מתי הבנתם שאתם צריכים בגדים של "גדולים", ואיך עשיתם את המעבר?
אני בן 40, עדיין לא הבנתי.
+100.
הייתה תקופה קצרה בימי העוניברסיטה כשהסתובבתי באיזה כנס או שניים של האגודה הישראלית לביוכימיה ועוד שלל ארגונים חשובים בעיני עצמם ואפילו כמעט נשלחתי לחו"ל, ומיהרתי לרכוש 3 זוגות של מכנסי אלגנט וכמה חולצות פולו, ועד היום לא לבשתי אותם/ן...
אני מסתובב ביום יום עם ג'ינס וחולצת טריקו עם
כיתובים מפגרים. כי כזה אני.
מתעב חולצות מכופתרות, גם בגלל שהן לא נוחות לי וגם בגלל שהמוח שלי מבין שהן מסמנות כל כך הרבה (בעיני)...
אני היחיד שהולך ככה ביום יום, עם חולצות הטריקו המשעשעות/מטומטמות הללו ולא עם הגנריות של רנואר/קסטרו/תמנון/פוקס, נראה ומרגיש קצת ילדותי, לא ממהר להתבגר (בין כה זה קורה אם ארצה או שלא), משעשע את כולם וגם מעביר מסרים שחשובים לי.
יש לי כמה חולצות מטומטמות אבל חתרניות, עם משפטים שאני דאגתי להדפיס לעצמי (זהירות! ®!) כמו: "לא מבטיח כלום ברגע של חולשה"®, ""לקנות או לא לקנות"®, "אני רוכש משמע אני קיים"®, "טיפה עקצוצים"®, והמשפט האלמותי של דן בן אמוץ®).
לא מתכוון להיות בוס או מנהל של אף אחד, לא מנכ"ל של אף חברה, לא איש חשוב, לא איש גדול ולא שום דבר גדול וחשוב בעולם המודרני ולכן אין לי שום מוטיבציה להתלבש בהתאם.
חוסר השאפתנות הזה בעולם המבוגרים משחרר אותי לחלוטין מהצורך להתגנדר לכבודו או לדבר בשפה שלו (של עולם המבוגרים).
למדתי להשלים עם זה כבר, ובעצם זה משהו שאני חותר אליו ואין לי ברירה כי אני לא מוכן לשלם את המחיר שעולם המבוגרים דורש ממני.
מה עכשיו? להתחיל להסתובב בחנויות יד שניה?
כן.
גם אני שונא קניונים
בצורה אקוטית וכרונית כי הם מסמנים לי את מי שהייתי פעם.
לא מוכן מתוך עקרון ומתוך פרנציפ להיכנס לשום קניון בשום פנים ואופן (זה דופק אותי עם כל העניין של ללכת לראות סרט הרבה פעמים).
אני גם לא מוכן להיכנס, להסתובב ולרכוש ברשתות הבגדים הגדולות, המגעילות והחזיריות
מתוך עקרון.
יש את
המציאון בירושלים ודומיו שהן חנויות מעולות לבגדים על הכיפאק מיד שניה, ולא נוראיות כמו כל חנויות הרשת הגנריות או כמו כל הקניונים.
אין מוכרנים כמעט, אף אחד לא מטריף לך את השכל ולא מנסה למכור לך כדי לקבל בונוס, או למכור לך רק כדי להגיע ליעד של החנות, ואף אחד לא מתערב לך.
תענוג להסתובב בחנויות יד שניה, זו חוויה מתקנת לחנויות הפוזה הקניוניות (מיותר לציין שרוב הבגדים שם הם של רנואר/קסטרו/תמנון/פוקס כי זה מה שהולך אצל האנשים).
ואם לא,
אז תעשה לעצמך טובה, ועד שהפטור ממע"מ על הזמנות מחו"ל ב- 75$ ומעלה יחלוף מן העולם, שב על המחשב קצת ולמד את עצמך לרכוש באתרי בגדים נפלאים כמו ASOS או NEXT או SHEIN.
זה ממש קלי קלות וזה משהו שלימדתי את עצמי בחצי שנה האחרונה תוך כדי הזמנות שונות ונסיונות, תוך כדי מדידות ותוך כדי בדיקה של שירות המשלוחים וההחזרות.
זה באמת שלא מסובך וסופר קלי קלות והם יעשו את מיטבם כדי שתרכוש אצלם Online.
הבגדים באתרים הללו מעולים,
מקוריים וממותגים מאיכות מצויינת,
וזולים מאוד יחסית לארץ (שליש עד חצי מחיר לפחות ויותר).
למה לרכוש מותגים?... כי מותג טוב צריך לשמור על המוניטין שלו, והקונספט השיווקי היום תומך בכך שאתה משלם יותר ומקבל יותר איכות וזה ברוב המקרים די נכון (כמובן שיש מותגים שהם רק רעש וצלצולים). מותג טוב מבטיח
בדר"כ בגד איכותי שיחזיק לשנים רבות כי חובה עליו לשמור על רמה מסויימת ועל סטנדרט שלא יאכזב את המעריצים המושבעים (בדר"כ רשמתי, ובכל אופן
כל מותג וכל סדרת ייצור ובגד לגופו!).
אפילו מותג הבית של ASOS הוא בלפחות פי 2 יותר איכותי (מדד איכותני לא כמותי) מהסמרטוטים העלובים והמעליבים שמוכרים בקסטרו/רנואר/תמנון/פוקס שמהם אני כבר מזמן לא רוכש...
רכשתי כבר ג'ינסים של כל המותגים השווים (כלל העד 200 ש"ח+-), נעלי אימון מעולות (כלל העד 200 ש"ח+-), נעלי ספורט ויום יום לעבודה (כלל העד 200 ש"ח+-), חולצות מצויינות לקיץ מכותנה אורגנית (=לא מרוססת, לא שזה אי פעם שינה לי) ועוד ועוד, והיד עוד נטויה...
צא ולמד איך מזמינים מהם (כבר
המלצתי פה כמה פעמים על ה"כוורת" שזה כמו פורום צרכנות עם אנשים שעונים ועוזרים מאוד בכל מה שקשור לצרכנות), איך מבינים מה המידה שלך, איך מזמינים בזול ואיך במבצעים.
מהר מאוד לומדים את המידה שלך, ככה שכל קניה היא בול עליך, תמיד אפשר להחזיר (ואפילו לקבל 6 פעמים בשנה את
עלות דמי המשלוח חזרה בחזרה!), וזה מאוד מאוד מאוד קל.
בחצי שנה האחרונה השלמתי את מלתחת הג'ינסים שלי כי עליתי מידה (מג'ינסים של גיל 20 במידות 29-30 שעדיין עלו עליי גם אחרי 15 שנים, לג'ינסים במידה נורמלית של בחור בגילי 32-33).
שעונים. שניים. אחד ברזל כשאתה עם ג'ינס, שני רצועת עור כשיותר מחוייט.
יושב עם חבר קרוב בפסטיבל מוזיקה אלקטרונית בדרום.
פתאום "אחי, לאף אחד פה אין שעון".
הוא עורך דין והוא היחיד שהסתובב במהלך הפסטיבל עם שעון על היד.
לאחר שעה ומשהו של התבוננות בעוברים ושבים, ב"רחוב הראשי" של החאן שהיינו בו, מסתבר שהוא באמת היחיד עם שעון
הקונספט של שעון מוזר וזר לי. לא מבין למה אנשים עושים את זה לעצמם.