדברים שכסף לא יכול לקנות (זמן, בריאות, יחסים). התלות באחרים מתכווצת וכך גם רמת ההוצאות השוטפות, שמכוסה במלואה דרך הכנסה פסיבית מהחסכונות המושקעים ומתחביבים מניבי הכנסה.

רמה 5 –  כאן אדם נעשה יעיל כל כך, עשיר כל כך או "מנותק" כל כך מהמערכת הכלכלית, שפשוט לא איכפת לו יותר מכסף.

הסולם הזה הוא לוגריתמי. זאת אומרת שכל קפיצה בשלב היא שינוי בסדר גודל, ממש כמו סולם ריכטר. היא משקפת פרספקטיבה חדשה ואימוץ גישה שונה בתכלית לחיים. בנוסף, כל טיפוס בשלב מחייב תהליך של למידה והפקת לקחים מהשלב הקודם. אי אפשר לדלג בין שלבים. 

עכשיו, את חלקו הארי של "מעמד הביניים"  – כולל עיתונאי המיינסטרים וקהל היעד אליו הם פונים – הייתי ממקמת ברמה 1.  את עצמי הייתי ממקמת ברמה 4.

קוראי הבלוג הזה נמצאים ברובם ברמות 2 ו-3. הפער קטן מספיק כדי שיהיו מסוגלים להבין כיצד הגעתי לרמה 4, וחשוב מכך – מה נדרש מהם כדי להגיע לרמה זו בעצמם. לכן יש להם יכולת להפיק תועלת מהרעיונות בבלוג הזה, ויחסם הכללי לדברים כאן אוהד.

לעומת זאת, לאנשים שתקועים ברמות 0 או 1 אין את החוכמה (=ידע+פרספקטיבה) הנדרשת כדי להפנים את המסר  שאני מנסה לקדם. הם יתמקדו בעיקר במאפיינים השטחיים של סגנון חיי (הסכום בו אני קונה מזון, העובדה שאין לי רכב פרטי,…,) כדי להסיק מתוכם שנכשלתי בחיים — פועל יוצא של ההנחה האקסיומטית שקיים יחס לינארי בין בזבוזים לאושר ו/או איכות חיים.

אדם ברמה 4 מסוגל להגיע לאותה רמת אושר אליה מגיעים אנשים מרמות 0 או 1, אך הוא מיומן מספיק כדי לעשות זאת בשבריר העלות הכספית. אדם ברמה 0 או 1 יתקשה להאמין שהדבר יתכן. מבחינתו, כל הקטנת הוצאה היא בהגדרה הקרבת קורבן, סבל שיש "לשרוד". בעולם המושגים שלו,  הדרך היחידה להסביר רמת הוצאות נמוכה היא שמדובר ב-(1) קמצן (2) מתכלב (3) שילוב של השניים.

"אין סיכוי שקמצן/מתכלב שמבזבז 50% פחות ממני יהיה מאושר כמוני," הוא חושב. זה לא רק מעצבן, מתסכל ומעורר קנאה — זה פשוט לא הגיוני.

הפער התפיסתי הזה מתסכל גם את האדם המיומן.  מבחינתו, להסביר לאנשי הקומות התחתונות מדוע הוא חי בפשטות זה כמו להסביר את לוח הכפל לילד בן 5.  הוא לא משוכנע ב-100% מדוע הילד מתקשה להבין דבר-מה שבעיניו ברור כשמש.

ככל שאני יודעת, אין פתרון אפקטיבי לקצר הזה בתקשורת.  אילו היה פיתרון כזה, אין לי ספק שחלק לא מבוטל מהעוני בישראל – לפחות העוני שנובע מבחירות גרועות – היה מחוסל.

הבעיה כפולה. ראשית, רוב האנשים פשוט לא רוצים ללמוד לטפס במעלה הסולם; ושנית, רובם מצופים מכף רגל ועד ראש בשכבה עבה של קורבנות תלונתית, הודות להגנה אינטלקטואלית שספגו שנים מפוליטיקאים ועיתונאים שהסבירו מדוע "המדינה המפקירה" היא שנושאת באחריות האמיתית לגורלם, ומדוע "אחריות אישית" היא סיסמה ליברטריאנית נבובה.

טענות בסגנון חסכנות=קורבנות הן לכל היותר פרשנות סובייקטיבית שנותן אדם בתחתית הסולם להתנהגותו של אדם בפסגת הסולם. לכן, בכל דיון בנושאים הנוגעים להתנהלות פיננסית אישית, חשוב לנסות למקם את בן השיח, הבלוגר, העיתונאי או הפוליטקאי ב"סולם וויטון" של היעילות הכלכלית, ולאחר מכן להשוות את מיקומו למיקומכם.

אם הפער ביניכם עולה על 2 רמות — אולי מוטב לעשות משהו מועיל יותר עם הזמן.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

73 תגובות

  1. מסכים ומזדהה, אולם האתגר המשמעותי ביותר שההכנסה הפסיבית תאפשר הינה גידול ילדים וטיפול במשפחה בכבוד

    • אופטימי

      הכרתי את האתר בשבועות האחרונים ואני סבור שהוא מרתק. בפירסומים השונים ובתגובות של הסולידית אחד הרעיונות המרכזיים הוא שיש חופש בחירה. והמודעות לחופש הזה (בניגוד לתפיסת קורבנות) מאפשר להחליט באיזו רמה של צרכניזם אני רוצה להיות כאשר המחיר הוא במשך הזמן להגעה לחופש כלכלי. אני רואה בדרך חייה של הסולידית סוג של מצויינות. אין זה אומר שכולם צריכים לחיות כך. אני מנחש שהיכולת לשלוט ברמת הצרכניזם הוא האש של הסולידית , כי בסופו של דבר , זה כוח לשלוט על החיים שלה. והאם זה לא מה שכולנו רוצים ?

    • חסכן, מהות הגדרת ה״כבוד״ היא בדיוק עניינו של הפוסט הזה. אחד מרגיש כבוד כשהילד הולך בנייקי ועם אייפון. שני מרגיש כבוד כשהילד מרוויח מבייביסיטר ואת הכסף שם בחיסכון.

  2. מסכים עם כל מילה שלך, אבל אני עדיין יכול להבין את תחושת התסכול כלפי המדינה.
    אנו משלמים מסים כמו במדינה סוציאליסטית אבל לא מקבלים הטבות סוציאליות שמתקרבות למדינות כאלה.
    מסכים שזו זריקת אחריות לתלות בכך את גורלך, אבל עדיין חש מרומה.

    • הי צביקה.
      אנחנו לא משלמים מיסים כמו במדינה סוציאליסטית.
      רמת המיסים במדינתנו הינה נמוכה למדי, בהתאמה גם רמת השירותים.

  3. אוי, אוי, כמה שאת צודקת.
    אני לא בטוח איך לסווג את עצמי בסקלה הזו.
    מצד אחד אני חסכן, משקיע (כמעט) פסיבי, בודק כול קופון וכול מבצע ורק אם מתאים לי רוכש.
    וכמובן ברוב הזמן מבשל ולא קונה אוכל מוכן.
    מצד שני לא מוכן לוותר על תחביב הצילום שלי שבעטיו גם מטייל למקומות נידחים בעולם כדי לתפוש פריימים טובים.

  4. כתבה מעולה! מעצבן אותי גם כתבות דוגמת משפחה בצמיחה במדור ממון של ידיעות אחרונות בסוף השבוע. הבנק מייעץ לאנשים איך לצאת מהמינוס שנכנס אליו תוך מתן ייעוץ פושע לרוב שרק מתחזק את התלות של הלקוח בבנק (ע"ע הלוואות, פנסיה דרך הבנק וכו'). הדעה הרווחת בכתבות האלו הוא שיש להצטמצם לזמן מוגבל ואז תגיע הגאולה והמשפחות יוכלו לשוב ולבזבז.

    כמו כן, בכתבה על הפנסיה הבנקים הציגו את קרן הפנסיה וההשתלמות כאפיקים היחידים לחיסכון לפנסיה שבלעדיהן לא יוכלו האנשים להתקיים אחרי שיפרשו מעבודה. בכלל לא דיברו על הטבת המס באפיקים אלו וברגע שמנצלים הטבה זו אין לאפיקים אלו שום יתרון על חשבון השקעות פרטי. מלבד זאת נראה שהם אומרים שרק חיסכון כפוי דרך פנסיה בדמי ניהול לבנק/חברת ביטוח כמובן הוא הדרך היחידה לחיות בתקופה שלאחר העבודה.

    בקיצור, סדרת כתבות פופוליסטית שמטרתה יחצנות לבנק הפועלים ולא תורמת שום ידע לאנשים מלבד סדרת פעולות כפויה (צמצום הצריכה עד לגובה ההכנסה, חיסכון לפנסיה דרך אפיקים מקובעים בלבד וכו')

  5. 16 ש"ח ליום -> 480 ש"ח לחודש -> 960 ש"ח לזוג בחודש.
    אם במקום לאכול בחוץ קונים בסופר זול ומוותרים על שטויות כמו מעדנים, מדובר בסכום סביר שאפשר לאכול איתו. פעם אנשים היו מתים מרעב פשוטו כמשמעו, היום גם העשירון התחתון יכול לאכול מספיק כדי להתקיים. העניין הוא שכל עשירון מסתכל על העשירון שמעליו ומרגיש שהמדינה דפקה אותו. גם אם כולם יחיו בבית פרטי משלהם עם רכב צמוד, תמיד יהיו אלה שהבית שלהם יותר קטן והרכב יותר ישן כי "המדינה הפקירה אותם".
    נשמע מוגזם? תארו לעצמכם את מעמד הביניים של לפני 30 שנה מסתכל על העשירון השני של ימינו והיה שמח להתחלף איתו ברמת החיים.

    • פה אתה טועה. לפני 30 שנה חיו יותר טוב מאשר היום.
      לפני 30 שנה היתה לאנשים יכולת להשיג דירה (של 100-120 מ"ר לפחות במרכז), היום אין.
      מחיר האוכל עלה מאז (יחסית למשכורת הממוצעת).
      פנסיה היתה מובטחת לרובם ובתנאים יותר טובים מאשר היום.
      היתה עבודה לרובם ובתנאים טובים.

      אז יכלו אנשים לבזבז כסף על "שטויות", לקנות מעדנים בסופר, ללכת לחוגים להחזיק לפחות רכב אחד ועוד היה נשאר להם כסף.

      אולי לפני 60 שנה (כאשר ישראל היתה צריכה לקלוט עליה גדולה מאוד) היה המצב כפי שאתה מתאר, אבל לא לפני 30 שנה.

  6. תודה רבה דורין.
    רמה 2 צריכה להופיע בחומר הלימודים בביה"ס היסודי.

    • לא בטוחה שזה יפתור את הבעיה.
      ידע אפשר להקנות — אבל האם אפשר להקנות פרספקטיבה?
      אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל האם אפשר לגרום להם לשתות?
      אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל האם אפשר לגרום להם לחשוב?

      • כמו שאת כותבת רבות אין רק דרך אחת.
        יש אנשים שחושבים אחרת, מודעים לערך הכסף ולא רוצים לפרוש אלא לעבוד וליצור ולהיות מועיל לחברה , הכוונה היא לעצמם ולמעגל הקרוב (ילדים ומשפחה) , ולמעגל הרחוק (חברה, מדינה וכו),כמי שלא מתעתדת להביא ילדים יהיה לך קשה להבין זאת.
        לא נכנס לזה – זה ענין אישי שלך – רק שזה הופך ללא רלוונטי חלק ניכר מהדברים שאת כותבת כאן לבעלי משפחות.
        אני חושב שאת עובדת על הבלוג הזה כי גם את רוצה ליצור ולהשפיע וללמד מנסיונך כמו כל אחד אחר.

        באופן אישי ילדי הקטנים היו "ערפדי כסף" (אם אפשר להשאיל ממך ביטוי) וההוצאות היו לא מותרות ולא הכרחיות אלא קריטיות. אני מעריך את עצמי ברמה 3 כך שאני מסוגל להבחין בין הכרחי למותרות.
        יש מספיק אנשים שיכלו לפרוש בגלאי ההורים שלנו (אני בגילך) והם לא עושים זאת. (לפני גיל הפרישה) מסיבות שונות, חלקן ציינת לשלילה וחלקן חיוביות לחלוטין.
        הם עובדים כדי שתהיה לך עיר ובה כבישים ואוטובוסים, ורשת אינטרנט , ומקום לחוג אייקדו (מה זה בכלל?) ואה – שתהיה גם בורסה ובתי השקעות כדי שאת תוכלי לעשות כסף.
        נראה אותך מסתדרת בלי כל זה. אם כולם היו כמוך לא היה כלום. הארנונה שאת משלמת היא לא כדי "שעירית הרצליה תעשה טובה ותפנה לך את הזבל" (שוב ציטוט שלך, מה לעשות, את כר פורה) . YOU KNOW BETTER

        ולא דיברתי על כל מי שהוא סגן אלוף בצבא ולא פרש (תיאורטית יכול) כדי שתוכלי לישון בלילה.

        לגבי ההתקרבנות: תני לי לנחש שגדלת פחות או יותר איפה שאת חיה היום.
        סעי קצת (הרבה) דרומה ותראי אנשים שגם אם ירצו לא יוכלו לצאת מהמעגל שבו הם נמצאים. יותר מדי תקרות חוסמות אותם. הרבה באשמתם ,הרבה באשמת המדינה והמערכות כאן והרבה באשמתנו , אנו שיש לנו זמן לקרוא בלוגים על איך לעשות כסף מהכסף המיותר שכבר יש לנו.

        דבר אחרון: לא חייבים להגיע לרמה 5 כדי להפסיק לצרוך את ה"תשקורת" הישראלית. אני מזמן לא צורך אותה וזה גם מייצר לי ערך וגם עושה אותי יותר מאושר ושפוי. הפתעת אותי בהתיחסות לשטויות שהם מייצרים – זה ממש לא חסכוני ולא מועיל. הייתי מגדיר זאת שוב במושגים שלך "כשלון צורב".

        חוץ מזה את 10!

        • אנשים שלא פורשים מהעבודה כאשר יש להם מספיק כסף, אינם עושים טובה לאף אחד. אנשים אלו מקבלים כסף תמורת עבודתם. אם הם יפרשו מעבודתם יהיו אנשים אחרים שיחליפו אותם. אין במדינה חוסר בעובדים, ההפך יש עודף עובדים. ההתפתחות הטכנולוגית גרמה לכך שניתן לקצץ לפחות מחצית מהעובדים היום או לחילופין להקטין לחצי כמות שעות העבודה בשבוע.
          אין שום צורך לעבוד קשה ההפך. הטכנולוגיה גורמת לכך שצריך לעבוד פחות ופחות במשך הזמן. במצב היום אדם שפורש מהעבודה מוקדם דוקא עוזר לצעירים שזקוקים לכסף למצוא עבודה (בכך שהוא מפנה להם מקום עבודה).
          מי שעושה טובה לחברה זה אדם שפורש מהעבודה כאשר הוא יכול ואז מתנדב ללא תמורה כספית במקומות מסויימים. אנשים כאלו מתנדבים לטובת אנשים חלשים בחברה ולא למען אנשים כמו הסולידית (או אחרים בפורום זה) שלא זקוקים להם.
          גם מה שאמרת לסולידית "שנראה אותה מסתדרת בלי האנשים שעובדים" – לא רלוונטי. אף אדם לא יכול להסתדר לבדו מחוץ לחברה. אף אדם לא יכול לגדל לעצמו את המזון שהוא צריך, לדאוג לעצמו למים, לדאוג לכל טיפול רפואי שהוא צריך, לבנות את המיכשור הרפואי המתאים כדי לקבל טיפול רפואי, ללמד הכל את ילדיו, לבנות לבדו בית על כל חלקיו, להדביר בעצמו מזיקים, לייצר את חומרי ההדברה בעצמו ועוד. כל האנשים כולל העובדים זקוקים אלו לאלו.

    • ויקטור

      היא כתבה על זה פורט שלם קומפורט…

  7. אוף!
    תמיד עד שאני מגיעה לקרוא את הפוסט,
    יש מלא מלא תגובות שוות ביותר,
    שהופכות את הקריאה ליותר כייפית.
    והיום, במקרה, (המלצתי לחברה, ונכנסתי רק כדי להעתיק את הלינק),
    הגעתי ראשונה –
    אין תגובות ):

    אז מנצלת את ההזדמנות, המקום והזמן להודות
    לאותם כן ולא אנונימיים שמעשירים את חיי.
    תודה (:

  8. הייתי מאמר שרוב העיתונאים חכמים מספיק להיות ברמה 2-3 וחכמים מספיק להבין שרוב הקוראים נמצאים ברמה 0-1 ובוחרים להתאים את התכנים לקהל.
    מסתבר שמארי אנטואנט צדקה – העם רוצה עוגות, לא לחם והמדינה (ששואבת את משאביה מהאויר ולא מהעם) צריכה לספק זאת.

  9. דורין
    משהתבגרת
    עמ להגיע חקהל רחב יותר
    עליך לדעתי לעורר פחות התנגדות, שהייתה חשובה לטיזריות ראשונית.

    הראי גם שיטות מרוככות בהן הורים יפרשו לחצי משרה בגיל 40 גם ללא רקיחת סבונים.
    התקוטטי פחות עם פטאליסט ודומיו.
    הדגישי את הצרכים השונים של אנשים.

    הראי מסלול חצי פרישה מרוכך לגיל 45 עי חסכון של 30% מהכנסה.. הכולל מותרות במינון עדין..

    ללוחמנות והעוקצנות היה תפקיד חשוב בהרמת הבלוג ופריצתו, עצה השתנו הזמנים.
    אל תהיי צרציל שהיה טוב למלחמה אך לא לשלום..

    בברכה
    בהערכה

    • לקהל.. עתה…
      אני בעדך
      באמת
      פחות התרסה וזעם. ותרתמי יותר

    • באופן בסיסי, אתה אומר לי לרדת כמה רמות בסולם וויטון. אני לא מוכנה לזה. אם אתה רוצה גרסה מרוככת / מהולה במים פושרים של הסולידית, אולי , אתה מוזמן לפתוח בלוג משלך 🙂

      חוץ מזה, הנחת היסוד שלך שגויה. אני לא מנסה בהכרח להגיע לקהל רחב יותר עם הסולידית. אחרת הייתי "טוחנת" ראיונות על ימין ועל שמאל בכל כלי תקשורת דובר עברית. אני מעדיפה לצמצם את התפוצה של הבלוג לאנשים ברמה 2 ומעלה, כלומר, אנשים שמבינים את הבייסיקס שבתנהלות כלכלית נכונה, שמסוגלים לעכל ולעבד רעיונות מופשטים, ושיש להם יכולת לחשוב באופן עצמאי וביקורתי.

      • דורין דורין..
        העולם אפור. לא שחור ולבן..
        לא חייבים לבעוט כל הזמן בהכל..
        אפשר לבעוט חלק מהזמן ומדיי פעם להוסיף טיפה סוכר להקלת העיכול.
        וקורטוב חמלה
        בהצלחה

        • דורין לא ענתה לך … כנראה בצדק.
          אבל אני לא יודעת לשתוק
          הנימה הפטרנליסטית שלך עושה לי בחילה, הנסיון להסביר לדורין איך להתנהג – מי אתה חושב שאתה

          דורין הצהירה שהיא לא מעונינת לחנך את העולם.
          יש מספיק אנשים שנלחמים בתחנות רוח. מי שלא רוצה להקשיב, אלא נעול בקונצפציות שלו – שום סוכר וחמלה לא יעזרו.

          נ.ב. כמה עולה סוכר ולמה צריך אותו ?

          • טחנות רוח

          • נראה לי הגזמת קצת … לך תאכל מלפפון ותעשה 2 נשימות עמוקות להירגע.
            בסך הכל הבחור הביע את דבריו בצורה סבירה לגמרי ומנומסת

        • אכן, אכן, כמה אפשר להסביר לצרחן סוכר?! 😉

        • אני מסכים לגמרי. ראייה כוללת ובוגרת יותר היא הגישה המובילה לחיים מאושרים יותר.
          אבל גם אנחנו לא יכולים (ולא צריכים) לחנך את הסולידית. חובתנו כבעלי נסיון ובגרות לשפוט בעצמנו כראות עינינו ולהפיק את מה מתאים לנו מתוך תוכן הדברים (המרתקים, יש לומר) שנכתבים בבלוג הזה.
          שבוע נהדר לכולם

    • מחזיראור

      אם אדם צעיר לא מסוגל להסיק מסקנות לבד ולעשות חישוב באמצעותו יגבש תכנית לצורך צמצום היקף משרה בגיל 40, "תכנית" מטעם הסולידית לא תעזור לו..

  10. עוד לא אבדה תקוותנו…
    תסתכלי על התגובות לכתבה של מעין מנלה ותראי שמרובות הלייק הן אלה שאומרות בדיוק את מה שאת אומרת. כלומר, רוב הקוראים זיהו את הקורבניות וחוסר כישורי החיים של הכותבת.

  11. האזרח שאכפת לו. ודורש לתקן גם בלי לייבב

    while we talking
    ראש צוות שלי בעבודה מגדיל את המשכנתא למיליון לקניית בית פרטי ב 2 מיליון במרחק שעה מהעבודה (על כביש 6 עם ליסינג..)
    כי: חיים פעם אחת, מחירי דירות לא ירדו, האישה לחצה, וכו וכו

    והנה זו שיושבת בכלוב לידי, גם.
    אנשים נבונים ומחושבים, עד ש..

  12. מהסיבות לעיל, אני סבור שנדרשת התנסות ישירה, סיוע והכוונה מודרכת למעוניינים לצעוד מהרמה הנוכחית שלהם לאחת חדשה. ולכן, מזכיר לך לשקול יצירה של קורסים הכוללים מעורבות פעילה שלך וליווי של התלמידים במהלך הקורס 🙂

  13. את מה שכתבת על חיילים בקרייה שצריכים להגיע לטירונות בגולני אפשר לכתוב בצורה כללית יותר – יש צורך בהון (במקרה זה הון אנושי – כושר גופני לדוגמה או ידע מתמטי ויכולת ריכוז בדוגמה השניה) כדי להיות מסוגלים לשרוד ואו לשגשג בתנאים יותר קשים \ להצליח באתגרים קשים יותר.

    במזון לדוגמה – אם אתה לא יודע לבשל \ להנביט\ לזהות ירקות טובים\ לשמר מזון\ להבין מהו ערך גליקמי \ להבין מעגלי התמכרות כמו מלח, שומן וסוכר אז רוב הסיכויים שתהיה תלוי יותר בשירותים כספיים \ חברתיים במקום להיות מסוגל לקנות מזון גולמי זול \ לגדל \ ללקט אותו ולהכין ממנו מזון משביע וטעים. ערך גליקמי שגוי יכניס אותך למצב שבו אתה טוחן סוכרים כדי להיות רעב עוד שעתיים.

    מעבר לעניין של מודעות, יש גם היבטים של מלכודות עוני חברתיות , טכנולוגיות וסביבתיות. לדוגמה אפשר להבין איך פרסומות סדרות וכתבות משפיעות עלינו לקנות יותר ולהאמין שצריכה גדולה יותר = אושר גדול יותר (בעיקר על ידי חשיפה חוזרת לרעיון הזה) אבל אם יש לך קרוב משפחה נכה יהיה לך יותר קשה לחסוך, אם מישהו במשפחה כבר מכור לחומרים והרגלים ממכרים (סיגריות, אלכוהול, מזון גרוע רווי מלח או סוכר, טלביזיה) יותר קשר לשנות. אם אתה גר בפרבר קשה יותר להתסדר בלי מכונית (ביחס למגורים בעיר צפופה), אם גדלת בלי השכלה ואתה מוקף באנשים שלא מעריכים השכלה קשה יותר לרכוש אותה (מה לעשות אכפת לרובנו מה חושבים חברים שלנו ובני משפחה עלינו).

    בעבר אגב, הרבה טיפים וטריקים להשרדות היו ידע שהוא נחלת הכלל. (כמו שהסביר המחבר של "כספך או חייך" שסבתא שלו אמרה לו – "כולם יודעים את זה") עם השנים הידע הזה אבד בחלקו הגדול (כמובן שאפשר למצוא חלק ממנו בפינות שונות באינטרנט- זה לא אותו דבר ).

    המדינה היא דבר רב מימדי – כמו מוסדות חברתיים אחרים. היא יכולה לנסות לסייע על ידי זה שהיא תיתן לאנשים כסף (רעיון רע מאד בדרך כלל) או על ידי זה שתקשה על אנשים לחפור בורות במדרכה, שאחר כך אנשים אחרים יצטרכו לנסות לצאת מהם (לדוגמה לשווק סיגריות לילדים או לדחוף להם פרסומות בגיל שלוש לפתח פרברים ותכנון מוטה מכוניות , לזרוק זיהום לאוויר וכו'. ). כמובן שהמדינה היא לא המוסד החברתי היחיד שיכול לסייע בזה – יש לדוגמה אפשרות תאורטית של קהילות.

  14. טוב לי בקבע- הטבות ללא סוף!!

    להתגייס לקבע להשלים עם בינוניות לשון ארוכה וקדימה לחיים הטובים; רכב ודלק לטיולים (הרכב להבדיל מאנשים פרטיים אינו מגולם בשכר) אין מילואים(המלואימניקים הם שואבי המים וחוטבי העצים של אנשי הקבע), לימודים בחינם כשנתיים) ללא עבודה כולל שכר, תנאים מלאים ורכב בזמן הלימודים לרבות נק לפנסיה הטבה של כ-2 מיליון ש"ח נופש במלונות הכי יוקרתיים של 5 כוכבים דמי כיס לחוגים בשווי של אלפי שקלים נק' ספורט בשווי מאות שקלים לבזבוזים.

    גמול א', גמול ב', על קורסים סתמיים. דרוג מהנדסים לכל דפר שלמד בלטביה או בכל מוסד אידיוטי אחר(הטבה של אלפי שקלים בחודש) טיולים לחו"ל לכל המשפחה סבסוד כרטיסים להצגות סבסוד עשרות מקומות לבילוי ילדי קבע (פארקי מים,לונה פארק ועוד…) שכר דירה קופות גמל בנפרד מהפנסיה, תשלום לגני ילדים, תשלום לקייטנות, דרגות אישיות,, ביטוח חיים בשווי אלפי שקלים רפואה כללית חינם, רפואת שיניים חינם, קרן השתלמות 30 ימי חופשה ימי שישי לא עובדים הדובדבן שבקצפת פנסיות לילדים בגיל 42- 2 מיליון ש"ח מקבלים בפרישה(פדיון ימי חופשה , חופשת הסתגלות, פדיון ימי מחלה,דמי היוון) בנוסף מידי חודש כ-400 משכורות של כ-20000 שח סה"כ הטבה של 10 מיליון שח. המודה האחרונה-הצהרה על כל מיני נכויות בסוף השרות כדי לקבל הכרה גם בתור נכה צהל הטבות שלא מקבלים בנסיכויות הנפט אז אל תדברו איתנו על עניים במיוחד מופז ששמעתי אותו מדבר על עניים אבל בכל חודש מעבירים מאות מיליוני שקלים מעבר לתקציב המנופח לטובת הנהנתנים במישרד הבטחון.

    • אם זה כ"כ טוב, איך זה שלא עומדים בתור לשירות קבע והצבא נאבק להשאיר אנשים טובים בשורותיו? למה יש בריחת מוחות ואין אנשי טכנולוגיה, כלכלנים ומהנדסים איכותיים בצבא?

    • ארנון, טוב לי בקבע אבל בוא תנסה כמה דברים לפני שאתה משתלח ואני מזמין אותך אישית לנסות זאת:
      להיות בבית 72 שעות מתוך שבועיים בדרך קבע
      לעבוד במשך 8-10 שנים בעבודה פיזית קשה ללא חיים אישיים (עד שמקבלים לימודים) ואח״כ עוד 10 שנים
      ללכת 50-80 ק״מ בשבוע גם בגיל 38 עם 25 ק״ג על הגב
      לא לראות את הילדים הקטנים שלך גדלים בלעדיך ולפעמים שונאים אותך בגלל זה
      לא לישון עם אשתך כל לילה – הדבר הכי בסיסי שיש לזוג
      לשאת בנטל מנטאלי כבד ולהתעסק מידי יום עם בעיות של נוער (חיילנו הם נוער למקרה ששכחת)
      אה .. שכחתי – ולפעמים גם צריך ללכת להילחם, להיפצע, לאבד את החברים הכי טובים שלך בגיל 20 ואולי גם לחלוף מהעולם הזה או לאבד איזו רגל בעצמך וכל זאת כדי שאתה תוכל לחיות כאן ולקרוא בלוגים כלכליים כדי להשקיע בבורסה המשגשגת של ישראל.
      מדינת ישראל שופעת עובדי מדינה ומפעלים כמו כי״ל (שמקור הכנסתם הוא ממשאבי המדינה) המרוויחים משכורות עתק : כי״ל, משרד הבטחון (לא צה״ל), שופטים שמקבלים משכורות חסרות פרופורציה, עובדי רשויות עצלנים (לא כולם כמובן) ואתה בחרת באנשי הקבע? לך ותלמד קצת שללא הבטחון שיש כאן בזכות ״עלוקות״ כמוני וכמו מאות מחבריי ופקודי , אתה כנראה לא היית חולם על פרישה מוקדמת אלא צרותיך היו אחרות.
      אם תרצה לנסות את החיים האלה אתה מוזמן להשאיר כאן את הטלפון שלך ואני אצור איתך קשר. תצליח.

  15. בסוף הפוסט: פרסומת לBMW.
    קורע

  16. לא כדאי לוותר לגמרי על הסברה לרמה 0, כי החבר'ה האלה לא עוזבים אותך לנפשך כשהם לא מבינים וסובלים את סבלם הפרטי. הם מנסים לכפות עלייך לממן אותם, דוחפים להטלת מיסים, פיקוח מחירים וכל זה. נכון שהפער הקוגניטיבי הוא עצום, אבל אפשר לפחות להסביר להם למה רמה 1 יותר טובה להם. ומשם להתקדם צעד צעד…

  17. מן אללה, המדינה מסרה היום את תגובתה לבג"ץ בה טענה שמשכורתו של חייל בסדיר מספיקה לו בהחלט ואין צורך בתוספת שכר לחיילים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4665855,00.html

  18. אני לא לגמרי מסכימה איתך לגבי עניין הרמות. כלומר נכון שיש רמות, ונכון שאם נסתכל על אלה ששיעורי החיסכון שלהם מאוד גבוהים, רוב הסיכויים שהם נמצאים באמת ברמות הגבוהות של הסקלה. אבל! מי ששיעור החיסכון שלו מאוד נמוך או אפילו שלילי, זה לא אומר עליו בהכרח שהמצב התודעתי שלו נמצא ברמות הנמוכות שאת שמת יחד עם שיעורי החיסכון הנמוכים. כלומר, יכול להיות אדם שבתודעה מבין שיש להשתמש בכסף כדי להגדיל שווי נקי, ושלומד או רוצה ומנסה ללמוד כישורי חיים כדי להקטין הוצאות, אבל כרגע התוצאות עדיין לא הגיעו. ייתכנו אנשים עם חובות ומינוסים מטורפים שרק עתה עשו את השינוי התודעתי, והם עדיין במשך שנים מתנהלים נכון אך זה בינתיים מתקזז עם הנזק מהשנים הקודמות.
    למשל, אני, מבחינת שיעורי החיסכון נמצאת בכלל ברמה 0-1. אני סטודנטית, בחרתי למרות הכל במסלול האקדמיה-קריירה (ייתכן שזה יגרום לי פחות סבל ממה שזה גרם לך למשל), אז נכון לעכשיו בגלל שהתואר שלי מאוד עמוס, למרות שאני עובדת – השווי הנקי שלי מזעזע. לעומת זאת, אני מיישמת בצורה נהדרת (לדעתי) את העקרונות שלך בעיקר בתקציב המזון – שהוא די נמוך אצלנו, אני כל הזמן מחפשת עוד ועוד דרכים להתייעל, לעשות כמה שיותר דברים לבד בלי להוציא כסף. לראות חברות בלי לצאת לבתי קפה, ללבוש את הבגדים שאחותי הוציאה ולא לקנות חדשים, או אם כבר לקנות – אז רק בחנויות זולות ובסוף עונה, כשזה באמת משתלם.
    אז למה השווי הנקי שלי כל כך נורא? כי אין לי הכנסה משמעותית. כלומר אני רואה את עצמי בשלב ביניים, שבו המצב התודעתי שלי לדעתי הוא ברמה 3 לפחות, אך מצבי הכלכלי, אם מסתכלים רק על תדפיס חשבון הבנק, הוא 1. בקיצור, הייתי מחלקת את השלבים בצורה שונה.

    אבל מסכימה איתך לחלוטין בעניין הקצר בתקשורת. זה תמיד נורא מזכיר לי כמה שקשה לאנשים שמנים לראות אנשים רזים שמתאמצים לשמור על הרזון שלהם. הם רק מקטרים ומתקרבנים על כך שהאוכל טעים מדי, שהם "לא יכולים" לעשות ספורט ולכן הם מסכנים, וכו' וכו'… ומסרבים להבין שעודף משקל הוא לא גורל ושיש להם מה לעשות בנידון כדי לצאת מהמצב. באופן כללי כסף ואוכל (כלומר מצב כלכלי ומצב "השמנתי") אלה שני דברים שמתנהגים בצורה מאוד דומה. מעניין.

    בכל מקרה אחלה פוסט, דורין 🙂

    • הדבר המשמעותי במודל הרמות הוא היסוד הנפשי. הנתוונים המספריים לגבי שיעור החסכון וכו' נועדו רק לצורך קונקרטיזציה. עצם היכולת שלך להבין על מה אני מדברת בבלוג הזה מבלי לחשוב שאני קמצנית מתכלבת שמה אותך ברמה 2 לפחות. כדי לקבל הדגמה חיה לאנשים ברמה 0 ראי למשל כאן.

      • אנשי רמה 0-1 ימשיכו למשוך אותנו למטה. שלא באשמתם. הם פשוט פועלים באוטומט ללא מודעות.
        חלקם אגב חכמים ומוכשרים בתחום אחר.
        הם ייקרו לנו מחירים בהגדלת ביקוש טיפשי וינפחו בועות שיתפוצצו עלינו. ואז יחלצו אותם על חשבון המיסים שלנו.

        אנחנו נמשיך להתנשא עליהם ולשלם את המחיר..

  19. בקיצור , מרמה 3 ומעלה :
    "ההייתי שמח להתנתק מהמדינה ושהיא תתנתק ממני"

    • להתנתק מהמדינה ושהיא תתנתק ממך = להכחיש שיש מוצרים ציבוריים (שאתה לא חייב לשלם עליהם כדי להנות מהם, ושקשה לחייב אנשים לשלם עליהם כדי להנות מהם) – בטחון צבאי, הדברת יתושים, דרכים (איך תגיע ממקום למקום והאם אתה רוצה להגביל את יכולת התנועה לפי היכולות הכלכליות שלך?) הגנה על הסביבה , מערכות משפט הוגנת , אמון ועוד.

  20. פוסט מצויין אבל עצוב קצת מבחינתי – אני נמצאת ברמה 2.
    אני הולכת לעבור על הפוסט 'סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם' היטב היטב השבוע…ועדיין מחכה בקוצר רוח לפוסט בשביל בלוגרים! אני בטוחה שהוא יהיה בלתי נשכח.

  21. פוסט מדהים.
    לדעתי אני ברמה 3, עם אלמנטים של רמה 4 ורמה 5. מהנדס בכיר, 40+, שאוהב את עבודתו, באחוזון העליון הן מבחינת הכנסה והן מבחינת שווי נקי, והן מבחינת השכלה. דיי חסר כישורי שרידה מצד אחד, אך מצד שני לא מחפש נוחות וצרכנות. חוסך 20 שנה אחורה לדעתי 50% מהמשכורת או יותר. כבר בגיל 6 חסכתי ללא מטרה, רישום הוצאות בגיל 10 עד 15 בערך.

    כיום לפעמים מוצא את עצמי מחפש על מה להוציא כסף. לא הולך למסעדות כי לא מעניין, פאבים 2-3 פעמים בשבוע, משאיר לפחות 20% טיפ תמיד, לפעמים הרבה יותר (תוכניות כמו בוס בהסוואה גרמו לזה). בית פרטי גדול ויקר, אך פשוט, לא מעוצב, ונטול פריטים מיותרים. עוסק בלמצוא איך לזרוק ולא מה לקנות. הוצאה משמעותית יחידה של עשירון עליון זה נסיעות משפחתיות לחול. כן, מחזיק רכבים חדשים, אך לא רכבי יוקרה כנהוג בשכונה, נוסע ברכבת, אפילו כרגע.

    מחנכים את הילדים בהתאם. לא יקבלו גלידה בים, רק ארטיק קרח, כי זה לא סביר לשלם 50₪ על ארטיקים מעוצבים. נדהם ממי שלא מבין את זה. הילדים קצת גדלו, גילי בר מצווה, יודעים שיש כסף שמחכה למטרות אמיתיות, כמו לימודי רפואה או הנדסה או מה שיבחרו, ולא כדי להשמין ולצרוך זבל. לא יקבלו אייפון כמו כולם מסביב מגיל 6 ומעלה, אלא טלפון סיני שלא פחות טוב ועולה רבע. וגם על זה נאלצו לחסוך קצת. אני מקווה שבכוון הנכון, נדע בעתיד.

    תודה.

  22. מתעניין

    לא מסכים איתך בנוגע למודעות או לתפיסה.
    הייתי מאוד רוצה להגיע למצב שבו אני חוסך יותר מ-10%, אבל העובדה היא שאין לי את הידע המתאים, ולקרוא בלוגים בנושא כלכלה, כמו גם את הבלוג הזה, רק מבלבל אותי יותר ויותר.

  23. לא שיערתי לעצמי את כמות הארסיות והשליליות , עד שלא ראיתי את הלינק שצרפת ל http://hwzone.co.il , מעריכה אותך מחדש על הנכונות שלך להמשיך לחלוק איתנו הגיגים 🙂

    • כעקרון זה אתר של ילדים בני 14-17 שמקבלים מחשב חדש מההורים כל שנה, שורפים אותו, ודורשים חדש. את לא יכולה לצפות להרבה מהם, רובם לא עבדו יום אחד בחייהם. ובכל זאת, יש קצת תגובות תומכות. יגדלו, יבינו. חלקם לפחות.

  24. "אושר בר קיימא נגזר דווקא מדברים שכסף לא יכול לקנות (זמן, בריאות, יחסים)"

    כסף דווקא קונה זמן: אם אני משלם לעוזר בית שינקה במקומי, אז שילמתי כסף והרווחתי זמן.
    כסף קונה בריאות: כי אוכל בריא יותר עולה יותר כסף (אני לא טוען שצריך ליהיות עשיר כדי לאכול בריא, אבל זה עולה יותר, ובגלל זה גם עשירים יותר בריאים), נוסף, למי שיש זמן (כי הוא שילם לאינסטלטור שיתקן לו את הסתימה) יכול לעשות ספורט.
    לגבי יחסים: אני לא רוצה להכנס לזה, אבל יהיו שיטענו שגם פה כסף עוזר.

    • במידה מסויימת זה נכון, כסף יכול לקנות זמן בריאות או יחסים, אבל
      – יחסים שבנויים על זה שלאחר יש כסף, הם יחסים לא מאד בריאים, לפחות לדעתי. באיזה מקום זה תמיד משאיר פתח לפקפוק ולמתח לא מאד בריא (לא סתם כותבים בעושר ובעוני בבריאות ובחולי וכו').
      – רוב האנשים שיש להם הרבה כסף או במעמד בינווני ומעלה נמצאים במרוץ זמן = אין זמן להשיג מזון בריא וקל להתפתות למזון לא בריא – אתה מוקף במזון מעובד וטעים ובאנשים שאוכלים אותו , מצד שני למעמד כזה יש לפעמים זמן ומודעות להשגת מזון בריא. חלק גדול מהמזון הבריא אפשר להשיג בצורה די זולה ובמיוחד שהוא על בסיס צמחי ולא מעובד.
      -מי שגידל ילד או תכנת תהליכים במקביל יודע שזמן נטו לא שווה לזמן ברוטו. כלומר זה שיש לך זמן של כך וכך שעות לאחר יום עבודה מתיש לא אומר שאתה יכול לנצל את הזמן הזה בצורה טובה במיוחד. עוד יותר נכון לגבי שעה או 5 דקות שיש לאנשים בין עיסוקים אחרים. הריכוז שלנו לא אותו דבר. חלק עצום מהזמן שלנו מתבזבז על מוצרים מיותרים שמזיקים לנו (המלכה היא המכונית הפרטית שמשק בית ממוצע משלם עליה 2.5 חודשי עבודה בשנה בלי לספור את הזמן בפקקים ובלי להתחשב בכך שהיא גורמת מתח נפשי שנשאר אחר כך, ועיפות מתת פעילות גופנית ובלי להתחשב בזמן שנדרש אחר כך בטיפולים רפואיים שונים כדי לנסות לתקן את זה). בחיים עם קריירה קל לשרוף זמן .

      • "רוב האנשים שיש להם הרבה כסף או במעמד בינווני ומעלה נמצאים במרוץ זמן"
        אז תקפיד לא ליפול לזה.
        אבל זה עדיין לא אומר שלא שווה לי לעבוד שעת עבודה במשרד ובכסף שקיבלתי על השעה הזאת לשכור מנקה לבית לחמש שעות. זה "בזבוז כסף" שנותן לי זמן חזרה. אם לא אעשה כך, אפסיד 4 שעות מהחיים על נקיון.

        • כשאתה עושה את זה לבד זה לא לוקח 5 שעות אלא רק 3. גם לא צריך לנסוע למקום הניקיון.
          5 שעות זה לוקח למנקה שצריכה להתפרנס מזה.
          נכון שב3 שעות קצת מחפפים , אבל ששששששששששש! לא לספר.

          הכי חשוב , אתה לא תלוי לשארית חייך באיזה מעסיק קפריזי …..

          רגע , זה בעצם תלוי מי הפרטנר שלך (*).
          אם זאת הבעיה אז עניין המנקה הוא הקטנה בצרותך (**).

          (*) מדובר כללית ולא במגיב עומר.
          (**) כנ"ל.

  25. חינוך כלכלי בבי"ס.?

    לא אפשרי. נערים לא אוהבים בי"ס ולא את הנלמד. מה שילמד נשכח אחרי החופש הגדול..
    במיוחד שבגיל 16 זה נראה להם רלוונטי כשלג ד אשתקד.
    חסכון.. השקעה..? הם רוצים לבלות לחגוג לבזבז ולזזזז… לא לחסוך..

  26. את רואה את החיים בשחור ולבן.

    למרות שהפער בינינו מבחינת הסקלה שתיארת הוא בסביבות אחד נקודה משהו,
    אני מרגיש קרוב הרבה יותר לאדם הסביר/הממוצע מאשר אלייך.

    גם ממש לא הייתי רוצה לטפס במעלה הסולם.

    מאיפה הלהט והשכנוע העצמי העמוק שדרך החיים שלך היא הנכונה?

    • איש (3718)

      למה לדעתך האדם הסביר\ממוצע לא קרוב יותר לסולידית מאשר אליך ?

      מאיפה הלהט והשכנוע העצמי העמוק שדרך החיים שלך קרובה יותר לסבירה\ממוצעת ?

      (כי כתוב בעיתון? בעיתון היה גם כתוב שביבי יובס בבחירות.)

      • אני לא מתכוון לתת הצהרת הון איש וגם לא דו"ח הכנסות והוצאות.
        די אם אומר שהסובבים יגדירו אותי כאדם מחושב.

        יש לי זוג עיניים ואוזניים בראשי ואני מכיר גם קצת אנשים.
        הסולידית היא קיצונית בכל קנה מידה.
        הבחירות שהיא עושה על מנת לא לעבוד הן בחירות שספק אם יש הרבה אנשים שהיו בוחרים אותן.
        לא סתם קוראים לזה early retirement extreme.
        אין הרבה אנשים המוכנים לחיות ברמת חיים נמוכה גם היא באיכות חיים גבוהה.
        היא גם הודתה באחד הפוסטים הקודמים ואני מצטט מהזכרון שהיא אדם קצה.

        אני בניגוד לסולידית לא בטוח ואין לי להט ושכנוע עצמי שדרכי היא הנכונה.
        הייתי כנראה הרבה יותר שמח לו היה לי אבל זה ענין אחר.
        אני גם לא מטיף לאחרים ברשת.

        אין קשר לעיתון בכלל.
        אפילו לא קראתי את הכתבה בכלכליסט והיא אינה מענינת אותי כלל.

        • איש (3718)

          gili73

          אתה מתייחס לידע קודם שיש לך על הסולידית, ואילו אני מתייחס לכתבה הזו בלבד, כך שדיברנו על דברים שונים.

          לדעתי, רוב האנשים היו מסתדרים עם 16 שקל ליום לאוכל בצורה סבירה (480 שקל לנפש\חודש), בטוח בצורה הרבה יותר טובה מאשר העיתונאית הנ"ל.

          ביחוד אם אני מוסיף למונח "רוב האנשים" גם את החרדים והערבים שמן הסתם לא קונים כוס קפה ב 16 שקל כל יום בדרך לעבודה.

          ההנחה של העיתונאית הנ"ל שדרך החיים שלה היא דרך החיים ה"נכונה" והמשותפת לרוב אזרחי המדינה, היא לא נכונה, ומרגיזה (אותי) מבחינת צרות הראיה שלה.

          זו דרך חיים משותפת לרוב אזרחי שנקין פינת רוטשילד בת"א. לא לרוב אזרחי המדינה. והבחירות האחרונות לכנסת היו הוכחה יפה לזה

    • one.two@gmail.com

      תודה לאל, מעט איזון… כבר חשבתי שדעתי נטרפה עליי כשחשבתי שיש פה קיצוניות יתר. ובעיניי גם ראייה צרה ופטרנליזם.

  27. אני מתבונן על אנשים כנמצאים על רצף של התייחסות להווה ולעתיד.
    בקצה האחד אנשים שחיים את ההווה באופן קיצוני, על חשבון העתיד, ולכן מוציאים יותר ממה שהם מכניסים, לא חוסכים, וחלקם מסגלים תפישת עולם קורבנית ומאשימה.
    בקצה השני אנשים שחיים את העתיד באופן קיצוני, על חשבון ההווה, ולכן חוסכים בטירוף, לא מוציאים כמעט כלום, וחושבים רק על העתיד. חלקם מסגלים תפישת עולם של סגפנות כאידאל.
    באמצע – אנשים שמרויחים, מוציאים, נהנים וחוסכים לפי תוכנית יעדים, לוקחים שליטה על החיים בהווה ובעתיד ומוצאים את נקודת האיזון האופטימלית עבורם בין הנאה מכספם בהווה לבטחון כלכלי בעתיד.
    כל אחד צריך להיות במקום שמרגיש לו נוח ומתאים, וגם המקום הזה יכול להשתנות עם הזמן.
    בסוף השאיפה של כל יצור חי היא להיות באיזון שמתאים לו, ושבו הוא מרגיש נוח.
    עכשיו תשאלו את עצמכם אם אתם באמת מרגישים נוח במקום בו אתם נמצאים על הרצף.

  28. פוסט מאוד מעניין.

    האמת שהייתי שם את עצמי בין רמה 3 ל4, משהו כמו 3 וחצי.

    אצלנו בבית החסכנות היא דבר טבעי, מוערך ומתפתח. מכל האנשים שאנחנו מכירים, שהם לא המגיבים של הסולידית, ההוצאות שלנו הן הכי נמוכות ובאופן משמעותי.

    מצד שני אנחנו לא "צריכים להתאמץ בשביל לבזבז" , לפחות אם מחשיבים "לבזבז" ללמצוא ערך בהרבה דברים יחסית ובהדרגה לרכוש אותם, תוך שמירה על איזון כלכלי ותזרים של עשרות אחוזים מההכנסה לחיסכון.

  29. עדו קאליר

    השבוע חברה סיפרה לי על הפרגולה המדהימה ש"בנתה" , כלומר בנו לה. באמת מדהימה. דיברה על זה לא מעט. עלתה 20+ אלף. השבוע סיימתי לבנות את הפרגולה השניה עם חבר. עלו שתיהן 4.5 (מה לעשות , לא גדלים לי עצים מוקצעים בחצר 🙂 ), ניסיתי להגיד ששלי נותנות צל בדיוק אותו דבר ולזה הן נועדו, נזכרתי לדבר על כמה כיף היה לקדוח ולנסר ולשתות עם ישי. לא הבינה על מה אני מדבר. עכשיו הבנתי . היא 1, אני 3. מסתבר שזה מספיק גדול. אני מוצא את הסולם פשטני להחריד ומבריק לא פחות.

    • איש (3718)

      עדו קאליר,

      כל הכבוד. כמוני כמוך. עם זאת, זה קצת לא פייר, כי לא כולם מסוגלים לבנות פרגולה, פיזית וטכנית.

      בעבר, כשעשיתי פרוייקטים דומים עבור עצמי, הגעתי למסקנה שהתמחור של הקבלנים החיצונים לעבודה הוא סביר בהינתן שצריך לשלם מיסים (18% מעמ+16% בטוח לאומי+~30% מס הכנסה), וצריך לקחת בחשבון עלויות נסיעה לאתר (זמן ודלק), ובלת"מים מול הלקוח, ובסוף צריך גם להרויח משהו לפצות על הזמן , הסיכון ואובדן הזדמנויות אחרות.

      עצם זה שלא הייתי צריך לשלם מיסים, ולנסוע לאתר, ועצם זה שהכרתי הלקוח (אני עצמי) והאתר והפרוייקט ולכן ידעתי שלא יהיו בלת"מים, כל אלו מהווים חלק משמעותי מאד מהחסכון.

      לכן היא לא בהכרח רמה 1, יתכן שאין לה אלטרנטיבה.

  30. מעולה. פוסט +2, +5 נגד דרקונים. דורין, דורין, שלא ייגמר לעולם

  31. פריכיהו

    מה רע ב-16 ש"ח ליום? זה בערך מה שיוצא לי על מזון, בחישוב זריז ובלי להתקמצן במיוחד, בטח שלא להרגיש שצריך לבחור בין עגבניה לפילפל. ממתי להסתכל בתווית המחיר ולהשקיע קצת מחשבה במה שאתם קונים הפך לדבר מגונה? אנשים אשכרה מתוסכלים שהם לא יכולים פשוט לזרוק לעגלה כל מה שבא ליד.

  32. עוד פוסט מעולה !
    כל השבוע הפוסט הזה עולה לי בראש כשאני מדבר עם אנשים במסגרות שונות בחיים שלי.
    מסתבר שאכן מאד קשה לדבר עם אדם שנמצא בשלב 0 – 1 כשאני נמצא בשלב 2-3 מגרד את ה 4.

  33. נקודה למחשבה

    אכן מעניין ברמה הפילוסופית, ברמה המעשית למשפחה עם ילדים לא רלוונטי.

  34. סולידית יקרה, אני כבר יותר מעשר שעות על הבלוג שלך, קוראת הכל בצמא. השתכנעתי לצמצם בהוצאות על בידור, ביטוחים באלפי שקלים, מזון וכו'. השאלה היא, איך יכולה משפחה שמחזיקה במחויבויות רבות אחרות שלא ניתן לשנותן (כמו משכנתא על בית צנוע, תשלומים על חינוך פרטי שאין אפשרות להוציא את הילדים משם) יכולה לפעול לפי הצעותייך? עם ההוצאות האלה אין אפשרות לחסוך 75% ואף לא 50% מהמשכורת גם אם נתכלב כהוגן בכל שאר התחומים (-; במקרה הטוב 25-30%. האם אבדה תקוותנו?

    • ענבל, אם תחסכי כ 30% אחוז תגיעי לעצמאות בעוד כ 30 שנה לפי משיכה של 4% , לסולידית יש פוסט 'למה קשה כל כך לפרוש מוקדם בישראל" ויש שם לינק לגרף
      50% זה כבר 15 שנה
      אם את לוקחת בחשבון חסכון פנסיוני ו/או קרן השתלמות אז בפועל המצב שלכם טוב יותר פיננסית אבל אתם צריכים לנהל חיסכון דו שלבי:
      1. עד הפרישה
      2. חסכון פנסיוני לפרישה
      הסולידית רואה בחסכון הפנסיוני כ"כסף עודף" בגלל חוסר שקיפות,תלות בצד שלישי (אי אפשר לנהל את ההשקעה כרצונך)
      וסיכוני "מנפיק" (פנסיה זה אגח עם פרעון דחוי) למרות הכל מדובר בחסכון נאה בדכ עם הטבות מס , השיקול שלך אם להכיל אותו ובחסכון שנצבר ובאיזו רמת סיכון

  35. אני מסכים שחיסכון והשקעה זה דבר טוב וחיוני לאדם, לכלכלה ולחברה אבל אסור לשכוח שאנחנו ייצורים זמניים, הצעירות עוברת מהיר, כמובן חשוב גם להשאיר ירושה לדורות הבאים, אבל לחסוך בצורה קיצונית בלי רכב צנוע, ביזבוזים במידה סבירה להגיע לזיקנה ולמות עם מליוני שקלים בבנק של חיסכון,אחרי מאמצים וצימצומים בגיל הצעיר והטוב ביותר, זה לפי דעתי לא הכי כיף שבעולם. אני חושב שיותר נכון למצוא דרך האמצע, גם להשתדל לחסוך אבל גם לנצל חלק מהכסף להנאה כל עוד אתה צעיר, אני לא אומר על ביזבוזים על שמאל ועל ימין אבל לפעמים בא לי קצת לבזבז על הדברים, להתפנק ואם לא עכשיו אז מתי? בגיל 80? אני מעריך חופש, אבל כדי להגיע לחופש יש לשלם מחיר, והשאלה עד כמה המחיר הזה שווה, כי אם כל החיים אני צריך לחיות בצורה מצומצמת(במיוחד בגיל הטוב ביותר שבו אני נניח אני אחסוך אגרסיבית) וזה כדי לא לעבוד ולפרוש מוקדם ולהמשיך לא לבזבז ולחיות בצימצום, ובסוף למות ולהשאיר את כל המליונים, מבלי שאכלתי במסעדות יקרות,מבלי שנהגתי ברכב,מבלי שטיילתי, קצת פאבים ומועדונים טובים, קצת אוכל משובח,גאדג'טים טובים וכו', מבלי שהתנסיתי בעבודות מספיק רציניות לאורך זמן,מבלי התקדמות בפרמידה תעסוקתית או בעסק רציני, וכדי לעבוד אני באופן אישית צריך מוטיבציה אם אין לי צורך במשכורת אז קשה להתקדם בעבודה רצינית, לשמור על המשמעת, הרי עבודה רציתית דורשת גם השקעה, והתמודדות, שבירת מחסומים, צבירת ניסיון גם כשזה כואב ולא נעים. זוהי דעה אישית שלי, כמובן שכל בן אדם וסדר עדיפויות שלו, אבל באופן כללי אהבתי את האתר גם אם יש דברים שלי אישית אולי הם לא הכי מתאימים.

  36. כתבה מצוינת – תודה! רק רציתי להציע לכתוב "נתק בתקשורת" ולא "קצר בתקשורת" (אם כבר מדברים על תחום החמשל שלמיטב ידיעתי משם נלקח הביטוי) 🙂

השאר תגובה