קודם כל, השאלה המשפטית העקרונית, וההחלטה באותו תיק ספציפי הן שאלות נפרדות.
בתיק עליו מדובר הנפגעים לא קיבלו שום פיצוי.
נראה לי שלשופטים יש חולשה לפלפולי הבל...
והעולה על כולם אהרון ברק
(מה שהכי מצחיק אותי, זה ששופטים אחרים עוד מצטטים את המשפט הזה מפסק הדין של ברק...)
אתה טוען שבעקבות פסק הדין אנשים נהיו זהירים יותר באופן כללי?
בהחלט. אם אחרי 50 שנה אנשים שאינם בעלי מקצוע מכירים את הסיםור אז סביר שבסמוך לו ההורים הקםידו יותר, בעלי המקררים נזהרו מעט יותר, אולי העיריות פעלו מעט יותר לפינוי מפגעים, אולי יצרני למקררים הושפעו, אולי זה האיץ את המעבר חמקררים בטיחותיים יותר. אתה חושב שכולם ככ רציונלים שארועים מסוג זה פשוט עוברים לידם?
איך אתה מציע לקבוע רשלנות?
אין לי ספק שאנשים נזהרו יותר עם מקררים ספציפית. אבל הסיבה לכך, לדעתי, היא עצם המקרה. ייתכן ופסק הדין גרם שעוד אנשים (וגם בשנים מאוחרות יותר) שמעו על המקרה. נראה לי שכדי להכווין התנהגות, צריך ענישה חמורה במקרים בהם שום דבר לא קורה.לדוגמא, אנשים טוענים שענישה בחומרה של הורים ששכחו או השאירו את הילד ברכב, והילד נפטר יכווין התנהגות. זה נשמע לי מאוד מוזר. כהורה אני מפחד הרבה יותר מכך שאהרוג את הילד שלי מאשר מעונש פלילי. אם כבר, שיענישו בחומרה, כששום דבר לא קרה. זה יכול לגרום למישהו לקחת את הסיכוי לעונש בחשבון כשהוא משאיר את הילד ל"דקה".
דקרת - שלושה חודשים בפנים.
אסונות קורים כל הזמן וכולם שוכחים. עובדה שאתה מגיר את מר בש ולא את זה ששכח ילד ברכב בשבוע שעבר או זה שיחדו נחנק מבננה לפני שנתיים. ההליך מעצים את התהודה מעבר לעוד אסון בעמוד 5 בעיתון.
יש מקום להחמרה בענישה הקיימת.
מעשה סביר לחלוטין.
השופטים מבררים את המקרה לפרטי פרטים (מה בדיוק היה שם, רקע וכו), ומחליטים אם היה רשלנות. כל פלפול חדש שייכתבו, לא יעזור. אף פעם לא תהיה הגדרה חדה ומסויימת לרשלנות. בסוף, בכל מקרה חדש, צריך לבוא לבית משפט והם יחליטו לפי מה שנראה להם (כמובן, שמתוך החלטות קודמות ניתן לקבל תיחום מסויים. אבל הפלפול המילולי והמשפטי נראה לי מאוד מצחיק) הנסיון להגדיר בצורה חדה עקרונות "רכים", מסתיימת עם משפטים מגוחכים כמו "ויש ותגובה אינסטינקטיבית אינה סבירה בנסיבות המקרה" (=אם אין הגדרה טובה ל "סביר", אין לה משמעות בכלל).
לדעתי, הענישה אף פעם לא אמורה להיות מונעת מ "מגיע לו". השיקולים הם תועלתניים. ייתכן שהגיוני להעניש בחומרה רבה יותר רצח פוליטי (למרות שמבחינה מוסרית, ניתן לטעון שזה פחות חמור).
הענישה על רצח "רגיל" היא מאסר עולם ומאחר שאני מתנגד לעונש מוות, לא נראה לי שרוצח ראש ממשלה צריך להיענש יותר מרוצח "רגיל".
הויכוח על תפקידה של הרטוריקה ומושגי שסתום בקביעת מדיניות משפטית הוא עתיק יומין והעמדה שלך בהחלט סבירההשופטים מבררים את המקרה לפרטי פרטים (מה בדיוק היה שם, רקע וכו), ומחליטים אם היה רשלנות. כל פלפול חדש שייכתבו, לא יעזור. אף פעם לא תהיה הגדרה חדה ומסויימת לרשלנות. בסוף, בכל מקרה חדש, צריך לבוא לבית משפט והם יחליטו לפי מה שנראה להם (כמובן, שמתוך החלטות קודמות ניתן לקבל תיחום מסויים. אבל הפלפול המילולי והמשפטי נראה לי מאוד מצחיק) הנסיון להגדיר בצורה חדה עקרונות "רכים", מסתיימת עם משפטים מגוחכים כמו "ויש ותגובה אינסטינקטיבית אינה סבירה בנסיבות המקרה" (=אם אין הגדרה טובה ל "סביר", אין לה משמעות בכלל).
כנראה שיש שופטים שחושבים שהם יכולים לא רק להכווין התנהגות מודעת, אלא אפילו להכווין אינסטינקטים
אוקיי. אז הוא כבר נענש יותר מרוצח 'רגיל'. רוצח בישראל יושב בממוצע 12-15 שנה. יגאל יושב כבר 25, וכנראה ישב עד שארית ימיו.
העונש זהה. כפי שכתבתי, בגלל שיקולים פוליטיים של נשיאי המדינה הוא יושב יותר וכנראה יישב עד גיל זקנה (או מוות).
⌄
⌄
⌄
אני התייחסתי לעצם הסיכון שהוא ימלא שם סכום שלא מגיע לו, לאו דוקא חצי מיליון. גם כמה אלפים שאני לא חייבת לו אני לא רוצה לשלם.
