מרק עוגיות
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 4/6/15
- הודעות
- 2,728
- דירוג
- 4,759
שלום ליושבי הפורום,
אני חדשה כאן, אבל כבר קראתי את כל פורום המשקיעים ואת כל הפוסטים של הסולידית על השקעות, וגם לא מעט מעבר לכך. אני לא חדשה בשוק ההון, כבר חוויתי שתי מפולות גדולות ולמדתי מהן את סיבולת הסיכון שלי (לא טובה בפעם הראשונה, מצוינת בפעם השניה). צברתי סכום לא מבוטל במשך השנים, מחסכון ומתשואה, אבל אי אפשר לומר שהשקעתי יותר מדי בחוכמה - במיוחד לא פיזרתי מספיק. המטרה שלי עכשיו היא לעבור להשקעה פסיבית בפיזור מקסימלי. ראיתי שיש פה הרבה כותבים חכמים ולכן אני אשמח לשמוע את חוות דעתכם על רעיון שיש לי.
אני כעת בונה את תכנית ההשקעה האסטרטגית שלי. המטרה היא לא בהכרח לפרוש מוקדם, אלא להגיע לגיל הפרישה הרשמי במצב פיננסי טוב, לחיות טוב אחרי גיל פרישה, ולהוריש הלאה מה שישאר, בתקווה לא מעט.
אני מתכננת לבנות תיק עם 70% מניות ו30% אג"ח/מזומן, עם איזון שנתי. קראתי את הגישה שמדברת על הקטנת האחוז המנייתי בתיק עם הגיל עד הפרישה, אבל הגישה הזאת לא נראית לי כל כך מתאימה עבורי: אני מקווה שלא אהיה זקוקה לחלק גדול מההון גם אחרי פרישה (עד כדי קטסטרופות), אם אכן תוכניות החסכון וההשקעה יצליחו. לכן אני לא רואה סיבה להחליט מראש לעבור להשקעה אולטרה סולידית שמבטיחה תשואה אפסית בגיל פרישה, שאחריו בסיכוי גבוה יש לי עוד כשלושים שנה לחיות, וגם אחריהן ההון אמור להמשיך להביא תועלת למי שיישאר אחרי.
מצד שני, אני חוששת ממצב של ירידות רצופות בבורסה במשך כמה שנים, במיוחד בגיל מבוגר, כשהיכולת לתקן על ידי חסכון מוגבר היא אפסית כי הפרישה הכפויה באופק. אבל אני לא רואה סיבה שסיבולת הסיכון שלי תוגדר כאחוזים מהתיק: הרי מי שכל הונו עלי אדמות הוא 100K יחשוש הרבה יותר לאבד אפילו מעט ממנו, לעומת מי שיש לו פי מאה מזה, שיכול לסכן את רוב התיק בלי לחשוש על מנת להשיג תשואה גבוהה יותר. לכן חשבתי על אסטרטגיה חלופית במקום הקטנת האחוז המנייתי, שמטרתה להבטיח (עד כמה שאפשר להבטיח משהו בעולם הזה) שבגיל פרישה יהיה לי הון מינימלי שיאפשר לי לחיות, גם במקרה הגרוע שבו יהיה רצף של ירידות והחלק המנייתי של ההשקעה יאבד אחוז נכבד מערכו. מצד שני, האסטרטגיה אמורה לאפשר המשך לקיחת סיכון תמורת תשואה, כל עוד המצב הפיננסי מאפשר זאת.
הנה הרעיון - ואודה לכל מי שינסה לנקוב בו חורים ולמצוא את הבגים.
המטרה - להגן מפני מצב שבשל ירידות לאורך זמן בבורסה ותהליך האיזון, לא נשאר סכום מינימלי לקיום בסיסי בפרישה.
האמצעי - בכל איזון נוודא שגודל החלק הלא מנייתי הוא לפחות בכמות שמספיקה להשיג קיום כזה אם שאר ההשקעה תימחק, ומאותו רגע כל החסכונות הבאים יושקעו רק באופן לא תנודתי - אג"ח לא ארוך/מזומן. כלומר, גם אם החלק המנייתי הוא כעת פחות מהיעד באחוזים, בעת האיזון נזרים כספים לחלק המנייתי רק כל עוד החלק הלא תנודתי לא יפחת מסכום מסוים, שאופן חישובו להלן.
אם רוצים שבפרישה תהיה קצבה עצמית (מעבר לפנסיה) מינימלית שתגיע מהחלק הסולידי, ומניחים שהחל משנה מסוימת בעתיד כל החסכון הולך לחלק הלא תנודתי, אז באמצעות הנחות מספריות אפשר לחשב כמה הון צריך שיהיה בידינו עכשיו בחלק הסולידי:
נניח שבעת האיזון השנתי יש עוד Y שנים עד הפרישה, ושבכל שנה מעתה ועד הפרישה נוכל לחסוך S שקלים. בנוסף נניח שחסכון סולידי מבטיח (בסבירות גבוהה) ריבית ריאלית של R אחוזים. לבסוף נניח שאנחנו מעוניינים להבטיח לפחות N שקלים בעת פרישה, גם במצב פסימי בו החלק המנייתי נמחק לחלוטין ונשארנו רק עם החלק הלא תנודתי.
אם מעכשיו כל החסכון הנוסף הנכנס ייכנס רק לחלק הלא תנודתי, ניתן לחשב כמה הון ייצבר עד הפרישה, בהנחה שכיום ההון המושקע בחלק הלא תנודתי הוא H שקלים. הנוסחה היא:
(N=H*(1+R/100)^Y + S*((1+R/100)^Y-1)/(R/100
כעת ניתן לבדוק מה צריך להיות ערכו המינימלי של H על מנת להבטיח את הסכום N שאנחנו מעוניינים בו. השיטה: בעת האיזון השנתי, לעולם לא נפחית את החלק הלא תנודתי מתחת לערך הזה של H, גם אם זה אומר הקטנה בפועל של האחוז המנייתי. בנוסף, אם הגענו למצב שבו ההון הלא תנודתי הוא באמת ברף התחתון הדרוש, מאותו רגע נפקיד חסכון חדש רק לחלק הלא תנודתי, כל עוד לא נכנס כסף כתוצאה מעליות בחלק המנייתי.
אני שוקלת לאמץ את האסטרטגיה הזאת, כי יש לה את הייתרון הבא: אם התיק יצמח בצורה טובה, האחוז המנייתי שקבעתי יישמר, כי יהיה מספיק הון בחלק הלא תנודתי כדי לקיים את הכלל באיזון השנתי ועדיין לשמור על כלל 70 האחוזים. לעומת זאת, אם יהיה רצף נפילות ארוך קרוב לגיל הפרישה, באופן אוטומטי המתכון שתיארתי יגרום להקטנה בפועל של האחוז המנייתי, ובכך לשמירה על הבטחה מינימלית לקיום סביר בפרישה. עוד תכונה חשובה היא שבמתכון הזה לא מוכרים מניות בזול (רק לא קונים עוד מהן), כך שאין כאן קיבוע של הפסדים, אלא לכל היותר הגבלת היכולת להנות מעליות שאולי יבואו אחרי הירידות.
אז למי ששרד עד הסוף: מה דעתכם?
אני חדשה כאן, אבל כבר קראתי את כל פורום המשקיעים ואת כל הפוסטים של הסולידית על השקעות, וגם לא מעט מעבר לכך. אני לא חדשה בשוק ההון, כבר חוויתי שתי מפולות גדולות ולמדתי מהן את סיבולת הסיכון שלי (לא טובה בפעם הראשונה, מצוינת בפעם השניה). צברתי סכום לא מבוטל במשך השנים, מחסכון ומתשואה, אבל אי אפשר לומר שהשקעתי יותר מדי בחוכמה - במיוחד לא פיזרתי מספיק. המטרה שלי עכשיו היא לעבור להשקעה פסיבית בפיזור מקסימלי. ראיתי שיש פה הרבה כותבים חכמים ולכן אני אשמח לשמוע את חוות דעתכם על רעיון שיש לי.
אני כעת בונה את תכנית ההשקעה האסטרטגית שלי. המטרה היא לא בהכרח לפרוש מוקדם, אלא להגיע לגיל הפרישה הרשמי במצב פיננסי טוב, לחיות טוב אחרי גיל פרישה, ולהוריש הלאה מה שישאר, בתקווה לא מעט.
אני מתכננת לבנות תיק עם 70% מניות ו30% אג"ח/מזומן, עם איזון שנתי. קראתי את הגישה שמדברת על הקטנת האחוז המנייתי בתיק עם הגיל עד הפרישה, אבל הגישה הזאת לא נראית לי כל כך מתאימה עבורי: אני מקווה שלא אהיה זקוקה לחלק גדול מההון גם אחרי פרישה (עד כדי קטסטרופות), אם אכן תוכניות החסכון וההשקעה יצליחו. לכן אני לא רואה סיבה להחליט מראש לעבור להשקעה אולטרה סולידית שמבטיחה תשואה אפסית בגיל פרישה, שאחריו בסיכוי גבוה יש לי עוד כשלושים שנה לחיות, וגם אחריהן ההון אמור להמשיך להביא תועלת למי שיישאר אחרי.
מצד שני, אני חוששת ממצב של ירידות רצופות בבורסה במשך כמה שנים, במיוחד בגיל מבוגר, כשהיכולת לתקן על ידי חסכון מוגבר היא אפסית כי הפרישה הכפויה באופק. אבל אני לא רואה סיבה שסיבולת הסיכון שלי תוגדר כאחוזים מהתיק: הרי מי שכל הונו עלי אדמות הוא 100K יחשוש הרבה יותר לאבד אפילו מעט ממנו, לעומת מי שיש לו פי מאה מזה, שיכול לסכן את רוב התיק בלי לחשוש על מנת להשיג תשואה גבוהה יותר. לכן חשבתי על אסטרטגיה חלופית במקום הקטנת האחוז המנייתי, שמטרתה להבטיח (עד כמה שאפשר להבטיח משהו בעולם הזה) שבגיל פרישה יהיה לי הון מינימלי שיאפשר לי לחיות, גם במקרה הגרוע שבו יהיה רצף של ירידות והחלק המנייתי של ההשקעה יאבד אחוז נכבד מערכו. מצד שני, האסטרטגיה אמורה לאפשר המשך לקיחת סיכון תמורת תשואה, כל עוד המצב הפיננסי מאפשר זאת.
הנה הרעיון - ואודה לכל מי שינסה לנקוב בו חורים ולמצוא את הבגים.
המטרה - להגן מפני מצב שבשל ירידות לאורך זמן בבורסה ותהליך האיזון, לא נשאר סכום מינימלי לקיום בסיסי בפרישה.
האמצעי - בכל איזון נוודא שגודל החלק הלא מנייתי הוא לפחות בכמות שמספיקה להשיג קיום כזה אם שאר ההשקעה תימחק, ומאותו רגע כל החסכונות הבאים יושקעו רק באופן לא תנודתי - אג"ח לא ארוך/מזומן. כלומר, גם אם החלק המנייתי הוא כעת פחות מהיעד באחוזים, בעת האיזון נזרים כספים לחלק המנייתי רק כל עוד החלק הלא תנודתי לא יפחת מסכום מסוים, שאופן חישובו להלן.
אם רוצים שבפרישה תהיה קצבה עצמית (מעבר לפנסיה) מינימלית שתגיע מהחלק הסולידי, ומניחים שהחל משנה מסוימת בעתיד כל החסכון הולך לחלק הלא תנודתי, אז באמצעות הנחות מספריות אפשר לחשב כמה הון צריך שיהיה בידינו עכשיו בחלק הסולידי:
נניח שבעת האיזון השנתי יש עוד Y שנים עד הפרישה, ושבכל שנה מעתה ועד הפרישה נוכל לחסוך S שקלים. בנוסף נניח שחסכון סולידי מבטיח (בסבירות גבוהה) ריבית ריאלית של R אחוזים. לבסוף נניח שאנחנו מעוניינים להבטיח לפחות N שקלים בעת פרישה, גם במצב פסימי בו החלק המנייתי נמחק לחלוטין ונשארנו רק עם החלק הלא תנודתי.
אם מעכשיו כל החסכון הנוסף הנכנס ייכנס רק לחלק הלא תנודתי, ניתן לחשב כמה הון ייצבר עד הפרישה, בהנחה שכיום ההון המושקע בחלק הלא תנודתי הוא H שקלים. הנוסחה היא:
(N=H*(1+R/100)^Y + S*((1+R/100)^Y-1)/(R/100
כעת ניתן לבדוק מה צריך להיות ערכו המינימלי של H על מנת להבטיח את הסכום N שאנחנו מעוניינים בו. השיטה: בעת האיזון השנתי, לעולם לא נפחית את החלק הלא תנודתי מתחת לערך הזה של H, גם אם זה אומר הקטנה בפועל של האחוז המנייתי. בנוסף, אם הגענו למצב שבו ההון הלא תנודתי הוא באמת ברף התחתון הדרוש, מאותו רגע נפקיד חסכון חדש רק לחלק הלא תנודתי, כל עוד לא נכנס כסף כתוצאה מעליות בחלק המנייתי.
אני שוקלת לאמץ את האסטרטגיה הזאת, כי יש לה את הייתרון הבא: אם התיק יצמח בצורה טובה, האחוז המנייתי שקבעתי יישמר, כי יהיה מספיק הון בחלק הלא תנודתי כדי לקיים את הכלל באיזון השנתי ועדיין לשמור על כלל 70 האחוזים. לעומת זאת, אם יהיה רצף נפילות ארוך קרוב לגיל הפרישה, באופן אוטומטי המתכון שתיארתי יגרום להקטנה בפועל של האחוז המנייתי, ובכך לשמירה על הבטחה מינימלית לקיום סביר בפרישה. עוד תכונה חשובה היא שבמתכון הזה לא מוכרים מניות בזול (רק לא קונים עוד מהן), כך שאין כאן קיבוע של הפסדים, אלא לכל היותר הגבלת היכולת להנות מעליות שאולי יבואו אחרי הירידות.
אז למי ששרד עד הסוף: מה דעתכם?
אבל אם משקיעים את החלק הזה רק באגחים בינוניים או קצרים התנודתיות מוגבלת. מקסימום משתמשים רק בריבית ומחכים עד הפדיון. נכון שבמצב של היום קשה להבטיח אפילו ריבית ריאלית חיובית, אבל אפשר - יש אגחים צמודים עם ריבית חיובית, אם כי נמוכה. מה שבטוח הוא ששום דבר לא בטוח, אבל הגישה כאן לא שונה מהותית מזו שתומכת בהגדלת אחוז האגח לקראת הפרישה. להפך, הגישה הזאת מאפשרת לעמוד באחוז מנייתי גדול יותר.
) שמציע שצריך באמת כרית בטחון אבל לא ברמה שהכל יימחק לנצח. אני די מסכימה עם זה, וזה באמת יאפשר להקטין בהרבה את ההון הנדרש שצריך "להוציא מהמשחק" של המניות. תודה!
