במקום לחשוב על התהליך בצורה כרונולוגית, תנסה לחשוב עליו כזירה של "מאבקים" בין 2 שחקנים או יותר. בפרויקט כזה אפשר לדבר על כמה מאבקים מרכזיים. חלקם מתנהלים במקביל.
מאבק #1: צפיפות הדיור והתמורות ליזם
שחקנים משתתפים: יזם-עירייה
היזם רוצה מפתח גדול בין מספר הדירות שנהרסות לבין מספר הדירות החדשות שייבנו.
לכל דייר ותיק הוא צריך לתת דירה חדשה. הדלתא היא עבור היזם.
הדלתא צריכה לכסות היקפי השקעה עצומים, לאורך שנים ארוכות, ולהותיר בידי היזם רווח מספיק.
הרבה פעמים יש חוסר הסכמות בין העירייה/הוועדה המקומית (אין תמיד חפיפה בין שני הגופים האלה) לבין היזם ביחס לכמות הדירות החדשות שתיבנה.
יש רשויות שזה יותר בולט בהן, וההתנגדות של הוועדה/העירייה היא יותר קשה.
לעתים תא השטח שבתוכו מבוצע פרויקט ההתחדשות העירונית הוא קטן מדי מכדי להעמיס עליו כמות יח"ד מוגזמת. אם הפרויקט נוטה לעבר סף של אי-כדאיות כלכלית, אולי תוקצה ליזם "קרקע משלימה" (כלומר קרקע, שלא תמיד צמודה גיאוגרפית לקרקע שבה מבוצע הפרויקט, ושבה יקבל היזם/הדיירים הישנים עוד יח"ד, ויראו את שני המגרשים כאחד לצורך הפרויקט). זה לא תמיד פשוט, זה לא תמיד קל, ולא תמיד יש קרקע משלימה פנויה.
לפעמים באמצע הדרך, העירייה מבקשת שתחבר למגרש שאתה מפנה מגרש נוסף סמוך, קטנטן, וזה יכול להצריך חישוב מחדש של כל התהליך או להפוך אותו למעט יותר מורכב. הבקשה יכולה להיות בצורה מנומסת, והיא יכולה לבוא על דרך של אישור תכנית "מתארית" שבה העירייה / הוועדה קובעת שכל פרויקט עתידי של פינוי-בינוי/התחדשות עירונית יכלול את בניין 1, 2, 3. באותו אופן העירייה יכולה לבקש קומה ציבורית לשימושה שלה.
אם הושגה הסכמה בין היזם לבין הוועדה/העירייה ביחס להיקף יחידות הדיור החדשות, היקף השטח, תמהיל הדירות וכו' - זה צעד גדול.
מאבק #2: הטבות מיסוי
שחקנים משתתפים: יזם-עירייה-דיירים
אחד התמריצים המרכזיים בפרויקטים כאלה הוא שיש הטבות מיסוי גדולות יחסית (גם מיסוי מקרקעין וגם היטל השבחה).
עם זאת, בשנים האחרונות יש כרסום מסוים בהטבות - הן בחקיקה והן בפסיקה.
לחלק מהפרויקטים שכבר התחילו לרוץ, ושעדיין אולי נהנים מהבטחות להטבות ישנות - יש כנראה דדליין שעד אליו הפרויקט חייב להגיע לאיזושהי אבן דרך כדי שאפשר יהיה לזכות בהטבות.
הרבה פעמים יש עיכוב בשלב הזה, כי מתקיים שיח בין היזם לבין העירייה לגבי ההטבות שהוא יקבל (ככל שאלו תלויות בעירייה/הוועדה המקומית - היטלי השבחה), אם כי בשנים האחרונות נוצר מצב שבו ועדה מקומית יכולה לשנות את שיעור ההיטל אחת למספר שנים בלבד.
בשורה התחתונה - אם יש הסכמה על הסוגייה הזו, זה צעד גדול קדימה.
מאבק #3: הסכמה לקידום הפרויקט
שחקנים משתתפים: יזם-דיירים
כדי לקדם פרויקט, אתה צריך הסכמה של 100% מהדיירים הוותיקים להתפנות.
אם יש לך פרויקט שמיועד לפינוי ולהריסה ושמכיל 600 איש, ו-599 חתמו אבל אחד לא חתם - אז לא תוכל לצאת לדרך; בסייג, שלפעמים אפשר לחלק את הפרויקט הגדול לפרויקטים קטנים יותר, ולקדם אותם. הרעיון הוא, שלא תוכל לבוא יום אחד בהיר ולהוציא בכח בן אדם מהבית אם הוא לא מסכים לכך. אם אין הסכמה של 100%, יהיה צורך שכל הדיירים שמסכימים יגישו "תביעת סרבן" נגד הדייר שמסרב. הליך כזה יכול להסתיים אחרי חודש או אחרי שנתיים ויותר. תלוי בסיבות לסירוב, ותלוי בעיקשות שלו, ותלוי בכיסים העמוקים שיש לו לנהל הליכים, ותלוי בשופט שיגיע אליו התיק, ותלוי בעורכי הדין של הצדדים - עד כמה הם ידחפו או יעכבו את ההליך (כל אחד לפי רצונו וצרכיו).
אם הסירוב הוא מטעמים שנחזים להיות סוציאליים יותר (למשל - הדירה החלופית לתקופת הביניים לא טובה לי כי אני נכה; או - אני בן אדם זקן בן 80, תנו לי למות בשקט בדירה שלי ואח"כ תעשו את הפרויקט - סיבות אמיתיות), אז ינסו למצוא פתרון כדי לקדם את הפרויקט. לעתים לא תהיה ברירה ויגידו לסרבן שעם כל הצער, האינטרס של 300 הדיירים האחרים בקבלת דירה חדשה עם ממ"ד גובר על האינטרס הפרטי שלו בשקט.
בשנים האחרונות שינו מעט את החקיקה כדי להיטיב עם דיירים ותיקים מצד אחד, ולהפחית התנגדויות שלהם מצד שני. גוגל: חוק פינוי בינוי, הגדרת "קשיש", הטבות לקשישים בתיקון החדש לחוק, וכו'.
במקרים אחרים הסירוב יכול להיות מהסוג: "אני דירה של 50 מ"ר ואתם מציעים לי תוספת של 10 מ"ר בלבד, בעוד שלשכן שלי שהוא דירה של 100 מ"ר אתם נותנים תוספת של 25 מ"ר". או - "אני דירה 3 חדרים בקומה 4 ואתם מציעים לי דירה 4 חדרים בקומה 5, בזמן שאני רוצה דווקא את הפנטהאוז". או - "יש לי חצר גדולה שלא נתתם לי תמורה עבורה (ולא אכפת לי אם סיפחתי אותה באופן לא חוקי. מגיע לי". בסירובים כאלה צריך לשכנע שהתמורה היא לא הוגנת (לא אכנס למינוחים המדויקים כי זה לא רלוונטי לתגובה הזו). הסוגייה הזו מצדיקה "מספור" של "מאבק" חדש:
מאבק #4: תמורות לדיירים הוותיקים
שחקנים משתתפים: יזם-דיירים (-יזם מתחרה)
הנקודה כאן היא שהמחלוקת בין הדייר שמסרב לחתום לבין שאר הדיירים/היזם, היא בעיקר סביב סוגיית התמורות שניתנו לדיירים השונים. תמיד כל אחד יסתכל מה השכן שלו קיבל, וינסה להשיא את התמורה האישית שלו. מאחר שבד"כ מדובר במשחק סכום אפס (הקביעה מה יהיה הפרויקט החדש, איזה אופי יהיה לו, מה הגובה שלו, כמה דירות, כמה שטח בנוי - לא בהכרח מבוססת על המחלוקות הקנייניות שבין הדיירים השונים או על כמה כדאי להם להסכם לפרויקט כזה, אלא יותר מכוונת לאיך הוועדה/העירייה רואה מבחינה אורבנית את המגרש/המתחם הספציפי) - כל דרישה של דייר לקבל יותר מהאחרים באה בהכרח על חשבון האחרים או על חשבון מה שהיזם יקבל ויוכל למכור בעתיד (הרווח של היזם).
כאן, המפתח להתנהלות הוא כפול: יזם מספיק מנוסה יידע לייצר חלוקה הוגנת וכדאית של תמורות באופן שיפחית התנגדויות. בנוסף - דיירים עם "אופי נורמלי" (אם נקרא לזה כך) שמעדיפים לראות את הפרויקט קורם עור וגידים עוד בימי חייהם יהיו יותר קואופרטיביים. גם לניסיון של עורכי הדין המייצגים כאן (ובמיוחד, זה של הדיירים) יש משמעות.
אם אין הסכמות, הולכים להליך משפטי, שוב תביעה של סרבן (בד"כ). ושוב ממד אי הוודאות והזמן הוא מאוד גדול, ויכול לנוע בין חודשים בודדים לבין שנים ארוכות.
הערה: לעתים, בזמן שיזם אחד מתחיל להחתים דיירים, נכנס יזם אחר (או מישהו מטעמו) שמתחיל "לבחוש", מתוך מטרה לנסות ולהשיג הסכמות לצורך קידום הפרויקט על ידו. לעתים מתחילים לעלות סירובים שונים לחתימה בטענה שלא ממוקדת דווקא בסוגיית התמורה, אלא בזהות היזם ("היזם הזה לא טוב, יש לי חבר כמו אח שהוא מאוד מנוסה"). במקרים אחרים יש יזמים אחרים, שמבטיחים תמורות לא ריאליות בהתייחס לאופי הפרויקט ("לא רוצה לחתום אצל היזם הזה כי הוא הציע לי רק תוספת של 12 מ"ר לדירה ועוד חניה, בעוד שהיזם השני הציע לי 20 מ"ר ועוד חניה") או עם שולי רווח נמוכים עבור היזם המתחרה שמנסה להכניס רגל בדלת לייצר לעצמו מוניטין או סתם לחטוף פרויקט.
לכן, שלב קביעת התמורות ושלב קבלת ההסכמות מהדיירים הוא שלב חשוב, שיכול לארוך הרבה שנים.
מאבק #5: קידום תכנית
שחקנים משתתפים: יזם-ועדה מקומית/ועדה מחוזית
כדי שאפשר יהיה לבנות פרויקט חדש צריך לקדם תכנית חדשה (למעט במקרים מאוד חריגים שבהם הוועדה כבר מקדמת בעצמה את התכנית מבעוד מועד).
בד"כ התכנית תקודם בסמכות ועדה מחוזית (אם היא פורצת קביעות שניתנו בתכניות אחרות מאושרות), אבל יש מקרים שבהם אפשר לקדם את התכנית בסמכות מקומית.
קידום תכנית בסמכות מקומית בד"כ (לא תמיד) יהיה מהיר יותר.
קידום תכנית בסמכות מחוזית יחייב את היזם לקבל הסכמה עקרונית של הוועדה המקומית/העירייה, ואח"כ לשכנע את המחוזית שהתכנון והיקפו מוצדק.
לעתים בשלב הזה מוכנסים שינויים שונים, למשל בהיקף השטחים הציבוריים, הדרכים השונות, תמהיל הדירות, היקף שטחי מסחר (במקרה של עירוב שימושים) וכו'. בד"כ מגיעים לשלב התכנוני הזה כשהדברים הם פחות או יותר אפויים מול הוועדה המקומית/העירייה, ואם אין הפתעות - אז זה עשוי לרוץ.
כדי לקדם את התכנית, היזם צריך להשיג אחוז מסוים של חתימות מקרב הדיירים הוותיקים.
גם כאן, פרק הזמן יכול לנוע בין חודשים בודדים או שנה לבין שנתיים ויותר. תלוי במורכבות הפרויקט, בפריצה שלו את ההוראות התכנוניות שכבר מאושרות, בגיוס של העירייה לטובת ההצלחה וכו'.
אם יש ליזם צורך לקדם גם תכנית איחוד וחלוקה זה עלול להוסיף למורכבות של ההליך - תלוי כמה בעלי זכויות יש, תלוי אם זה בהסכמה או ללא הסכמה ועוד.
ניהול כל אחד מהמאבקים האלה יכול לארוך שנים לא מעטות. זה פרויקט מורכב, עם הרבה סיכונים, שהיזם יודע איך הוא נכנס אליו אבל לא תמיד איך הוא יוצא ממנו. יזמים לא מנוסים עלולים להסתבך בהלוואות מימון, בעליית ריבית, במכירה איטית של דירות התמורה, לא לתמחר נכון את הסיכונים, לא להעריך נכון את פרקי הזמן השונים, להסתבך בשלב התכנוני, לא לדעת איך להפחית התנגדויות ולגדר סיכונים, לא להבין מתי לפעמים כדאי לוותר קצת כדי להשיג הרבה.
בתוך כל אלה, לאורך השנים, משתנים החיקוקים (הטבות מיסוי), משתנים העקרונות התכנוניים ביחס לאותו תא שטח (קודם העירייה רצתה שם בניין גבוה, עכשיו בא לה בניין נמוך), משתנות עלויות הבנייה (מס על חומרי בנייה מטורקיה? אין פועלים?) או עלויות התכנון, נוצרים אילוצים חדשים (החליטו לתכנן דווקא מתחת למגרש שלך קו מטרו, ועכשיו כל הפרויקט מוקפא לפרק זמן לא ידוע; או - יצרו לידך קו רכבת קלה, וכתוצאה מכך הפחיתו ליזם את כמות החניות שהוא יכול להקים בפרויקט והדבר הוביל להפחתת שווי של דירות התמורה) ועוד ועוד ועוד.
ככל שאתה בוחן פרויקט ואתה רואה שיש יותר מאבקים ש"הוכרעו" או שיש יותר איתנות פיננסית ליזם או שיש יותר קואופרטיביות בציר של יזם-דיירים-עירייה - כך הפרויקט יגיע לקו הסיום מוקדם יותר.
אם הגעת לשלב שבו היזם מוציא כבר היתר בנייה, אתה כנראה קרוב יותר לנקודת הסיום מאשר לנקודת ההתחלה.
ועדיין - שום דבר לא מובטח, וגם בשלבים הסופיים יכולות לצוץ תקלות לא צפויות.
ואם אתה מתכנן לקנות דירה ש"צפויה" לעבור פינוי-בינוי (ולא, נגיד, דירה חדשה שהיזם בונה), קח בחשבון שגם השוק מתמחר את הערך העתידי של הדירה הישנה, ורצוי לשקול את הסיכונים השונים שעלולים להפחית את השווי של *הערך הנוכחי* של הדירה שאתה מעוניין לקנות. דברים נוספים שאפשר לחשוב עליהם: פרק הזמן שהדירה תהיה ברשותך עד למועד שבו תקבל דירה חדשה או פוטנציאל ההשכרה של הדירה (לא רלוונטי אם אתה מתכנן לגור), או מה נשאר לך ביד אם הפרויקט נעצר או מתעכב לשנים ארוכות או מה התמורה שאתה צפוי לקבל (מעבר ל"דירה חדשה"). אפשר לשקול לקחת חוות דעת של שמאי בלתי-תלוי מטעמך, שלפחות ישקף את הסיכונים המגוונים, גם אם הוא לא יידע במדויק לכמת אותם. אולי אפשר יהיה להבין מה הפרמיה שהמוכר של הדירה הישנה מעוניין לקבל עבור הפוטנציאל של פינוי בינוי - גם זה לא תמיד פשוט לבודד.
כתבתי הרבה, ברצף, בלי לעשות הגהה ובלי יותר מדי לקרוא.
נתתי כאן כל מיני דוגמאות, רק כדי לקבל תחושה. הן לא בהכרח דוגמאות אמיתיות או דוגמאות שמעידות על הכלל או על המאבקים שעלולים לקרות (אגב, הדוגמה שנתת של הקמת בניין 50 קומות במקום בניין 4 קומות היא לא בהכרח מופרכת. יש מקרים שבהם אזורים שלמים שנבנו בשנות ה-50 או ה-60 נמצאים על צירים מרכזיים, ועוברים התחדשות משמעותית, עד כדי 25 או 30 קומות במקום בניין (בד"כ מספר בניינים) של 4 קומות).
בכל מקרה, בטקסט הארוך שיצא לי כאן - יכול להיות שכתבתי שטויות, אז איך אומרים - ט.ל.ח.
וכדאי - לקרוא, לקרוא ולקרוא. יש המון פסקי דין, המון מאמרים בכל מיני מקומות והמון מידע ביחס לסיכונים שפרויקט כזה מייצר (גוגל למשל: פרק הזמן לקידום פרויקט פינוי בינוי). תקרא את הדברים בביקורתיות ועם קורטוב של מלח, כי הרבה פעמים הטקסטים האלה הם שיווקיים. הם לא תמיד רעים, אבל הם לעתים קרובות מקדמים אג'נדה מסוימת.
אגב, אין יחס ישר בין גודל הפרויקט לבין גודל הסיכון. כמו שהבנת, זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים, שהערכים שלהם משתנים על ציר הזמן.
תצליח.