היי ליאן,
רציתי רק להתייחס לטענתך כי "אף פעם לא מזיק להיות עו"ד".
אז אני עו"ד. בגרות+ פסיכומטרי גבוהים הובילו אותי ללמוד משפטים במוסד הכי מוביל בארץ (תואר ראשון ושני). אני עובדת היום במשרה ממשלתית, שמתוך 200 מתמודדים עליה נבחרתי אני, וברור לי שזה בגלל המוסד האקדמי שבו למדתי והציונים שלי. לא אוהבת את העבודה שלי כ"כ, אבל מכירה בכך שאני יחסית במקום טוב, מה גם שיש לי שיקולים אחרים מלבד עניין, נכון לעכשיו.
כשניסיתי לעשות סוג של "הסבה" לאחרונה, למשהו קצת יותר חברתי, פחות מתגמל ופחות בעל "סטטוס" (אם כי אני לא באמת מאמינה שלעו"ד יש סטטוס גבוה יותר, בטח לא בשנים האחרונות), לא הצלחתי. כל הראיון, אבל כולו, נסב סביב הרצון שלי לעזוב את המקצוע שלי. הם פשוט לא הצליחו להבין את זה. אחרי שלא התקבלתי, המנכ"ל התקשר אליי אישית ושאל אותי אם אני רוצה לעבוד אצלם כיועצת משפטית (לא רציתי), וניסה לשכנע אותי שאני עושה טעות, ושאני אובר-קוולפיידד, ושחבל שאני מחפשת משרות פחות טובות ממה ש"מגיע לי". לא עזרו כל השכנועים שלי, הם באמת היו בטוחים שאם אגיע למשרה הזאת, בשניה הראשונה שבה אוכל להתעופף אעזוב אותם שם. וחבל, כי ממש רציתי את זה וגם הייתי יכולה להיות טובה בזה. הם קיבלו בסוף עובד סוציאלי.
בקיצור, לימוד משפטים יכול לפתוח לך דלתות, כמובן, אבל הן מאוד מאוד מסויימות ואת צריכה לדעת אם את רוצה אותן. אם מראש את חושבת שלא, אני לא מבינה למה כדאי לעשות את זה.
באותה מידה, לימוד משפטים יכול לסגור בפנייך הרבה דלתות שתואר "כללי" יותר לא היה סוגר, וזה, למשל, דבר שלא ידעתי כשבחרתי ללמוד משפטים.
(חייבת לציין כי אמנם לא התייחסתי לשאלה איפה ללמוד, אבל תמיד התשובה עליה תהיה- במקום הכי טוב שאפשר. גם אם זה דורש עוד קצת מאמץ ועוד שנה "אבודה".)