יש "תאוריה" ויש מציאות.
ב"תאוריה" יכולות להיות להיות נשים ש"בוחרות" רק להיות מטפלות בבית בלי לעבוד בחוץ, וגם בלי צורך בגידול ילדים. "בתאוריה", "שני בני הזוג מרוויחים".
במציאות יהיו פערי רמות גדולים, בהשכלה, באינטליגנציה, במצב כלכלי, במעמד אזרחי, בין בני הזוג במקרים האלה. המקרה הקיצוני הוא המקרה של כלות מיובאות, אבל זה עובד גם אם "עורך דין ישראלי" מתחתן עם "עוזרת בית". במציאות גבר כזה לא יראה באשתו שוות ערך אליו, והיחס אליה, כמו גם הדברים שהיא תסכים לסבול, "לא תמיד יהיו נחמדים".
ואני לא מדברת על בני זוג שווי רמה, מאותו מעמד כלכלי-השכלתי-גילאי, שבוחרים חלוקת עבודה ביניהם תוך עבודת צוות. זה סיפור אחר לגמרי. חלוקת עבודה בנוסח: את תסיידי את הקירות ואני אכניס כלים למדיח, את תפתחי את הסתימות בכיור ואני אחתל את התינוקת, את תרחצי אותה ואני אלך למכולת, את תסיעי לכדורסל ואני אסיע לבלט, היא חלוקת עבודה שוויונית שמבוססת על העדפות (יכול להיות שאחד מבני הזוג שונא להחליף חיתולים -סבבה, אז הוא יעשה דברים אחרים שהשני שונא לעשות).
אבל כשכל השליטה הכספית אצל אחד מבני הזוג, וכל עבודות הבית אצל השני - זו לא עבודת צוות, זו שליטה כלכלית.