אתמול התקיים בבג״ץ דיון ב
עתירת לובי 99 נגד שר האוצר להעמדת ערבות מדינה לנפגעי סלייס.
לאחר הפסקה מדיון אחר פוליטי,
הדיון החל ובתחילתו השופטים היו חסרי סבלנות וחשק. הם לא הכירו את החומר בכלל, היה נדרש להסביר להם אלף בית של הפרשייה ממש הכל מהתחלה, גם לאחר יותר משעה של דיון התגלו פערים משמעותיים בהבנה של נתונים בסיסיים**.
זה היה ״ביזיון בית משפט״ במלוא מובן המילה.
הסנטימנט הכללי היה נגד העותרים והשופטים הקשו עליהם לא מעט,
התיאור של דהמרקר כ״כ רחוק מהמציאות, הם עשו צ׳רי פיקינינג למשפט בודד מתוך שעה וחצי של דיון ומיסגרו אותו בכותרת פומפוזית. לקח לשופטים די הרבה זמן להבין שיש פה מחדל אמיתי של המדינה, הם כן השתכנעו בסוף שיש פה קשישים שצריך לקבל פתרון מיידי ולא יכולים לגסוס בינתיים. היו שם נפגעים ישירים מהפרשה כולל קשישים וסולברג סרב בכל תוקף לשמוע אותם, עורכי הדין כבר ייצגו את הטענות ואנו נוציא החלטה.
ב״כ המדינה טען בדמגוגיה שהמקרה שונה מהמעילה בבנק למסחר כי פה מדובר על מכשיר השקעה מסוכן. עו״ד זהר גרינברג השיב לו שמדובר על חוסכים שנפלו קורבן להונאה וכלל לא ידעו שכספם נויד לניהול אישי, חלקם אפילו לא מכירים את השם סלייס ולא יודעים עדיין שנקלעו לבעיה. הטענה כביכול חוסכים בחרו מיוזמתם לנתב כספים להשקעות מסוכנות שירדו לטמיון זה מצג שקרי.
בהחלטתם, ביקשו השופטים מהמדינה להגיב תוך 45 יום איזה פתרון זמני היא מעמידה לעמיתים שנפגעו.
**לדוגמה לא הבינו שהלוואת המדינה בסך 20 מיליון מיודעת לתפעול השוטף של החברה לצורך איתור וטיוב הכספים אך לא מיודעים לעמיתים עצמם, היה צריך להבהיר להם מדוע הכספים בחשבון המעבר לא יכולים לשמש פרעון לקשישים שכספם נוייד לקרנות האדומות, טענו שלא ניתן להיענות לסעד של העמדת ערבות מדינה כי מדובר בסכום בלתי מוגבל, זאת טעות קריטית, מדובר על סכום שאמנם טרם ידוע במדויק אבל הוא חסום באזור המיליארד שקל.