ראיתי שוב את הסדרה ואי ואי ואי של כאן, וזה גרם לי לחשוב, האם לאירופאים (נגיד גרמנים ) קל יותר להגיע לעצמאות כלכלית מלנו?
ברור לי שיש להם את הפאקים שלהם, ושלא הכל מושלם.
מרגיש לי שהדחף לבזבז פחות קיים שם, שהתמיכה של המדינה יוצרת מצב שזול בחיים והעובדה שהסטנטרט עבודה הוא יותר מקל (עובדים פחות שעות ויותר ימי חופש - למשל גרמניה ) מאפשר למי שמוכן לדחוף את עצמו יותר ולהגיע לעצמאות כלכלית .
אשמח לתגובות ודעות
"אירופה" כמו שהסבירו חכמים ממני, זה באמת לא בר השוואה.
מנגד, גם הייתי לוקח את דבריה של בעלת הבית בעירבון מוגבל כי מבחינתה כל צעיר שקובל על הבעיות שיש במדינה, הוא עוד סטודנט קולנוע סטלן.
(ריבית בנק ישראל/עליית מחירי הדיור/עליית מס הון בבורסה ושאר דברים ששינוי את כללי המשחק כלפי הדור הנוכחי שנכנס לשוק העבודה. הם דיל ברייקר)
אספר לך סיפור קצר, אם ממש משעמם לך, תזרום:
בן דודי היה נח"לוואי בשנות ה-80 העליזות.
אי לכך,לאחר שחרורו אץ רץ לקיבוץ בדרום, שם ברוח התקופה התאהב בעלמה שוויצרית חביבה ויפת מראה.
5 שנים לאחר מכן מצא עצמו בעיירה קטנה, במחוז ארגאו שבשוויץ עם שני ילדים מעורבים.
חצי תימנים, חצי שוויצרים.
אתה יכול לדמיין לבד את הדיאלוגים בין נכד שוויצרי שגדל על רקלט ופונדו לבין סבתו התימנייה שמאביסה אותו במלוואח וקובנה.
20 שנה לאחר מכן בתו השוויצרית רצתה "עלייה" וכו' וכו' ,עבדך הנאמן אף לימד את העולה החדשה עברית.
מצאה עבודה בהילטון (כי יש לה מלא שפות) במחלקת שיווק וקיבלה סל קליטה (לא ארחיב, אבל לא סקסי).
מהר מאד היא הבינה ש
מה שהיא עושה בחודש ונשאר לה למחייה
לבד בשוויץ, זה בערך כמו מה שייצא אם היא תעבוד בישראל (במקום ממוצע)
ותגור אצל סבתה במשך שנה.
בקיצור, אחרי הרבה דם יזע ודמעות, היא כיום בציריך, עובדת ב-FIFA ומחזירה לי על כל השנים שדאגתי לה
.
אחרי עשרות שיחות שלי ושלה בנושא
חדמש, הרבה יותר "קל" להגשים את עצמך במקום כמו שוויץ,
יש להם פנאי לתחביבים, תחבורה מהירה, לימודים בהישג יד, עצמאות כלכלית לא מצריכה שינויים מרחיקי לכת בהרגלים (כמו שחלק
אולי ירגישו שהם שונים משאר הממוצע אצלם).
מאד מקובל שם לעבוד 60%/70%, לקחת חופשה ארוכה בקריסטמס ולטייל.
מאידך,
זה בא על חשבון דברים אחרים. לא פסיכולוג אנכי אבל יש משהו בחסינות הנפשית פה שאין שם.
האם זה בא לידי ביטוי בהיקף ההתאבדויות? האם זה קשור לזה שיש לה חברים "קרובים" יותר בארץ על אף שעברו שנים מספר?
לדעתי כן.
יש לי גם משפחה בארה"ב שהסיפורים די מקבילים.
ואצטט את בת דודתי :
א. הישראלי הממוצע חושב שהוא לא פראייר אבל הוא הפראייר הכי גדול בכל העולם (בהקשר של חברות,מסים,מכסים וכו')
ב. ישראל זה המקום היחידי שגרתי בו בעולם שהייתי צריכה עזרה מהמשפחה על מנת להגיע למחיה סבירה ותחבורה ראויה (בשנים הראשונות של הגירה)
אבל זה רק סיפור אחד וזה חדמש הטייה קוגניטיבית,
יש מצב שהאבולציה של משפחתי כושלת בכל הנוגע להישארות במקום אחד.
אמ;לק.
לדעתי,
יותר קל לגור באירופה (העשירה) מבחינת כלכלית, מול ישראל
מה שכן, זה בא על חשבון אספקטים אחרים
שלא פחות חשובים בחיים.
שבת שלום.
[הח"מ הוא סטודנט קולנוע לשעבר-סטלן סולידי]
