בגיל 25 (2013) - דירה ראשונה בשכירות בדרום ת"א (1800 שכ"ד) עם שותף שנהג להרעיש ולנגן בשעות מאוחרות, זה היה נורא.. אם זו דירת שותפים, לדעתי זה קריטי לברר האם השותפ/ה באמת שקטים, כי לי לא התאפשר ללמוד ולישון כמו שצריך
בגיל 26 - דירה ברמת גן לבדי (3500 כולל הוצאות) מעל צומת, רעשי האוטובוסים היו קשים אבל התרגלתי.
בגיל 28 - דירה במזרח ת"א לבדי (4000 שכ"ד) למשך שנה ואז בן הזוג שלי הצטרף (כיום עולה לי 2000 ).
גם לי היה קשה מאוד עם המשפחה בעניין הווליום. המצב היה כ"כ קיצוני עד שבתקופת הפסיכומטרי התנחלתי אצל חברה בבית של 6 נפשות, היה לי יותר שקט שם. היום כשיש לי את הסביבה הרגועה שלי בדירה אני ביחסים הרבה יותר טובים עם המשפחה.
קצת לפני 24, כשהתחתנתי.
הייתי בסמסטר האחרון של התואר באוניברסיטת תל-אביב כשהוריי גרים בדרום.
במשך שלוש שנים, כשכבר הגעתי ללימודים, הייתי נוסעת ברכבת.
רוב הזמן למדתי בשלט רחוק. זה סגנון הלמידה שלי וכך הייתי גם בתיכון.
הייתה תקופה שלא הצלחתי להתרכז בבית. נסעתי למכללה הקרובה אליי, שם בכניסה לספריה יש שמירת חפצים. הייתי נכנסת רק עם לפטופ עם הסיכומים ובכוונה לא מבקשת את הסיסמא לויי פיי.
זה עבד.